>> "אל תשאל מהי המניה הזאת. שאל מיהי עבורי".
יוסף טריאסט, פסיכואנליטיקאי
יותר מכל גורם אחר, האישיות שלנו היא שקובעת את הצלחתנו או כישלוננו בהשקעות בבורסה. בשנותי הרבות בשוק ההון נוכחתי לדעת שמשקיעים נוטים לחזור שוב ושוב על אותן הצלחות ועל אותן שגיאות שנגזרות מתכונותיהם האנושיות.
המעגל הסגור, המקובע והאישי של תכונותינו, שממנו קשה להיחלץ, קובע לעתים קרובות את החלטותינו - גם אם הוא עומד בניגוד להיגיון הצרוף. הסיפור הבא ממחיש כיצד תכונות אישיות משפיעות על תהליך קבלת ההחלטות להשקעה.
בגיל 16 התאהבתי עד מעל לראש. היא היתה נערה מקסיקאית שחומה ואקזוטית שביקרה בישראל. אני זוכר עיני שוקולד גדולות מביטות בי בחיוך שובה לב. "מריאנה", אמרתי כשנפרדנו והיא המריאה לדרכה, "חכי לי, אני מבטיח לחסוך פרוטה לפרוטה עד שיעלה בידי לבוא אלייך למקסיקו. גם אם שנים תחלופנה, אני אגיע".
המניה המריאה בלעדי
השנים עברו, ובאביב 2006 פגשתי מקסיקאית אחרת. הפעם זו היתה מניה.
קוראים לה צ'יפוטל מקסיקן גריל, והיא נסחרת בבורסה האמריקאית תחת הסימון cmg. המניה שייכת לרשת מסעדות אמריקאית שמתמחה במאכלים מקסיקאיים. הרשת הקטנה באה ממשפחה טובה - ענקית ההמבורגרים מקדונלד'ס החזיקה בבעלות מלאה על הרשת עד להנפקתה בבורסה.
קראתי את תשקיף ההנפקה בסקרנות. התרשמתי מהפוטנציאל העסקי של צ'יפוטל ומנתוני הצמיחה יוצאי הדופן שלה. תיכננתי לקנות את המניה לכל תיקי הלקוחות בבית ההשקעות שלנו. המניה הונפקה ב-22 דולר לפי מכפיל רווח של 32. "יקר מדי", ציננתי את התרגשותי. "אני אחכה חודש-חודשיים ואז, כשלבטח יירד מחירה, אקנה את המניה בזול יותר".
הרבעון הראשון של צ'יפוטל כחברה ציבורית חלף, והדו"ח הכספי שפורסם היה טוב יותר מהציפיות. הרשת הקטנה עשתה זאת בגדול. הסועד האמריקאי לא יכול היה להתנגד לטעמים האקזוטיים של הטאקו והבוריטוס. מיד עם הפרסום זינקה המניה בקלילות ל-50 דולר, ואני סבלתי מכאב ראש טורדני כל אותו יום.
"סבלנות", שיננתי לעצמי. "המניה יקרה. זו לא מציאה. אני אחכה לרבעון הבא. הציפיות מצ'יפוטל בשוק ההון גבוהות, וכל אכזבה תגרור בהכרח ירידת מחירים - ואז תיפול לידי הזדמנות הקנייה שחיכיתי לה".
הפרסום הרבעוני הבא הגיע. אך אבוי, התוצאות שוב הפתיעו לטובה. המכירות זינקו, ההוצאות היו בשליטה, המאזן היה נקי מרבב והרווחים נסקו לשמים. מסעדות חדשות של צ'יפוטל נפתחו בזו אחר זו בכל רחבי ארה"ב. המניה פיזזה בחדווה בסביבות 65 דולר, ואני הרגשתי איך לחץ הדם שלי מרקיע שחקים.
היה ברור שהקונצפט של צ'יפוטל עובד. ידעתי שלרשת, שעדיין היתה בחיתוליה, יש פוטנציאל צמיחה ענקי. צ'יפוטל היתה מסוגלת לגדול מרשת של 400 מסעדות ל-4,000-6,000 בתוך כמה שנים. "אני לא הולך להיות הפראייר שקונה בכל מחיר", חזרתי ושיננתי לעצמי בעקשנות. "משקיע מקצוען צריך לחכות לעיתוי הנכון".
עוד שלושה חודשים חלפו, והמניה שייטה להנאתה ל-80 דולר. לקנות את צ'יפוטל במחיר זה היה כמו הודאה מפורשת, כלפי עצמי וכלפי אחרים, בטעות הקשה שעשיתי כשלא קניתי אותה קודם לכן. זו היתה פגיעה קשה בגאוותי המקצועית.
לא עשיתי דבר. החודשים חלפו, וצ'יפוטל המשיכה לעשות חיל. האמריקאים המוקסמים עטו ברעבתנות גוברת על הטאקו הפריך והפיקנטי, והדולרים המשיכו להצטבר במאזני החברה בערימות ירוקות וגדולות. בעיניים קרועות לרווחה צפיתי במניה נוסקת למחיר תלת-ספרתי.
למה לא קניתי את צ'יפוטל? הסיפור העסקי הנדיר והאטרקטיבי של החברה היה גלוי לפני. זכרתי היטב את הלקח שכתב בזיכרונותיו המשקיע האגדי פיטר לינץ': "לעולם אל תוותר על מניה עם סיפור עסקי מבטיח רק משום שהיא יקרה במקצת".
האם חששתי שהרומן בין צ'יפוטל לצרכן האמריקאי הוא אופנה חולפת? האם חסכנות יתר שיחקה כאן תפקיד מכריע? האם באמת רציתי להוכיח שאני חכם יותר מאחרים ולכן אקנה במחירי מציאה בלבד? ואולי תת המודע השפיע, בבלי דעת, על שיקול דעתי? האם התקשיתי לרכוש צעצוע חדש ונוצץ כל כך? האם עמוק בתוכי לא האמנתי בכוח המשיכה של מאכלים זרים ואקזוטיים?
כך או כך, המניה המריאה לדרכה. אני נותרתי מתוסכל מאחור, עם תחושה קשה של החמצה. את צ'יפוטל לא פגשתי יותר. גם לא את מריאנה.
-
הכותב הוא יועץ מומחה בתחום ההשקעות הפיננסיות בחו"ל. לתגובות: kobiblum@gmail.com
אהבה מקסיקאית נכזבת
קובי בלום
20.2.2011 / 7:01