פרויקט להפחתת העומס בבתי המשפט תקוע בגלל בעיית מחשוב

>> שלוש שנים לאחר השקתה של התוכנית הניסיונית בבתי המשפט להפנות תיקים לפגישת גישור חובה, מתברר כי התוכנית רחוקה מלממש את הפוטנציאל שלה ומלמלא את ייעודה: הקלת העומס על בתי המשפט. הסיבה, עד כמה שהדבר נשמע מוזר: בעיה טכנית.



מנתונים של הנהלת בתי המשפט עולה כי בשלוש השנים האחרונות, שבמהלכן מופעלת תוכנית הגישור מהו"ת (ראשי תיבות של מידע, היכרות ותיאום), רק 6,716 תיקים - משמונה בתי משפט שלום ברחבי הארץ - הופנו לפגישת גישור, בעוד הציפייה של ראשי התוכנית היתה לעשרות אלפי תיקים בשנה.

"כשהתחלנו חשבנו על נתונים שהם פי עשרה מהנתונים שאנו רואים היום. אלא שמערכת המשפט אינה ערוכה מבחינה לוגיסטית וטכנית להטמעת התוכנית הניסיונית", הסבירה ל-themarker סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופטת מיכל רובינשטיין, שעמדה בראש ועדת ההיגוי לבחינת דרכים להגברת השימוש בגישור בבתי המשפט וכיום עומדת בראש התוכנית.



הבעיה הטכנית, מסבירה השופטת, נובעת מכך שמערכת "נט המשפט" (מערכת המחשוב החדשה של בתי המשפט) אינה ערוכה להעביר את התיקים אוטומטית לתוכנית הגישור. בהיעדר הפניה אוטומטית של מערכת המחשוב, נאלצות מזכירויות בתי המשפט להפנות את התביעות המוגשות לבתי המשפט לפגישת הגישור באופן ידני. "זה יוצר הרבה קשיים בתוכנית, ובפרט את הבעיה שלא היו לנו מספיק תיקים", אמרה רובינשטיין. לדבריה, לו היו מספיק הפניות של תיקים למערכת, העומס על בתי המשפט היה יורד בכ-30%.



בשבועות אלה עומדת התוכנית בפני הארכה בשנה נוספת. רובינשטיין מתכוונת לבקש משר המשפטים לתקן את החוק פעם נוספת ולהרחיב את התוכנית גם לתביעות המתנהלות בבתי המשפט המחוזיים ובבתי הדין לעבודה, וכן לתביעות בגין נזקי תאונות דרכים. לצורך כך עומד לצאת מכרז לקליטה של מגשרים נוספים שיקבלו תיקים מבתי המשפט.



תביעות של 50 אלף עד 2.5 מיליון שקל - לפגישה



בשנים האחרונות עושה מערכת המשפט מאמצים רבים למצוא כלים ופתרונות להקלת העומס הרב על בתי המשפט ועל השופטים. בין היתר נבחנה אפשרות לנקוט דרכים חלופיות לפתרון סכסוכים, מחוץ לכותלי בית המשפט. במאי 2003 מינה שר המשפטים לשעבר, יוסף (טומי) לפיד המנוח ועדה בראשותה של השופטת רובינשטיין, לצורך בחינת הדרכים להגברת השימוש בגישור בבתי המשפט.



הוועדה סקרה את התפתחות הגישור בבתי המשפט בישראל ובחנה את הסיבות "לאי התפתחותו המספקת של ההליך". ביולי 2006 המליצה הוועדה על הפעלת תוכנית ניסיונית שתחייב את התייצבותם של בעלי דין לפגישת מידע, היכרות ותיאום (מהו"ת) עם מגשר, לפני קיומה של ישיבת קדם-משפט ראשונית בתיק, שתנוהל על ידי מגשר חיצוני שייבחר לרשימת מגשרי המהו"ת. בפגישת המהו"ת הצדדים מקבלים הסבר על הליך הגישור, מזוהים הנושאים העיקריים שבמחלוקת בין הצדדים ונבחנת יחד עמם אפשרות ליישב את הסכסוך באמצעות גישור.



בהתאם להמלצות הוועדה הותקנה באוקטובר 2007 הוראת שעה לתקנות סדר הדין האזרחי, שבה נקבע כי כל תביעה אזרחית המתנהלת בבתי משפט שלום שסכומה או שוויה הוא בין 50 אלף שקל ל-2.5 מיליון שקל - הסכום המקסימלי של תביעות המתנהלות בבתי משפט שלום - תועבר לפגישת מהו"ת חובה, למעט חריגים בודדים כגון תביעות של נזקי גוף מתאונות דרכים, שהוצאו מתחולת התיקון בשל החשש להצפת התוכנית.



עם תחילת יישום התקנות, נקבע כי בתי המשפט שישתתפו בתוכנית הם בתי משפט שלום בירושלים, בראשון לציון ובתל אביב. כמו כן נקבע כי ישיבת המהו"ת לא תהיה כרוכה בתשלום וכי אם בעלי הדין יחליטו בתום הפגישה להעביר את הסכסוך ביניהם לגישור אצל מגשר המהו"ת, שכר הטרחה שלו יוגבל ל-300 שקל לשעה מכל צד בתוספת מע"מ. בהמשך לכך, פורסם מכרז שבמסגרתו נבחרו 56 מגשרים. הפניית התיקים החלה באופן מדורג בספטמבר 2008.



כיום התוכנית כבר פועלת בשמונה בתי משפט שלום ברחבי הארץ - תל אביב, ירושלים, ראשון לציון, נתניה, פתח תקוה, הרצליה, רחובות וכפר סבא - ומועסקים בה כ-100 מגשרים. את התוכנית מנהלת בפועל עו"ד נטלי לוי.



על בסיס הנתונים של מערכת המשפט, העריכה הוועדה שהמליצה על התוכנית הניסיונית כי מדי שנה יופנו עשרות אלפי תיקים לפגישת המהו"ת הראשונית. אלא שמנתונים שנאספו במערכת בסוף 2010 עולה כי במהלך שלוש השנים האחרונות הופנו לתוכנית 6,716 תיקים בלבד. מתוכם רק ב-4,165 מהתיקים התקיימה בפועל ישיבת מהו"ת.



מבין תיקים אלה, ב-1,883 תיקים - 45.2% - ביקשו הצדדים להמשיך לברר את הסכסוך ביניהם במסגרת הליך גישור, ובשאר התיקים - 54.8% - ביקשו הצדדים להחזיר את ההליך להמשך בירור בבית המשפט. מתוך התיקים שביקשו להמשיך בגישור, הגיעו לכדי סיום 1,440 תיקים - ו-54.4% מהם הסתיימו בהסכם גישור לשביעות רצון הצדדים.



לפי הנתונים של בתי המשפט בשלוש השנים האחרונות, רוב התיקים לתוכנית הועברו מבית משפט שלום בתל אביב - 1,896 תיקים. מתוכם 41.7% המשיכו להליך לגישור והיתר חזרו לבית המשפט. בית משפט שלום בירושלים הוא הבא אחריו. ממנו הועברו 1,139 תיקים לתוכנית, שמתוכם 50.6% פנו לגישור. מבית משפט שלום ראשון לציון הועברו 885 תיקים, שמתוכם 45.5% פנו לגישור.



"נתונים אלו מראים שהתוכנית מצליחה כשהתיקים עוברים לפגישת המהו"ת", מדגישה רובינשטיין. יחד עם זאת, לדבריה, הצלחה זו אינה באה לידי ביטוי בשטח מאחר שלא מספיק תיקים מופנים לתוכנית, בעקבות קשיים טכניים של המערכת. כפועל יוצא מכך, אין הקלה משמעותית בעומס על השופטים.



הצדדים מרוצים: שיפור השירות בבתי המשפט



הרעיון לפגישת מהו"ת חובה נולד בעקבות הבנה שהציבור צריך להיחשף לתהליך ולחוות אותו כדי שלא לפחד ממנו, מסבירה רובינשטיין. "הפגישה עם המגשר נינוחה. אין את הלחץ של ניהול משפט". יתרה מכך, אומרת רובינשטיין, הצדדים אינם מחויבים להמשיך בהליך גישור, והם יודעים שהנאמר בו חסוי ושהם יכולים בכל שלב לחזור לבית המשפט. לכן, אומרת רובינשטיין, פגישת המהו"ת זוכה להצלחה בקרב המתדיינים.



מנתונים שמתפרסמים לראשונה, שלוש שנים לאחר תחילת התוכנית, עולה כי קיימת שביעות רצון גבוהה בקרב מי שהיה צד לפגישת מהו"ת. 65.3% מבעלי הדין ועורכי הדין שהשתתפו בפגישת מהו"ת הצהירו על שביעות רצון רבה עד רבה מאוד מהפגישות. רק כ-11% דיווחו על שביעות רצון מועטה או העדרה. בנוסף, כ-94% אחוז מבעלי הדין שהשתתפו בפגישת מהו"ת הביעו שביעות רצון רבה עד רבה מאוד ממקצועיות המגשרים, ו-65% מבעלי הדין דיווחו כי הפגישות מהוות שיפור של השירות הניתן על ידי בית המשפט במידה רבה עד רבה מאוד.



מנתונים נוספים, שנאספו באמצע 2009, עולה כי הסיבות העיקריות לקבלת החלטה שלא להמשיך בהליך הגישור בתום הפגישה הן עלות גבוהה מדי של הליך הגישור, תחושה שהפערים בין הצדדים גדולים מדי, והיעדר התאמה בגלל מאפייני התיק ובגלל אישיותם של הצדדים.