האם סטודנטים לאדריכלות יכולים להחליף את מתכנני הערים?

עיריות מחפשות כל הזמן דרכים להפוך את הרחובות ואתרי הבילוי שלהן לאטרקטיביים יותר על מנת למשוך אוכלוסיות חזקות ועסקים. מכיוון שסלי הפתרונות של העיריות לחידוש פני העיר כוללים מבחר מצומצם של הצעות, יש עיריות הפונות לבתי ספר לאדריכלות ומבקשות לשתף עמם פעולה בפרויקטים ספציפיים מתוך רצון ליהנות מחדוות הנעורים ומההצעות החדשניות.



בקרב חברות מסחריות פנייה למחלקות לתקשורת חזותית ועיצוב מוצר היא טריק מוכר - נותנים לסטודנטים פרויקט עם תדריך ברור ומקבלים בסוף הסמסטר שלל הצעות, שחלקן ניתנות להטמעה. אבל איך זה עובד בבתי הספר לאדריכלות - האם הסטודנטים יכולים להחליף את האדריכלים בתכנון פרויקטים עירוניים?



משב רוח רענן



"אין ציפייה שייקחו את הפרויקטים כמו שהם. האקדמיה לא מחליפה את הצורך של העירייה לקחת מעצבים ואדריכלים. אבל כש-30 סטודנטים עובדים על פרויקט, מתקיים מחקר אמיתי ורחב", מסבירה מעצבת סביבות התוכן והתצוגה אפרת בן ידיד מהחוג לעיצוב פנים במסלול האקדמי במכללה למינהל.




פרויקט של רון קורס - עיצוב הרחוב באמצעות הצללות ורמפות



הסטודנטים של בן ידיד סיימו באחרונה פרויקט שבוצע בשיתוף פעולה עם חברת אתרים ומנהלת עיר עולם (גוף שהקימה עיריית), שבמסגרתו הם טיפלו במגדלור הוותיק והמוזנח של תל אביב. "יש תוכנית לשיקום ושימור המגדלור. מתוכננים בו מרכזי מידע ומבקרים. כשהתוכנית תצא לדרך, ברור שהרעיונות של הסטודנטים לא יתורגמו אחד לאחד, אבל הם יבואו לידי ביטוי. שיתוף הפעולה גרם לגופים הציבוריים להיפתח לאפשרויות שקודם הם לא היו מודעים אליהן", מסבירה בן ידיד.



בן ידיד ישבה בוועדת ההיגוי של פרויקט שיקום המגדלור וחשפה את המשתתפים לרעיונות שעלו בסטודיו. כך, במחקר שעשו על אתר הפרויקט גילו הסטודנטים שהמבקרים באזור טוענים כי ביום שישי אחר הצהריים, כשמחשיך, המקום מאוד לא מזמין. הסטודנטים המצטיינים צפויים לקבל מלגות מהגופים הציבוריים.



השאיפה למשב רוח רעיוני רענן גרמה לעיריית הוד השרון לפנות למחלקה לארכיטקטורה במרכז האקדמי ויצ"ו חיפה. החיבור בין העירייה למחלקה לאדריכלות נוצר בשל זכייתו של ראש המחלקה לשעבר, האדריכל ברוך ברוך, בתחרות לתכנון מרכז העיר. ברוך חשב שאפשר לתת לסטודנטים, בסטודיו שנה ד' שהוא מנחה, להתמודד עם חלק מהתב"ע המוגדרת למגורים.




פרויקט של יערה קליסקי - תכנון דירה קומפקטית עם מעטפת חכמה



גם במקרה הזה זכו הסטודנטים לסיור בעיר בהנחיית אדריכלית העיר וממלאת מקום ראש אגף התכנון, שרון גלוטר. לסטודנטים הוצגה תוכנית המתאר של הוד השרון והם קיבלו הנחיות לגבי הצפיפות המינימלית. בעירייה מתכוונים להציג את תוצרי שיתוף הפעולה לציבור, כדי לעודד דיון בנושא.



"הפתרונות המגוונים של עבודות הסטודנטים יכולים לספק המחשה לאנשים שאינם מהתחום", מסבירה גלוטר. לדבריה, הרווח של הסטודנטים הוא בעיסוק בפרויקט אמיתי. היא מציינת לחיוב את ההשקעה של הסטודנטים בעבודות ומעריכה כי הן יגרמו למתכננים לחשוב על כיוונים נוספים: "כמתכננים, אנחנו בוחנים הרבה חלופות ואז מתקדמים; בזכות העבודות נחזור דקה אחורה ונבדוק את עצמנו שוב".



ברוך, ראש עמותת האדריכלים והבעלים של משרד ברוך ברוך ויוסי סלמון אדריכלים, אומר כי הסוגיה העיקרית שבה עוסקים הסטודנטים היא מגורים בני קיימא ומגורים המשלבים אוכלוסייה צעירה עם תושבים בעלי אמצעים.



מדובר בבחירה לא שגרתית. בדרך כלל מתמקדים בבתי הספר לאדריכלות בתכנון מבני ציבור. ברוך: "החלטנו לעסוק בתחום המגורים כי הוא המהות המרכזית של העשייה האדריכלית בישראל".



להחזיר את סוקולוב למעמדו



הדגשים שמביאים בתי הספר והשפעתם על התוצאה הסופית בולטים במיוחד בשיתוף פעולה שקיימה לפני חמש שנים עיריית רמת השרון עם המחלקה לעיצוב פנים, מבנה וסביבה בבית הספר הגבוה להנדסה ועיצוב שנקר ועם הפקולטה לארכיטקטורה בטכניון. הפרויקט היה ביוזמתה של העירייה שפרופסור אדריכל שרגא קירשנר, ראש מחלקה בשנקר, משמש בה חבר מועצת העיר.




פרויקט של עדי איילון - דירת סטודיו שנוצרה מאיחוד וחלוקה של דירות בקומות שונות



בפני הסטודנטים הוצב האתגר למצוא פתרון שיחזיר את רחוב סוקולוב למעמדו כרחוב הראשי של רמת השרון. "הרחוב הראשי של רמת השרון הפך לרחוב של פיצוציות ושל דירות מחולקות עם אוכלוסייה חלשה יחסית - המטרה היתה לחשוב על דרכים להפוך את הרחוב לרלוונטי מחדש לתושבי העיר".



הילה גל, מעצבת פנים ובעלים משותף של סטודיו מטקה, שהשתתפה כסטודנטית בתוכנית לתכנון רחוב סוקולוב, מספרת: "מעבר למבט הכללי על הרחוב, חיפשנו את החוויה האישית, הקטנה והייחודית של האדם ברחוב. דיירי הרחוב הזה הם לא אוכלוסייה רמת-שרונית טיפוסית".



קירשנר מוסיף: "אפשר, באמצעות תמ"א 38, לצופף את הבנייה ולאפשר דיור בר-השגה למשפחות - למעשה, ליצור דברים שהסטודנטים הציעו בעבודותיהם". בכך מתאר קירשנר את דרך אפשרית שבה הרעיונות של הסטודנטים יותירו חותם על התוכניות שמגבשים בעיריות.