>> ביום חמישי האחרון התחוללה מיני דרמה ברשת העולמית: שמועות על מותו הקרב של סטיב ג'ובס, מייסד ומנכ"ל אפל, שיצא באחרונה שוב לחופשת מחלה, נפוצו ברשת. בתחילה דיווח על כך אתר האינטרנט של העיתון "אינקוויירר", אך מדובר בצהובון שפעמים רבות בעבר פירסם סיפורים שגויים, כך שהדיווח הוטל בספק, והאש לא התלקחה.
כשעתיים לאחר הפרסום באתר, כתב הבלוגר הטכנולוגי המוערך אום מאליק בחשבון הטוויטר שלו, שכ-1.3 מיליון גולשים עוקבים אחריו, את הטוויט הבא: "קורא את החדשות על סטיב ג'ובס. זה מעציב אותי מאוד. אני לא בטוח שאני יכול לומר עוד בנושא בשלב זה".
הציוץ הזה, שהגיע מפיו של בלוגר מוערך, סיפק את מנת האמינות הנדרשת למידע, שנחשב עד אז שמועה לא מבוססת של עיתון לא אחראי. בשלב הזה החלו אתרי האינטרנט הנחשבים יותר בעולם לצטט את הסיפור ולתהות על מידת האמת שבו - וכולם ייחסו את המידע לכזה שהגיע מפיו של מאליק.
מאליק, שהבין שציוץ אחד שלו שפך גלונים של נפט למדורה, הזדרז לפרסם הבהרה: "אני רוצה להבהיר דבר אחד: הציוץ הקודם שלי על ג'ובס לא היה דיווח בדוק. הוא היה התייחסות למשהו שקראתי ברשת". עם תחילת המסחר במניית אפל בשעות שלאחר דיווח זה, ירדה מניית החברה ב-1.5%, וסביר שלציוציו של מאליק היה חלק בכך.
לא רק בעולם מצליחים בלוגרים במחי פוסט או ציוץ אחד להצית גלי שמועות. כמה ימים קודם לכן חוותה זכיינית ערוץ 2 קשת על בשרה את מידת כוחם של הבלוגרים בישראל: זה התחיל בשישי בשעת לילה. יורם זק, העורך הראשי של תוכנית "האח הגדול" והקול שמאחורי דמותו של האח הגדול, פלט בשידור משפט בעל אופי מיני בוטה. המשפט נקלט בערוץ 20, הערוץ שמשדר מבית האח הגדול 24 שעות ביממה, ובשידור האינטרנטי במאקו.
אביעד קדרון, הכותב זה שבע שנים את הבלוג "צפניה" המסקר את עולם הטלוויזיה בישראל, קיבל הודעת טקסט מחבר ששאל אם שמע וראה מה התחולל בערוץ 20. בשישי בלילה, הרייטינג של הערוץ נמוך יחסית, ומגיע לשברירי אחוזים. "יצרתי קשר עם מישהו שמקליט את שידורי ערוץ 20 במשך 24 שעות ביממה וביקשתי ממנו שיעביר לי במייל את הקטע המדובר", מספר קדרון. פחות משעה וחצי לאחר שידור הקטע, בשעות הלילה, כבר היה לקדרון פוסט באוויר, ברשת הבלוגים של נענע 10, שכלל גם את קטע הווידיאו המדובר.
"בתוך כמה שעות נכנס לפוסט מספר גולשים בן שש ספרות", מספר קדרון. זו הפעם השנייה שהוא מגיע למספר גבוה כל כך של גולשים בתוך שעות. "בפעם הקודמת זה קרה כשהוצאתי את התסריט של פרק הגמר של הישרדות בעונה הקודמת". בתוך כמה שעות כבר היו בלוגים אחרים עם פוסטים דומים באוויר, למחרת המידע הגיע לאתרי האינטרנט הממוסדים - וביום ראשון חגגו על זה העיתונים.
מכופפים לקשת את היד
קדרון היה גם הראשון שהציע לקשת, בפוסט נפרד שכתב, לפרסם הודעה מסודרת לעיתונות ובה מספרי האמת על ההצבעה שבה הודחה המשתתפת דנה רון, לאחר שמועות - שהחלו גם הם בבלוגים - שלפיהן קשת סידרה את הדחתה של דנה כדי להשתיק את הפרשה, שכן רון היתה מושא משפטו המיני של זק. ואכן, לראשונה מאז שהיא משדרת תוכניות ריאליטי שבהן משתתף הקהל באמצעות הצבעות, כינסה קשת מסיבת עיתונאים שבה פירסמה את תוצאות האמת של נתוני ההצבעה של אותו ערב.
בקשת שררה השבוע תחושה עמוקה של כעס על הבלוגרים שכתבו על התוכנית. בחברה לא היססו לאיים בצעדים משפטיים נגד בלוגרים שיפרסמו נתונים בלתי רשמיים על ההצבעה שנערכה באותו הערב.
לדברי בכיר בקשת, "אנחנו מוצאים את עצמנו לעתים קרובות נדרשים להתייחס לדברים שכתובים בבלוגים, דברים שאין להם אחיזה במציאות. העיתונאים מצטטים את הכתוב שם, מבלי שהם טורחים לבדוק אם מה שכתוב שם נכון, וחושבים שעצם זה שהם מבקשים תגובה פוטרת אותם מהניסיון לוודא את אמיתות הנתונים". לדברי אותו בכיר, "עיתונאי צריך להפעיל שיקול דעת מוגבר כשהוא מצטט בלוגר. יש בלוגרים שהם ענייניים ומקצועיים, ויש בלוגרים שאין להם קוד אתי בסיסי, והם כותבים דברים מומצאים".
בתגובה לשאלה מדוע בחרה קשת לאיים איומים משפטיים על בלוגרים, נמסר מהחברה: "נפעיל את כל האמצעים העומדים לרשותנו נגד גורמים שיפרסמו מידע מופרך באשר לתוכניות שאנו מפיקים. פרסום שכזה נועד לפגוע במוניטין של קשת ולנצל את עוצמת התוכנית ?האח הגדול' ואת אהבת הציבור אליה כדי לגרוף פרסום. מדובר במעשה חמור, וקשת תפעל למיצוי הדין מול גורמים אלה".
לתחושתו של קדרון, "גופי הטלוויזיה הגדולים מייחסים חשיבות גדולה מאוד לבלוגים שעוסקים בתחום".
מה גורם לך להרגיש שבערוצי הטלוויזיה מייחסים חשיבות לבלוג שלך?
"אני יודע שהם עוקבים אחרי כל הבלוגים בתחום של הטלוויזיה. ערוץ 10 הקים בעבר את מועדון הבלוגרים, והזמין אותנו למפגשים. כמעט כל הגופים הגדולים בטלוויזיה נמצאים אתי בקשר קבוע, ואני יודע שגם עם בלוגרים נוספים שכותבים על התחום. למעשה, פרט ל-yes, שמחרימים אותי, עם האחרים אני בקשר". מ-yes נמסר בתגובה: "איננו מחרימים איש".
"זהו, התמסחרתי"
קדרון מצליח להתפרנס מהיותו בלוגר בישראל. "אני עובד במשרה מלאה כבלוגר בנענע 10", הוא אומר. "אני מעריך שגם דבורית שרגל (שכותבת באייס בתשלום, א"צ) ויאיר רווה (הבלוגר היחיד שנותר במערכת הבלוגים של אורנג', א"צ) מתפרנסים מזה, אבל אנחנו בודדים. הרוב לא יכולים להתפרנס בישראל מבלוג".
באחרונה פירסם אתר הטכנולוגיה והמדיה marketer-e סקר שערכה אוניברסיטת מסצ'וסטס בקרב מנהלי פרסום ב-500 החברות הגדולות. במקום הראשון בשביעות הרצון של החברות מפרסום במדיה חברתית היה הפרסום בפורומים. פרסום בבלוגים בארה"ב דורג במקום השני כזירה שזוכה להצלחה, ו-86% מאלה ששילבו פרסומות בבלוגים אמרו שהם שבעי רצון מהמהלך.
בישראל אין למשרדי הפרסום ולמפרסמים נטייה לפרסם בבלוגים. שני הפתרונות היחידים שעומדים בפני הבלוגרים שמבקשים לנסות לייצר הכנסה מהבלוג שלהם הם שילוב הבלוג כחלק ממערכת תוכן מסחרית, בדומה לזו של פרטנר (שבעבר כללה כמות נכבדה של בלוגרים), אייס, נענע 10, תפוז ואחרות, שם משלמים לבלוגרים בודדים עבור כתיבתם. שיטה נוספת היא שילוב מערכת הפרסומות של גוגל, כך שהבלוגר מתחלק עם גוגל בהכנסות מפרסום בבלוג - גוגל משבצת מודעות מלים בבלוג שלו, והוא מקבל מהחברה צ'ק בסוף כל חודש.
מי שניסתה את השיטה הזו היא הבלוגרית מאיה מרום, הכותבת את "בצק אלים", שנחשב כיום בלוג האוכל הפופולרי בישראל. לדברי מרום, לבלוג נכנסים עשרות אלפי גולשים שונים בחודש, אך היא מסרבת לנקוב במספר מדויק. לפני כשנה הוסיפה בבלוג את מערכת הפרסום של גוגל.
בפוסט תחת השם "זהו, התמסחרתי", היא כתבה: "אדגיש שהבלוג הזה הוא תחביב בלבד, ואני עושה אותו בשביל הכיף שלי, וממש לא בשביל מקור הכנסה אלא רק כמקור לסבבה. אבל אם הפרסומות יעזרו לי לכסות את עלויות החמאה, הקמח והשוקולד שאני קונה בכמויות תעשייתיות, אז זו סיבה מספיק טובה לפחות לשקול את זה. בקרוב נראה ונחליט".
כעת היא אומרת: "אני מקבלת כסף מגוגל, אבל זאת הכנסה צנועה, לא משהו שאפשר לקיים עליו משכורת". לפרנסתה היא כותבת על אוכל ב"ידיעות אחרונות", אך לדבריה, החברות מחזרות אחריה בשל הבלוג.
"אני מקבלת הרבה מאוד הצעות מפתות מחברות מסחריות שמבקשות נוכחות בבלוג", מפרטת מרום, "מציעים לי מוצרים חינם, הזמנה לארוחות במסעדות, מקומות מזמינים אותי להתארח אצלם. אני מעדיפה לא לקבל את ההצעות האלה", היא אומרת, "אבל יש הרבה מאוד בלוגרים שכן מקבלים. צריך להבין את הסיטואציה: בלוגרים הם אנשים שפתחו אתר קטן שבו יוכלו לכתוב על תחביב שלהם. פתאום הם מקבלים שטף של הצעות למתנות וטובות הנאה. קשה מאוד לסרב. לכן יש אינפלציה באזכורים של חברות מסחריות בבלוגים, קטנים וגדולים. גם הטובים ביותר נסחפים לזה".
מדוע החברות המסחריות יוצאות מגדרן לחזר אחר בלוגרים, קטנים כגדולים? יש להם השפעה על תרבות הצריכה בישראל?
"יש כאן לא מעט בלוגרים שיש להם עשרות אלפי קוראים, אבל גם הבלוגים הקטנים, שיש להם 200 קוראים, מקבלים פניות מחברות מסחריות. החברות שולחות להם מוצרים, זה לא עולה להם כלום, והם מקבלים חשיפה, גם אם מינימלית".
באחרונה נפוצה שמועה על חברה מסחרית גדולה, סניף של חברה רב-לאומית גדולה, שמשלמת לבלוגריות כסף כדי להכפיש את המוצרים של החברה המתחרה. את מכירה חברות שמשלמות לבלוגרים כסף כדי לכתוב על מתחרים?
"אני עצמי לא מכירה, אבל אין לי ספק שיש חברות שמציעות כסף כדי להכפיש את המתחרים, ואני גם בטוחה שיש בלוגרים שמוכנים לקחת את הכסף הזה", היא אומרת.
ישנם בלוגרים שהפכו את הידע וההיכרות שלהם עם עולם המדיה החברתית והבלוגים למקצוע. כזו היא ריקי כהן, בעלת הבלוג הפופולרי "אמהות אובדות". כיום היא עובדת עם משרד הפרסום מקאן אריקסון ומספקת למשרד שירותים במדיה החברתית, עבור מותגים להורים, שבהם מטפל המשרד.
למשרדי יחסי ציבור קל יותר לקבל את מה שהם מבקשים אצל בלוגרים מאשר אצל עיתונאים?
"כן. בוודאי", אומרת כהן. "משרדי יחסי ציבור מזמינים בלוגרים לסיורים ולהשקות, מחלקים להם מוצרים חינם. בחלק גדול מהמקרים הבלוגרים הללו מרוצים מאוד מהכבוד שנותנות להם החברות המסחריות, וזה בא לידי ביטוי בכך שהם כותבים טקסטים חיוביים".
כהן מעידה על עצמה, שלרוב היא מסרבת לפניות שכוללות טובות הנאה, אך לעתים גם היא משתפת פעולה - אם כי, לדבריה, זה לא מבטיח פוסט חיובי. "לפני כמה שבועות הוזמנתי לסיור בלוגרים לקראת פתיחת פסטיבל דרום אדום", היא מספרת. "כשהגעתי התברר לי שהוזמנו בלוגרים רבים, על בני משפחותיהם. משרד היח"צ שכר לצורך כך אוטובוס, וחילקו לכל משפחה סל פיקניק עמוס כל טוב. כשחזרתי כתבתי פוסט על כך שכל הטיול הייתי בהרגשה לא נוחה על ההוצאה של החברה על האירוח, ותהיתי מה יוצא להם מכזו השקעה כלכלית בבלוגרים. בכל עשרות הפעמים שפנו אלי לכתוב בבלוג על מוצרים - לתינוקות ולמשפחות - אני מסרבת".
פוסט טראומה
מאת איילה צורף
21.2.2011 / 7:12