>> "לקח לי בדיוק שלוש דקות להחליט", מתאר פרופ' צבי (צביקה) אקשטיין את הליך המינוי שלו למשנה לנגיד בנק ישראל לפני ארבע שנים. "היתה לי הצעה להקים את המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה, ואז הגיע הטלפון מסטן (נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר; מ"א). הסכמתי מיד, מכיוון שמבחינתי סטן הוא מגדלור של ידע. מאז, ארבע שנים וחצי, אני עובד בשביל סטן - ואני גאה על כך מאוד".
ב-30 ביוני יסיים אקשטיין קדנציה בת כחמש שנים בתפקיד. הוא מבכירי הכלכלנים בישראל. במשך שנים הוביל את החוג לכלכלה באוניברסיטת תל אביב, לצד משרה קבועה באוניברסיטת מינסוטה ומשרות בכירות בגופים בינלאומיים כמו הבנק העולמי. ההתמחות שלו, כלכלת עבודה, הביאה אותו לצמרת הכלכלית העולמית בתחום זה.
לא בכדי אפוא הציע לו ראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט, להוביל את הקמת הגוף הכלכלי החדש בתוך משרד ראש הממשלה - המועצה הלאומית לכלכלה. הבחירה של אקשטיין לגמד את עצמו לרמת "העובד של סטן" היא לפיכך יוצאת דופן; בוודאי בתרבות הישראלית הכללית, שאינה תומכת בפרגון, ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בתרבות חוסר הפרגון המאפיינת את בכירי האקדמיה הישראלית. על אף זאת, כאשר מדובר בסטנלי פישר, אקשטיין אינו מהסס מלפרגן עד כדי התבטלות עצמית.
"כשגמרתי דוקטורט, סטנלי כבר היה אחד מכלכלני המקרו החשובים בעולם", מספר אקשטיין בהערצה גלויה. "לאחר מכן הוא המשיך לתפקידים הכי בכירים בבנק עולמי ובקרן המטבע, ובסוף גם הוצע לו להיות נגיד הבנק המרכזי של ניו יורק - מספר שתיים בפדרל ריזרב האמריקאי. סטן דחה את ההצעה ובחר להתמנות לנגיד בנק ישראל. אני פשוט לא האמנתי שהוא עשה זאת. ההערכה אליו בעולם היתה גדולה כל כך, גם בצד האקדמי וגם הצד היישומי, והוא דוחה את הצעת העבודה הכי טובה שיש כדי לבוא לישראל. חשבתי שאם הוא מגלה כזאת ציונות, אז אני חייב להצטרף אליו.
"זו חוויה מרשימה לעבוד בשבילו. הוא מקצוען, עם ידע עצום גם בתחום המוניטרי, גם בתחום הפיננסי וגם בתחום המקרו כלכלי. הוא קורא הכל, והוא גם בקשר הדוק עם כל הכלכלנים הבכירים בעולם. סטן הוא מגדלור. זה הישג אדיר שהוא בא לכאן, והישג לא פחות שהוא בחר להמשיך לקנדציה שנייה כנגיד בנק ישראל".
זה קצת בא על חשבונך, לא? אתה הרי קיווית להתמנות לנגיד אחריו, אם הוא היה פורש מתפקידו בקרוב.
"לא שמתי לי למטרה להיות נגיד. באתי לתפקיד במטרה להיות משנה, ולעזור לסטן. כל מה שסטן ביקש ממני, עשיתי".
אז למה פרשת עכשיו מתפקיד המשנה לבנק ישראל?
"מיציתי. ארבע שנים וחצי בתפקיד זה מספיק, מה עוד שחלק גדול מההישגים, כמו העברת חוק בנק ישראל, כבר קרו. עם ישראל ואני זכינו בכך שסטן ממשיך לקדנציה שנייה, ואני התגעגעתי כבר לחזור לעבודה האקדמית. אני יוצא עכשיו לשנת שבתון באוניברסיטת וורטון. אחר כך אשב להשלים כתיבת שני ספרים על ההיסטוריה הכלכלית של היהודים מחורבן בית שני ועד היום. בעוד שנה אצטרף למרכז הבינתחומי כדי להקים שם בית ספר לכלכלה, וגם כדי להקים מכון חדש לחקר מדיניות כלכלית. זה אתגר גדול להקים מכון מחקר ישראלי, כמו ברוקינגס האמריקאי, שיתמחה בליווי של הממשלה כדי לסייע לה ביישום מדיניות כלכלית".
היו שמועות שפרשת לאחר שפישר החליט שלא להאריך את הכהונה שלך לקדנציה נוספת.
"זה ממש לא נכון. ביקשתי מסטן לעזוב כבר לפני כשנה, לאחר שחוק בנק ישראל עבר. סטן ביקש ממני להאריך את הכהונה שלי לחמש שנים, כפי שנקבע כמשרה של משנה לנגיד בנק ישראל במסגרת החוק החדש. אז נשארתי עוד כשנה".
פישר, יש לציין, תומך בגרסה הזאת של אקשטיין. "כאשר צביקה ביקש ממני לסיים את תפקידו בתום הקדנציה, ביקשתי ממנו לשקול שנית", אמר פישר ל-themarker. "מאחר שצביקה החליט בכל זאת לסיים את תפקידו, אני רוצה להודות לו בחום על הידע הרב ועל המומחיות יוצאת הדופן שהביא עמו לתפקיד. הוא סייע לי להוביל את עבודת הבנק בתקופה קריטית לכלכלת ישראל, ועשה זאת בהצלחה רבה".
"שקלנו לרכוש אג"ח חברות"
מה נכלל בתפקיד המשנה לנגיד בנק ישראל? התשובה אינה ברורה. כל משנה יוצק למשרה תוכן משלו. אקשטיין, שהתמחה בעבודתו האקדמית בכלכלת עבודה, התמקד בקידום האג'נדה הכלכלית-חברתית של ישראל ביחד עם משרד האוצר ומשרד ראש הממשלה, וזאת מחוץ למסגרת בנק ישראל. בתוך בנק ישראל הוא התמקד לא מעט בקידום נושאי תשתית, משמימים לכאורה, אבל בעלי השלכה קריטית על פעילות הבנק ועל המחקר הכלכלי בבנק.
בין היתר הוא הוביל את הקמת חטיבת הסטטיסטיקה. אחת מנקודות התורפה הקשות של תהליכי קבלת ההחלטות בישראל היא החולשה של מסד הנתונים הסטטיסטי. החטיבה החדשה, העובדת בשיתוף עם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אמורה לפצות על כך. אקשטיין גם הוביל את הקמתן של שתי יחידות מחקר חדשות - יחידת המחקר המוניטרית, והיחידה ליציבות פיננסית (יציבות של כלל המערכת הפיננסית - אחד מהלקחים החשובים מהמשבר העולמי). פעילויות נוספות שהוא התמקד בהן היו המשא ומתן עם משרד האוצר על הצדדים המקצועיים של חוק בנק ישראל, הקמת פורום קבוע להיוועצות בנושאים הקשורים לשוק ההון עם משרד האוצר ועם בכירי שוק ההון, הקמת ועדת ביקורת בבנק ישראל וקידום נושא הסליקה הכספית.
את כל הפעילויות הללו הוביל אקשטיין לצד הפעילות הקבועה שלו בתפקידו - לשמש יד ימינו של הנגיד. אקשטיין אינו מסתיר זאת. הוא מספר בהתלהבות על העבודה לצדו של פישר, בעיקר בצומתי ההחלטה הקריטיים של ניהול המשבר הפיננסי העולמי.
"היינו מוכנים למשבר הכלכלי", מספר אקשטיין. "הערכנו שמגיע משבר, ונערכנו לקראתו. מדהים עד כמה שסטנלי רואה קדימה. כמעט לא היה אירוע כלכלי שהתרחש בארבע השנים האחרונות, שלא קיימנו עליו דיון מקדים בתוך בנק ישראל". ההכנה מראש של בנק ישראל התבטאה בשני תחומים מרכזיים - ריבית ומט"ח.
ההתלבטויות של בנק ישראל בנוגע למדיניות הריבית במהלך 2008 היו קשות במיוחד. בתחילת השנה עוד העלה הבנק את הריבית בשל העלייה המהירה במחירי הסחורות בעולם, והחשש להתגלגלות מחירי הסחורות לאינפלציה. "ידענו שאנחנו נכנסים למשבר", מספר אקשטיין. "התכוננו לכך, ויחד עם זה חששנו מאוד מעליית האינפלציה בגלל דהרת מחירי הסחורות. לכן בחרנו להעלות את הריבית באטיות רבה. בדיעבד, זה היה מיותר. לו היינו מבינים את עומק המשבר לא היינו מעלים גם את המעט שהעלינו".
לאחר שפרץ המשבר כבר לא היו לבנק ישראל דילמות. פישר, בנחישות רבה, הוביל את הבנק להחלטה דרמטית להוריד את הריבית פעמיים ב-0.5% במהלך חודש אוקטובר 2008. "הקדמנו את כל הבנקים המרכזיים בעולם בהורדה המהירה של הריבית לשם התמודדות עם המשבר", אומר אקשטיין.
מהלך חשוב נוסף היה ההתערבות בשוק האג"ח. בנק ישראל רכש אג"ח ממשלתיות ב-20 מיליארד שקל - ולהערכת אקשטיין הביא בכך להקטנת התשואה (מרווח הסיכון) של האג"ח הממשלתיות בכ-0.5%. "היתה לכך השפעה דרמטית על התייצבות השוק", הוא אומר. "השילוב של ירידה במרווח הסיכון של האג"ח וירידה של ריבית בנק ישראל לשפל של 0.5% הפחית את מחיר ההון. לגופים המוסדיים, שהמשיכו לגייס כספים קבועים מציבור החוסכים שלהם, לא היה יותר היכן להשקיע. לכן הם חזרו לרכוש אג"ח של חברות - וכך הגיע המשבר בשוק האג"ח החברות לסיומו".
אקשטיין מודה כי בנק ישראל שקל בחיוב להתערב גם בשוק אג"ח החברות (אג"ח קונצרניות) - וכי רק מכיוון ששוק האג"ח התאושש בזמן נמנעה ההתערבות.
אם המשבר לא היה חולף, היינו רואים את בנק ישראל רוכש אג"ח של חברות?
"אולי כן. אין כאן עניין עקרוני. אנחנו כותבים עכשיו חוברת על הפקת לקחים מהמשבר. יהיו בה הרבה לקחים חשובים על החלטות שקיבלנו וגם על דברים שבחרנו לא לעשות".
אין בעיה עקרונית בכך שבנק ישראל קונה איגרת חוב של חברה מסוימת ולא של חברות אחרות?
"גם על הנקודה הזאת חשבנו לעומק, והיו לנו פתרונות".
אתה מתכוון לרכישת מדדי אג"ח, כדי להימנע מרכישה ישירה של איגרות חוב ספציפיות?
"אני לא מפרט. המטרה היחידה שלנו היתה יצירת יציבות פיננסית - והיינו נוקטים כל צעד שהיה מקדם את השגת המטרה".
שיחת הוועידה הובילה להתערבות בשוק המט"ח
הצעד העיקרי להשגת היציבות ננקט, כידוע, בתחום המט"ח. במאי 2008, ארבעה חודשים בדיוק לפני שהמשבר הפיננסי הגיע לשיאו עם קריסת בנק ההשקעות ליהמן ברדרס, שבר בנק ישראל את הטאבו של אי התערבות בשוק המט"ח - והחל לרכוש דולרים. את היום הזה אקשטיין זוכר היטב.
"זה היה יום חמישי", הוא מספר. "יצאתי מבנק ישראל לכיוון האוניברסיטה בתל אביב, וביציאה תפס אותי חבר הנהלה, וסיפר לי שיש ייסוף חריג של 1%. מכיוון שהיה לי קשר טוב עם בכירים בשוק ההון הישראלי - במשך שנים שימשתי חבר ועדת ההשקעות של קרנות בנק לאומי ובנק מרכנתיל - הרמתי בדרך טלפון לכמה אנשים מרכזיים בשוק, והם דיווחו לי שמורגשת פעילות של עדר. כשהגעתי למשרד בתל אביב, סטן התקשר - שיחת ועידה עם כל חברי הנהלת בנק ישראל, מה עושים".
שיחת הוועידה הזאת הסתיימה בהחלטתו של פישר להתערב בשוק המט"ח בפעם הראשונה זה יותר מעשור. עם זאת, עוד הרבה לפני שיחת הוועידה נערכה עבודת הכנה בבנק ישראל בשאלה אם יש צורך להגדיל את יתרות המט"ח, שהסתכמו אז ב-28 מיליארד דולר.
"הרזרבות הן עוד המחשה מצוינת לאיך שסטן רואה קדימה", אומר אקשטיין, ומספר כיצד בנק ישראל ניתח את התפנית ההיסטורית שהתחוללה במשק הישראלי באמצע העשור הקודם - לאחר 57 שנים של גירעון במט"ח ישראל עברה לעודף. מדובר היה במעבר לעודף בשלושה תחומים מרכזיים במאזן התשלומים של ישראל: עודף בחשבון הסחורות (יותר יצוא מיבוא), עודף בחשבון השוטף (סך כל הפעולות של המשק שמעורבות בזרמי מט"ח) ועודף השקעות בחו"ל (עודף פיננסי - ישראל נהפכה למלווה לחו"ל במקום לווה). לעודף המט"ח בשוק הישראלי היתה השלכה ישירה על שער השקל, שהלך והתחזק.
היתה לכך השלכה גם על גודל היתרות. אקשטיין: "במשך עשר שנים גודל הרזרבות לא השתנה. פתאום גילינו שהרזרבות נשארו ללא שינוי בשעה שהיקפי היצוא והיבוא הכפילו את עצמם". המסקנה של בנק ישראל היתה כי היתרות נמוכות לעומת היקף זרמי המט"ח של המשק וכי יש להגדילן. הבנק ערך חישוב אריתמטי והגיע למסקנה כי הרזרבות צריכות לגדול מ-28 ל-38 מיליארד דולר. היקפן של הרזרבות כיום, יש לציין, כפול מכך: 73.4 מיליארד דולר, נכון לסוף ינואר.
עם זאת, ההחלטה על הצורך להגדיל את היתרות נשארה על הנייר בלבד. הפעם הראשונה שבה היא הפכה לפומבית היתה גם הפעם הראשונה שבה היא הוצאה אל הפועל - בעקבות אותה שיחת ועידה שערך פישר עם חברי הנהלת הבנק. "לא ידענו במדויק מה המשמעות של ההחלטה, וגם לא החלטנו אם זו תהיה התערבות חד פעמית או התחלה של מדיניות קבועה להגדלת הרזרבות", מגלה אקשטיין. "המטרה שלנו היתה רק להתערב, כאשר השוק נוהג באופן לא תקין. זיהינו פעילות של עדר והגבנו עליה. זה היה מספיק כדי לשבור את הטאבו, ולאותת שיש כאן בנק ישראל חדש".
שבוע לאחר מכן נהפכה ההתערבות החד-פעמית להתערבות קבועה של רכישת 25 מיליון דולר ביום, במסגרת המדיניות של הגדלת הרזרבות. לאחר חודשיים, ביולי 2008, המדיניות של ההתערבות הקבועה נהפכה להתערבות מסיבית, שבמסגרתה רכש הבנק 100 מיליון דולר ביום. בשלב זה המסיכה של הגדלת הרזרבות ננטשה, ובנק ישראל הודה שמטרתו העיקרית היא תמיכה ביצוא.
"יש יעדים ברורים בחוק בנק ישראל החדש, שאז היה בגדר טיוטת חוק", מסביר אקשטיין. "יציבות המחירים היא היעד הראשי, ויעדי המשנה הם תמיכה בתעסוקה ובצמיחה בתנאי שאינם מתנגשים ביציבות המחירים. לכן, היה מקום להתערב ולתמוך בשער המטבע. צריך לזכור שהיצוא הוא 40% מהתוצר הישראלי, והוא מנוע הצמיחה העיקרי של המשק. אי אפשר לתת לתנועות הון ולמשבר פיננסי לחסל את הענף".
אז כל סיפור הגדלת הרזרבות היה תירוץ? עובדה שתיכננתם להגיע ל-38 מיליארד דולר.
"זה היה מכל הסיבות ביחד. רצינו להגדיל את הרזרבות, והנה נקרתה לנו הזדמנות לקנות שקלים במחיר נמוך. גם שוק המט"ח התנהל בצורה לא תקינה, וחייב תיקון. בנוסף היה איום משמעותי על היצוא בגלל הפגיעה בשער החליפין, ובסוף היה המשבר הפיננסי המתקרב. אז כבר הבנו שאנחנו נמצאים בתוך משבר פיננסי, ושחוסר היציבות הפיננסית בחו"ל יאיים על יציבות המט"ח בישראל. היה לנו ברור שהגדלת הרזרבות תשדר יציבות. זה היה win-win: גם רזרבות, גם יציבות פיננסית וגם סיוע ליצוא".
רק שקצתם נסחפתם, לא? היתרות כבר תפחו ל-73 מיליארד דולר.
"בדיעבד אין ספק שרמת הרזרבות שלנו ערב המשבר היתה נמוכה מדי".
ועדיין, האם 73 מיליארד דולר זו לא הגזמה לצד השני?
"בנק ישראל מכין היום עבודה מסודרת, שבה הוא בוחן את גודל הרזרבות הרצוי למשק. עם זאת, כדאי להזכיר שני נתונים שהתחדדו בעקבות המשבר. הראשון - כפי שראינו בעולם, היקף הרזרבות הנדרש כדי להתמודד עם משבר פיננסי גדול הרבה יותר ממה שחשבנו קודם לכן. שימי לב לגידול העצום שהיה במאזן של הפדרל ריזרב במהלך המשבר. חלק מהגידול הזה מיוחס לעסקות החלף (swap) דולר-יורו שהפד עשה בהיקפים עצומים. זה נבע מכך שלאירופה לא היו מספיק דולרים כדי להתמודד עם משבר הבנקאות, והיא נאלצה להפקיד יורו בפד כדי לגייס ממנו דולרים. לא לכל בנק מרכזי יש את הלוקסוס לעשות עסקות החלף מול הפד, ולכן אסור לסמוך על כך. הנתון השני - נגיד הבנק של צ'ילה ערך מחקר שהראה כי רזרבות גדולות מובילות להקטנת מרווח הסיכון של המדינה, שמתבטא בריביות הנדרשות על רכישת ביטוח על אג"ח מדינה (cds)".
מצוין שמדינת ישראל קנתה לעצמה ביטוח בדמות רזרבות גדולות, אבל אסור לשכוח שלביטוח יש עלות: צריך לשלם עליו פרמיה. יש מחיר עצום להחזקת רזרבות גדולות כל כך.
"נכון, אבל בזכות הרזרבות עלות הביטוח שלנו כמדינה קטנה מאוד - פער הריביות בין ישראל לבין העולם הצטמצם, מה שאומר שהחזקת הרזרבות כבר לא יקרה כל כך".
אז מה, תמשיכו להתערב בשוק המט"ח ולקנות דולרים עוד שנים?
"למה לא? סינגפור מתערבת בשוק המט"ח שלה כבר 20 שנה. למעשה, אנחנו בתהליך יציאה מההתערבות בשוק".
איך אתה יכול לצאת מהשוק? הרי העלית ריבית ובכך החרפת את הביקושים לשקל.
"ההערכה שלנו היא כי במשך השנים יצטמצם פער הריבית בין ישראל לשאר העולם רק למרווח הסיכון. שיעורי האינפלציה של ישראל הרי כבר דומים לממוצע העולמי, ולכן אין סיבה לפערי ריביות מעבר למרווח הסיכון השונה של המדינות".
זה אומר שכל זמן שיישאר פער ריביות משמעותי תמשיכו לקנות דולרים?
"לא אמרתי את זה".
בהצלחה היו טמונים זרעי הפורענות
בהצלחתו של בנק ישראל להתמודד עם המשבר הפיננסי היו טמונים זרעי הפורענות. ישראל יצאה מהמשבר העולמי מחוזקת, אבל בעקבות זאת החלה להתפתח במשק גאות מופרזת במחירי נכסים. מחירי הנדל"ן והמחירים בבורסה של תל אביב מחקו מזמן את השפעות המשבר, ומשייטים בגבהים חסרי תקדים. הריבית הנמוכה במשק, שהנהיג בנק ישראל בעקבות המשבר, היתה ללא ספק הדלק המזין את הגאות בשני השווקים.
יש בועה בנדל"ן?
"אנחנו לא רואים סימנים לכך".
אתם לא מודאגים מהגידול העצום באשראי למשכנתאות? משכנתאות ניתנות היום בריביות מהנמוכות ביותר אי פעם. כלל לא ברור כיצד הבנקים מרוויחים בריביות כאלה.
"זה נכון שמחירי המשכנתאות נראים נמוכים מאוד. ככל הנראה רמת הרווחיות של הבנקים כיום קרובה לאפס - הם בעיקר מכסים את ההוצאות על המשכנתא. רק שאין לבנק ישראל בעיה עם זה. המחירים הנמוכים הם ביטוי לשוק תחרותי, ואדרבה - שיתחרו; מה עוד שהמחירים הנמוכים משקפים כנראה גם סיכון נמוך. הבנקים בישראל רחוקים מהסכנה שהפילה את הבנקים באירלנד, למשל, בכך שהם מעמידים הלוואות בשיעור נמוך יחסית משווי הנכס. הסכנה הגדולה ביותר היא שכאשר מחירי הדירות עולים, צריך להיזהר מאוד בשיעורי ההלוואות שאתה מעמיד כדי לא להיחשף לירידות מחירים. אין ספק שהלוואות בשיעור של 80% משווי הדירות כיום הן מסוכנות מדי. לכן, בנק ישראל נקט צעד שבו כל העמדת הלוואה מעל ל-60% מחויבת בקנס לבנק. זהו צעד מינורי, משום שאנחנו ללא ספק נמצאים בתחום מסוכן".
מינורי? אתה רומז שאולי צריך להוריד את השיעור עוד? להעמיד את התקרה על 50%?
"זו שאלה שהפיקוח על הבנקים צריך להשיב עליה".
ומה עם הבורסה, האם יש בועה בבורסה?
"לא, מכיוון שבבורסה אנחנו רואים עלייה גדולה ברווחי החברות. צריך גם לזכור כי הריבית נמוכה ומעודדת רווחיות גבוהה - התחזית שלנו היא שעד לסוף השנה הריבית תעלה ל-3%, אבל זה תלוי בקצב ההתאוששות של המשק האמריקאי".
אתה לא מודאג מהגאות המחודשת בהנפקות של אג"ח חברות?
"אני בהחלט לא מרוצה מניהול הסיכונים בתחום של האשראי החוץ-בנקאי. צריך לזכור שלאחר רפורמת בכר שוק האשראי החוץ-בנקאי - שוק אג"ח החברות - הפך לאחד הגדולים בעולם. הוא צמח ל-350 מיליארד שקל, כמעט 40% מהתמ"ג, הרבה מעל הממוצע של oecd. אני חושש שחלק מזה נובע מכשל שוק ומבעיות של אינפורמציה.
"התחום הכי פגיע הוא הנדל"ן, מכיוון שבנדל"ן קשה מאוד להעריך את רמת הסיכון של הפרויקט אם אתה לא מלווה אותו מקרוב. מתן אשראי לתחום של נדל"ן יזמי, בלי שמכירים את הפרויקטים מבפנים, הוא מסוכן מאוד, וקשה מאוד לתמחר אותו נכון בשווקים. זה נראה כמו אשראי, אך בפועל זה מסוכן כמו מניה. זו הסיבה לכך שבעולם לא נהוג ששוק ההון מממן בהיקפים משמעותיים את הנדל"ן היזמי. רק בישראל זה שונה, ויש היקפי מימון גדולים בשוק".
את הפתרון לבעיה המעיקה קושר אקשטיין לעוד תחום תשתיתי שהוא קידם במסגרת תפקידו בבנק ישראל - חוק האיגוח, המוגש בימים אלה לכנסת. הכוונה באיגוח היא למכירת תיקי אשראי של הבנקים לשוק ההון בצורה של אג"ח. כך, המימון ניתן על ידי שוק ההון, אבל העמדת האשראי והטיפול בו נעשים על ידי הבנקים. בעולם האיגוח נהפך לתחום ענקי, ובין השאר תלו בו את שורשי המשבר הפיננסי - הבנקים ידעו שהם בכל מקרה מוכרים את ההלוואות שהעמידו לשוק ההון, ולכן העמידו הלוואות סאבפריים חסרות אחריות. בישראל, שעד היום לא היה בה איגוח כלל, מקווים לבנות שוק כזה על בסיס איתן יותר.
"האיגוח", אומר אקשטיין, "יספק לגופים המוסדיים את הסחורה - אג"ח, אבל אג"ח בטוחות יותר מאשר אג"ח חברות, שכן אלה אג"ח שהבנקים מטפלים באשראי העומד מאחוריהן. עד היום, מפני שלא היה היצע מספק של נכסים בטוחים להשקעה, המוסדיים נדחפו להשקעות יתר באג"ח של חברות. אלה נראות כמו נכסים בטוחים כי הן אג"ח אבל בפועל אלה נכסים מסוכנים כמו מניות, רק שהשוק לא יודע לתמחר זאת נכון. האיגוח יפתור את הבעיה".
"ארבע שנים הייתי העובד של סטן, ואני גאה על כך"
מאת מירב ארלוזורוב
20.2.2011 / 7:01