"גם כשתיק אינו מסתיים בהסכם גישור, מלאכתו של השופט שאליו חזר התיק קלה יותר"

>> בקרב עורכי הדין הדעות חלוקות באשר לנחיצות התוכנית. עורך דין דוד גילת ממשרד זלצמן, גילת, קנולר, גראוס, סלומון ושות', המתמחה בגישורים וגם נכלל ברשימת מגשרי המהו"ת, סבור כי יש להמשיך ליישם ולהרחיב את התוכנית.

"התוכנית טובה, וכשיש תוצאות טובות בגישור זה טוב לשני הצדדים. זה חוסך המון זמן לצדדים, לעורכי הדין ולבתי המשפט. כל תיק שנגמר בגישור חוסך זמן למערכת, וגם משפר את איכות החיים של האזרחים, כי המערכת המשפטית מסורבלת ותקועה מאוד וההליך הזה יכול להקל על העומס ועל חיי המתדיינים".



גילת אומר כי בכ-70% מהתיקים שמגיעים אליו לישיבת מהו"ת ראשונה הצדדים מבקשים להמשיך את הגישור, ואותו אחוז גם מסיים בהסכם. "וגם כשהתיק אינו מסתיים בהסכם", אומר גילת, "זה עוזר לצמצם פערים בין הצדדים, כך שכשהתיק חוזר לבית המשפט, חלק מהמלאכה כבר נעשה ומלאכתו של השופט קלה יותר".



מנגד, עו"ד אסף פוזנר, העוסק בליטיגציה, אינו מבין את נחיצות התוכנית ואף מתנגד להרחבתה. "גישור זה דבר וולנטרי במהותו, וברגע שזה הופך לפגישת חובה, יש פה סתירה פנימית". כיום, אומר פוזנר, "המדינה מנסה להיפטר מהתיקים", ולכן כל התביעות נשלחות לפגישת מהו"ת ללא מיון או סיווג כלשהם, בעוד שלדבריו מחקרים מראים שלא כל התביעות מתאימות להליך גישור.



לדברי פוזנר, הנתונים של הנהלת בתי המשפט מראים שב-54% מהמקרים, "סתם שלחו את הצדדים לישיבת גישור. עורכי הדין יודעים מה זה גישור. הם לא צריכים שיסבירו להם ויבזבזו להם את הזמן. זה גם פוגע במוסד כי כשאדם הולך לגישור פעם אחת בתיק שלא מתאים להליך, והגישור לא מצליח - הוא איבד אמון במוסד הגישור". לדעת פוזנר, "אם יעשו סיווג של התביעות וישלחו רק תביעות מתאימות, עשוי להיות בזה תועלת, אחרת זה בזבוז זמן של כולנו".