>> נתונים שפירסמה שלשום הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הראו כי הצמיחה במשק ברבעון הרביעי של 2010 הגיעה ל-7.8% במונחים שנתיים. במשרד האוצר חגגו: "ראו כיצד המדיניות הכלכלית שלנו הובילה את המשק לצמיחה השמורה למשקים מתפתחים, ולא למשק מפותח כמו שלנו".
באוצר צודקים מבחינה זו. רק לפני שנה יצאה ישראל מרשימת המשקים המתפתחים ונהפכה למשק מפותח. המשמעות אינה רק סמנטית. מדדי המניות של השווקים המפותחים מקבלים משקל גדול יותר בתיקי המניות הגלובליים, כי מדינות אלו נתפשות כבעלות רמת סיכון נמוכה יותר. מצד שני, המדינות המתפתחות צומחות בקצב מהיר בהרבה מהמדינות המפותחות.
הנתונים החדשים יפים, אבל מחייבים בדיקה. יצוא הסחורות והשירותים צמח בקצב של 10%, אבל בעיקר בזכות יצוא היהלומים, שגדל ב-60% במונחים שנתיים. יצוא יהלומים כמעט שאינו מוסיף ערך לתוצר המקומי. אם מנכים את היהלומים, היצוא התעשייתי מתכווץ בשיעור של 12%.
גם בהשקעה בנכסים קבועים נרשם גידול של 23%. לגידול זה תרם גידול של 8% בבנייה למגורים - אבל מה שדחף את הגידול היה זינוק של 640% ברכישת מכוניות נוסעים לעסקים. לעומת זאת, בתחום התשתיות והבנייה לעסקים ולמסחר נרשמה צניחה של 20%.
עוד דחפו את הצמיחה שני רכיבי צריכה: הצריכה הפרטית, שצמחה ב-10%, בעיקר בזכות גידול ברכישת כלי רכב (גידול של 72%), וכן צריכה של מוצרים בני קיימא (גידול של 43%). זה לא נתון מעודד, שכן במקום לחסוך, הצרכן מבזבז את כספו - ועוד על מוצרים מיובאים. מרכיב בעייתי נוסף הוא עלייה של 8% בצריכה הציבורית (ללא יבוא ביטחוני) - כלומר, במקום לשמור על הקופה, הממשלה מגדילה את הוצאותיה.
מה מספרים לנו הנתונים האלה? בשפה פשוטה, הם אומרים שהמשק מחומם: הביקושים כה גדולים, שהם יובילו לעליות מחירים (אינפלציה). אם נוסיף לתבשיל הזה רכיב נוסף, הגידול בכמות הכסף, נקבל איתות נוסף על התהליך האינפלציוני שבדרך.
סך אמצעי התשלום בישראל עלה ב-24 החודשים האחרונים ב-57% (ראו תרשים) - נתון מטריד. למה? כי כסף שיושב במזומנים ומקבל ריבית אפסית הוא כסף זמין - כזה שהצרכנים נוטים להשתמש בו ולגרור עליות מחירים.
בכמות הכסף שולט הבנק המרכזי, בעיקר באמצעות הריבית. ניסיון העבר מגלה כי בנקים מרכזיים נוטים להחמיץ את התזמון הנכון לנקיטת מדיניות התרה מוניטרית או ריסון מוניטרי (העלאת ריבית).
המשמעות של הגידול בכמות הכסף יחד עם משק מחומם היא סכנה של התפרצות אינפלציונית. יש לקוות שבנק ישראל יגיב במהירות ובתקיפות אם ניקלע למצב כזה - אבל הנגיד פישר מצוי במלכוד, כי העלאת הריבית לריסון האינפלציה תוביל להתחזקות השקל ולפגיעה ביצוא - וכבר ראינו שהיצוא אינו בשיאו, מה גם שהצעדים האחרונים שנקט בנק ישראל לא ממש עזרו להיחלשות הדולר.
נראה כי שפישר עומד בפני דילמה: אינפלציה או קשיים ליצוא.
הצמיחה המהירה - עוד סיבה לדאגה
אסא ששון
18.2.2011 / 7:07