>> הורי עלו לארץ מטעמים ציוניים טהורים ב-1934, וגרו בדירה שכורה בקריית חיים שליד חיפה. בשנת 1940 עברו לתל אביב, וקנו דירה ב"דמי מפתח" ברחוב שץ, רחוב קטן ליד צומת הרחובות דיזנגוף ובן גוריון (אז: קרן קיימת). היתה זו דירת מרתף בת שני חדרים, אך הורי קיבלו זכות שימוש בחדר אחד בלבד; החדר השני שימש מקלט של הבניין. לאחר המלחמה, שוכנו בחדר זה קרובי משפחה שונים, פליטי השואה שהגיעו מאירופה.
בשנת 1948 שוב שימש החדר השני בדירתנו מקלט; פעמיים לפחות (בשנות ה-40 ובשנת 1956) הוצפה הדירה במי גשמים, בעקבות גשם פתאומי ומוקדם, מפני שהעיריה איחרה לנקות את צינורות הניקוז. איש לא העלה אז בדעתו שניתן לתבוע את העיריה בגין המחדל שלה.
בשנת 1945 החל אבי לעבוד בחברת החשמל. ב-1947 הוצע לעובדי החברה לקנות בזול, ובתשלומים, חלקות אדמה מעבר לירקון. אבי פסל את ההצעה, משום שבדרך מדירתנו בדיזנגוף לחלקה המוצעת היה צורך לעבור על פני שלושה כפרים ערביים, שנודעו כמסוכנים: סומייל, עליו שוכן כיום בית הוועד הפועל ברחוב ארלוזורוב; ג'מוסין, כיום אזור "ל'" סמוך לגשר הירקון; ושייח' מוניס, כיום - רמת אביב. החלקה אותה סירב אבי לקנות היא כיום בתחום אוניברסיטת תל אביב.
בשנת 1960 החליטו הורי שהגיע הזמן לעבור לדירה משלהם. יד אליהו היתה מועדפת על אבי, אך אמי התנגדה. לכן, נבחרה דירה באזור מגורים חדש, בקצה העיר ממש, מעבר לירקון, ברחוב טאגור ברמת אביב. שכונת נוה אביבים עדיין לא נבנתה אז, וכמובן גם לא רמת אביב ג'. זו היתה דירת שלושה חדרים מרווחת, בשטח של 54 (!) מ"ר, לא כולל שטח משותף בחדר המדרגות של הבניין. היה זה פרויקט מגורים במסגרתו הגדירה עמידר את גודל הדירות, ומספר ארכיטקטים הציעו תוכניות שונות לדירות המתאימות למתווה זה.
הורי לקחו משכנתא גבוהה, בעל הבית ברחוב שץ החזיר את דמי המפתח, ועברנו לדירה, שבשכנות לה עדיין גרו באוהל בדווים עם גמלים. אבי לא ישן בלילות, משום שהמשכנתא הציקה לו. היא היתה, כפי שהיה נהוג אז, צמודת דולר. לבסוף, הוא נטל הלוואות ממקום העבודה ומחברים, וסילק את המשכנתא לחלוטין. זמן קצר לאחר מכן, ב-9 בפברואר 1962 החליטה ממשלת ישראל, בישיבה מיוחדת ביום ששי, לפחת את הלירה - משער של 1.8 לירות לדולר לשער של 3 לירות לדולר. ערך המשכנתא היה אמור לקפוץ בכ-70%!
ביום ראשון הגיע אבי לעבודה, ותור גדול של מבקשי עצה השתרך ליד חדר טכנאי החשמל. כולם ביקשו להתייעץ עם "המומחה", שידע לצפות מראש את הפיחות. הסבריו של אבי, שהוא פשוט לא יכול לחיות עם משכנתא ושאין לו מושג מה החליטה הממשלה, לא התקבלו על דעתם. הם כעסו מאוד על ש"הגאון הפיננסי" סירב לעזור להם.
בגיל 80 לקה אבי בשטף דם במוח, והורי נאלצו לעבור לבית אבות סיעודי. הפנסיה שלו לא הספיקה, כמובן, לתשלום עבור השהות במוסד, ונאלצנו למכור את הדירה. בשנת 1990 הדירה נמכרה ב-115 אלף דולר, שהיו אז כ-330 אלף שקל. בהצמדה למדד, סכום זה שווה כיום ל-780 אלף שקל - בערך חצי משווי הדירה כיום. מאז הורחב הבניין בו שוכנת הדירה, וכל אחת מ-12 הדירות היא בת 4 חדרים.
הגאון הפיננסי מחברת החשמל
איתן אגמון
18.2.2011 / 7:07