כ-99% מחוסכי הפנסיה מטילים את האחריות לרמת חייהם לאחר הפרישה - על הממשלה

כ-99% מבעלי החיסכון הפנסיוני סבורים כי הממשלה אחראית לשמירה על רמת חיים סבירה עם פרישתם לגמלאות - כך עולה ממחקר חדש שנערך לאחרונה באוניברסיטת בן-גוריון על ידי רוית רובינשטיין ובהנחיית ד"ר חיים קידר-לוי ופרופ' אורי בן-ציון. עוד עולה מהמחקר כי כ-50% ממחוסרי החיסכון הפנסיוני כלל לא הקדישו מחשבה לנושא הפרישה לגמלאות, וכן כי 70% ממחוסרי החיסכון סבורים שאין כל צורך לפרוש עם ההגעה לגיל כלשהו.



"הממצאים אלה מדאיגים מכמה סיבות", הסבירה רובינשטיין לאחר פרסום הממצאים. "ראשית, בעלי החיסכון הפנסיוני תולים בגורמים חיצוניים את האחריות לשמירה על רמת חיים סבירה בעבורם, וזאת בניגוד למערכת הפנסיה הרווחת בישראל שרואה בהם כאחראים. ייתכן שהדבר נובע מתפיסות שהשתרשו מהימים בהם הייתה נהוגה בישראל פנסיה תקציבית", אמרה רובינשטיין.



"שנית, עמדות אלה ננקטות על ידי פרטים שיש ברשותם חסכון פנסיוני, כאשר העמדות בקרב מחוסרי החיסכון הפנסיוני, אלה אשר יישענו על הגורמים החיצוניים במימון הפנסיה, נתמכות אף ברמה גבוהה יותר. ושלישית, מחוסרי החיסכון הפנסיוני משלים את עצמם כי העתיד יהיה וורוד יותר, וכמחציתם כלל אינם מקדישים מחשבה לנושא הפרישה", הוסיפה.



מחקרה של רובינשטיין מעניין במיוחד על רקע המעבר לחיסכון לפרישה בשיטת ה"הכוונה העצמית" במדינת ישראל (בדומה למדינות מערביות נוספות). כלומר, שיטה שבה תכנון החיסכון הפנסיוני נעשה על ידי האזרחים, שאחראים לבחור את קרנות הפנסיה שלהם ואת מסלולי ההשקעה הרצויים מבחינתם. בשיטה זו האזרחים צוברים במהלך שנות עבודתם כספים בקרנות, ולאחר פרישתה יקבלו קצבה בהתאם לסכומים שצברו בתוספת תשואה ובניכוי העמלות לגוף המנהל. משמעות הדבר היא כי האזרחים הם שנושאים בסיכון ובתמורה על החיסכון.



המחקר, שנערך בקיץ 2010 בקרב 250 נשאלים, מלמד עוד כי 86% מקרב בעלי החיסכון שנשאלו, ציינו (בנוסף לממשלה) כי קרובי משפחה אחרים אחראים לשמירה בעבורם על רמת חיים סבירה עם פרישתם לגמלאות, כאשר 75% מבעלי החיסכון העידו כי לדעתם אחריות בני המשפחה האחרים לנושא זה היא רבה עד רבה מאוד. עם זאת, ממצא מעודד במחקר היה ש-75% מבעלי החיסכון שנשאלו השיבו כי בנוסף לממשלה, גם הם עצמם ובן/בת זוגם אחראים לשמירה על רמת חיים סבירה בעבור עצמם עם פרישתם לגמלאות. כ-59% מהנשאלים ציינו כי אחריותם ואחריות בן/בת זוגם לנושא היא רבה עד רבה מאוד.



מחקרה של רובינשטין מציע כמה דרכים להשפיע על התנהגות החיסכון של הפרטים ועל עמדותיהם ביחס לתכנון הפרישה, ביניהם: הקדשת מחשבה לגיל הפרישה, ההכרה שיש לפרוש לגמלאות בגיל מסוים ולא להותיר את גיל הפרישה בלתי מוגדר, ותכנון פיננסי לגיל הפרישה בגילים מוקדמים. "אם תועלה לתודעתם של הפרטים חשיבות הקדשת מחשבה לפרישה וחשיבות התחלת החיסכון הפנסיוני מגיל צעיר, וזאת על רקע ההכרה כי עליהם לפרוש לגמלאות עת הגיעם לגיל מסוים, הדבר ישפיע לחיוב על קיומו של חיסכון פנסיוני אפקטיבי", הסבירה רובינשטיין.



בנוסף, ממצאי המחקר מצביעים על כך שאופטימיות יתר בכל הנוגע לחיים באופן כללי וביחס למצב הכלכלי העתידי באופן מיוחד משפיעים לרעה על קיומו של חיסכון פנסיוני. שכנוע הפרטים כי מצבם הכלכלי, אך גם חייהם באופן כללי לרוב אינם משתפרים דרך פלא באופן קיצוני, תשפיע לחיוב על החלטות החיסכון הפנסיוני שלהם.