>> ממשלת סין ביצעה אתמול מהלכים להשתקת קריאות לכינונה של "מהפכת יסמין" מקומית, בהשראת המהפכות הדמוקרטיות במזרח התיכון. הרשויות עצרו פעילים המתנגדים לשלטון, תיגברו את כוחות המשטרה ברחובות הערים וצינזרו קריאות באינטרנט שביקשו לעורר מהומות בבייג'ין, שנחאי ו-11 ערים גדולות נוספות. נשיא סין, הו ג'ינטאו, קרא בשבת להקשיח את הפיקוח על האינטרנט.
בקריאות למחאה שהופיעו באינטרנט, שמקורן אינו ידוע, נאמר לתושבים לצאת לרחובות ולצעוק: "אנו רוצים מזון, אנו רוצים עבודה, אנו רוצים דיור, אנו רוצים הגינות" - סיסמה שממצה את תלונותיהם העיקריות של האזרחים הסינים מן השורה.
פעילים רבים אמרו כי אינם יודעים מי עומד מאחורי הקמפיין באינטרנט, וכי הם אינם יודעים מה תהיה תוצאתן של הקריאות למחאה, שפורסמו לראשונה באתר הבלוגים boxun.com.
בשבועות האחרונים נקטה ממשלת סין כמה צעדים לנוכח המהומות במצרים, תוניסיה, בחריין, תימן, אלג'יריה ולוב. הממשלה הגבילה את הדיווחים בעיתונות בנוגע למהומות וביקשה להדגיש בהם את חוסר היציבות שגרמו ההפגנות במצרים, וכן הגבילה את החיפושים באינטרנט בנושא זה.
בבייג'ין נעצר ביום ראשון ליו שאובאי בן ה-25 על ידי המשטרה לאחר ששם עציץ עם פרחי יסמין לבנים מול סניף מקדונלד'ס, באזור שבו תוכננה להתקיים מחאה, וצילם כמה תמונות בטלפון הסלולרי שלו. "אני מפחד משום שהם לקחו את הטלפון שלי. בסך הכל שמתי כמה פרחים לבנים, מה רע בזה?", שאל ליו. "אני רק אזרח פשוט שרוצה שלום", הוסיף.
סוכנים של כוחות הביטחון ניסו לקחת את ליו, אך הוא הוקף בעיתונאים והצליח לחמוק. המשטרה הצליחה לקחת שני אנשים אחרים, בהם אדם מבוגר שקילל וצעק, וכלל לא היה ברור אם הגיע למקום בשל הקריאות למחאה.
בשנחאי עצרה המשטרה שלושה אנשים אשר הקימו רעש מול סניף של רשת הקפה סטארבקס, ככל הנראה כדי למשוך תשומת לב. השלושה לא נשאו שלטים ולא צעקו סיסמאות, וכוונותיהם אינן ברורות.
עד כה לא היו דיווחים על הפגנות בערים אחרות. עוד לפני ההפגנות המתוכננות, המשטרה עצרה יותר מ-100 פעילים ברחבי סין, לפי המרכז לחקר זכויות האדם והדמוקרטיה.
חיפושים באינטרנט של המילה "יסמין" נחסמו מהרשתות החברתיות הגדולות בסין. שירותי הפצת הודעות טקסט המוניים בסלולר בבייג'ין לא היו זמינים בשל "בעיות טכניות", כפי שתיאר את הבעיה מרכז שירות הלקוחות של ספקית הסלולר צ'יינה מובייל.
אתר boxun.com דיווח כי הותקף ביום שבת על ידי האקרים, לאחר שפירסם את הקריאה לצאת ולהפגין. מנהלי האתר הקימו אתר חלופי זמני שבו דיווחו המשתמשים על נוכחות כבדה של המשטרה בערים הגדולות.
האם סין צריכה לחשוש מהפלת המשטר?
המהירות שבה הפילו הפגנות המונים את המשטר הרודני בטוניסיה, ולאחר מכן במצרים, מטרידה את מנוחתם של אוטוקרטים ברחבי העולם. באסיה הם צפו בגאות השאיפות הדמוקרטיות הגבוהות ששטפה את המזרח התיכון ותהו עד כמה רחבה תהיה השפעתה. אפילו בסין, הממשלה, שלכאורה אינה מטילה ספק בצדקת דרכה, חוששת מפני הזיכרונות שקהיר עשויה להעלות, והתקוות שהיא עלולה להצית.
ייתכן כי הרודנויות האסיאתיות המובהקות ביותר - מיאנמר וצפון קוריאה - חשות כי הן חסינות בפני כוח ההמונים. הן יכולות להסתמך רק על בידודן ועל אכזריות הדיכוי שלהן. בדיקטטורות במרכז אסיה, הקרובות יותר מבחינה גיאוגרפית, תרבותית ודתית למזרח התיכון, תהודת ההפיכות האחרונות עשויה להיות חזקה יותר. אך ההקבלה לאירועים האחרונים, ומעל לכל לקהיר, ברורה להמונים בסין יותר מבכל מקום. להקבלה זו יש השלכות בינלאומיות מרחיקות לכת לא רק בגלל כוחה הגדל של סין, אלא מכיוון שהתחזקותה של סין הולידה את "קונסנזוס בייג'ין", שעל פיו צמיחה כלכלית מהירה חשובה יותר מחופש.
ב-1989 אחרי הטבח בבייג'ין, כשהמשטרים הקומוניסטיים החלו ליפול בזה אחר זה כאבני דומינו, נתפשה סין כחריגה המנסה להתגונן מפני מגמה היסטורית בלתי נמנעת. הצלחתה המאוחרת יותר הפכה מגמה זו - לעבר חופש ודמוקרטיה רבים יותר - לבלתי נמנעת פחות, ועבור חלק לרצויה פחות. אפילו הפרשנים המערביים טענו כי סין מספקת את הסחורה. פקידי הממשל הסינים טענו כי דמוקרטיה "בסגנון מערבי" אינה מתאימה לסין. בכך הם התעלמו מהמקור המערבי, לניניסטי של ארגון המפלגה הקומוניסטית, וממרכיב "מערבי" חיוני שחסר בסין - היכולת להיפטר מממשלות ללא מהפכה. זוהי הסיבה שהפיכות במקומות אחרים זוכות לתשומת לב רבה מצד הסינים.
הזיכרונות מהפגנות טיאנאנמן היו חלק מהסיבות לכך שגורמי הצנזורה הסיניים ניסו בתחילה לצמצם את אזכורי ההפגנות במצרים. התסריט היה כה דומה למה שהתרחש בבייג'ין ב-1989: הפגנות הענק, הסולידריות החברתית והפטריוטיות המחודשת שגילו המפגינים, האוהלים בכיכר הגדולה בבירה, הסיסמאות נגד שחיתות וחוקים שרירותיים, האמונה כי הצבא חבר להמונים נגד השליטים ואפילו הופעת הבריונים האלימים תומכי המשטר. אך הפעם הסיפור הסתיים בסוף טוב, או לפחות בניצחון אדיר ואופטימי.
העיתונות הסינית סיקרה את נפילתו של מובארק בצורה בולטת, אך ציינה, במילותיו של אחד העיתונים, כי "מצרים ניצחה בקרב, אך לא במלחמה". "כל שינוי פוליטי יהיה חסר משמעות", טען "צ'יינה דיילי", "אם בסופו של דבר תיפול המדינה טרף לתוהו ובוהו". אחרים, עם זאת, הסיקו מסקנות שונות מהאירועים שהובילו למהפכה. מאמר מערכת באתר האינטרנט caixin נפתח במלים: "אוטוקרטיה מייצרת תסיסה; דמוקרטיה מולידה שלום".
לא בוחלים בשימוש בנשק חם
האוטוקרטים בסין יכולים לחוש כי יש לפחות שלושה הבדלים משמעותיים בין סין לבין מצרים וטוניסיה. הראשון הוא שלושת עשורי הצמיחה האדירה של סין. מסקר של מכון פו שפורסם בשנה שעברה עולה כי 87% מהסינים מרוצים מ"האופן שבו מתנהלים הדברים" בארצם.
שנית, גם אם אינם מרוצים, אין בסין דמות מרכזית שמעוררת התנגדות: סין היא דיקטטורה של מפלגה, לא של אינדיבידואל. ב-2002 ערכה המפלגה הקומוניסטית לראשונה בצורה מסודרת סבב חילופי תפקידים, והבטיחה סבב נוסף ב-2012.
השלישי הוא יעילות מנגנון ביטחון הפנים והכוחות המזוינים, שכפופים למפלגה הקומוניסטית. אך מי יודע כיצד יגיבו כוחות הביטחון אם יידרשו לדכא התקוממות המונית נוספת? באורומקי ובשינג'יאנג ב-2009 הוכיחו כוחות הביטחון כי אינם בוחלים בשימוש בנשק חם מול מפגינים, אך גם ב-1989 נתקל הממשל במידה מסוימת של סרבנות מצד אנשי הצבא - לפחות גנרל אחד סירב לפקודה להיכנס לבייג'ין.
מפלגה קומוניסטית הבטוחה בעצמה לא היתה מקדישה מאמץ כה רב למעקב אחר האינטרנט כדי למנוע מגולשים ליצור הקבלות בין המצב בסין ובין הנעשה בעולם. ממשלת סין נלחצת מכל סימן לחוסר יציבות, ויש לה מספיק סיבות לחשוש. האינפלציה, שהשתוללה בסוף שנות ה-80 לפני הפגנות טיאנאנמן, חזרה לעלות. מעמדות הביניים, הנחשבים כקטר לשינויים פוליטיים, צומחים במהירות. שיעור האבטלה בקרב צעירים משכילים פוגע בתקוותיהם של אלה שאמורים להיות האופטימיים ביותר באשר לעתידה של סין. בכל שנה מתרחשות אלפי הפגנות, מרביתן בשל השתלטות הרשויות המקומיות על קרקעות פרטיות.
גל ההפגנות ששטף את העולם הערבי מציב שתי סכנות ייחודיות בפני האידיאולוגים הסינים. ראשית, הם אינם יכולים להאשים את החשוד המיידי - התערבות חיצונית מכוונת, בדרך כלל מצד האמריקאים. תחת זאת, ההפגנות נושאות רוח אנטי-אמריקאית. כפי שקרה בפיליפינים ב-1986, בדרום קוריאה ב-1987 ובאינדונזיה ב-1998, השליטים המזוהים עם אמריקה הודחו.
שנית, למהפכות אין מטרות אידאולוגיות ברורות ואין מפלגות מארגנות. המשטרה החשאית של סין טובה בקיצוץ כנפיהן של תנועות פוליטיות צעירות. אך הן החמיצו את עליית כת פאלון גונג ככוח אנטי-ממשלתי לאומי. ולמרות חומות האש וצבאות אנשי הצנזורה הדואגים ל"הרמוניה", ייתכן כי סין תתקשה להתמודד עם מהפיכת מיקרו-בלוגינג, הודעות טקסט או רשתות חברתיות. מאמציהם לסנן את דיווחי החדשות מהמזרח התיכון זכו להצלחה חלקית בלבד. ייתכן כי זוהי הסיבה לכך שהחדשות כה מטרידות את שלוותם - מכיוון שהעם הסיני עלול להתייחס אליהן לא רק כתזכורת לעברם הכאוב, אלא גם כחזון לעתיד טוב יותר.
מהפכת היסמין
כינוי שניתן בתקשורת למהפכה בתוניסיה שבה הודח הנשיא זין אל עאבדין בן עלי, והיוותה את ההשראה למהומות במצרים ובמדינות נוספות במזרח התיכון. הכינוי מסמל את המשכן של מהפכות הצבע שהתרחשו במדינות כמו יוגוסלביה, גיאורגיה ואוקראינה והתאפיינו בהתנגדות לא אלימה בעיקרה כלפי ממשלות מושחתות ולמען דמוקרטיה
המחאה המצרית מחלחלת לסין: פעילים נעצרו, הודק הפיקוח על האינטרנט
אי-פי ואקונומיסט
21.2.2011 / 7:12