>> המנהלים והבעלים של חברות שמונפקת בפעם הראשונה בבורסה מלווים בדרך כלל את המהלך ביחסי ציבור אגרסיביים. מאות או אלפי המשקיעים שנוטלים חלק בהנפקות מתרשמים מהבטחות נציגי החברות ומפתחים תקווה להרוויח מהשקעה בהן.
לעומת זאת, המקרה ההפוך, שבו החברה ובעלי השליטה בה פועלים לרכישת מניותיה ומחיקתה מהמסחר באמצעות הצעת רכש המופנית למחזיקי מניות המיעוט, נעשה בדרך כלל בקול ענות חלושה. מדובר באירוע שאינו מודגש על ידי החברות, ושמלווה בסיקור מוגבל. ואולם במקום שבו הסיקור מוגבל ומספר השחקנים קטן קיים פוטנציאל לרווח.
ישנה אסטרטגיה המכוונת להפקת רווחים מהצעות רכש למניות הנסחרות בבורסה מתוך מטרה למחוק אותן מהמסחר. אסטרטגיה זו מתאימה למקצוענים בלבד - משקיעים בעלי משמעת עצמית ואורך נשימה המוכנים להשקיע חלק ניכר מזמנם במעקב, ניתוח ומסחר בשוק ההון. ניתן לחלק את יישום האסטרטגיה הזו לשלושה חלקים:
1. מעקב שוטף אחר חברות המפרסמות הצעות לרכישת מלוא מניותיהן מהציבור ובחינה קפדנית של תנאי ההצעות.
זהו החלק הפשוט ביותר. כל הצעת רכש מתפרסמת באתר מאיה של הבורסה לניירות ערך, ומופיעים בה בדרך כלל פרטים לגבי המציע, המחיר, התוקף והתנאים המתלים לקיומה של ההצעה.
יש להבחין בין הצעת רכש רשמית להצהרת כוונות, תהליך מותלה או תהליך בחינה ראשוני - שאינם מחייבים. הצהרת כוונות להצעת רכש עתידית ניתנה, למשל, ב-1999 על ידי חברת אלסינט לבעלי מניותיה, ואולם בסופו של דבר היא לא התממשה, והובילה לתביעות בעלי המיעוט שהדיון המשפטי בהן לא הסתיים עד היום.
2. בחינת הסיבות לקיומה של הצעת הרכש, והמחיר בה ביחס למחיר בשוק.
החלק הזה הוא חשוב ביותר, ובמרכזו החשיבות של התמריצים לקיומה של הצעת הרכש. הצעות רכש במסגרת השתלטות עוינת, מיזוגים רכישות ו-mbo פחות נפוצות בשוק ההון הישראלי, אך מקובלות מאוד בשוק ההון האמריקאי.
בישראל נפוצים בעיקר שני סוגים של הצעות רכש. סוג אחד נובע מהרצון של בעל שליטה לבצע ארגון מחדש של אחזקותיו הרחק מעיני הציבור, וללא צורך בקיומן של אסיפות כלליות - כמו זה שבוצע באחרונה בישראלום.
הסוג השני כולל הצעות הנובעות מהרצון של בעלי השליטה בחברות לנצל מחיר הזדמנותי של החברה, לעתים בשל משבר אמון עם משקיעיה ולעתים מסיבות אחרות. לקטגוריה זו נכנסות הצעות הרכש שבוצעו בנכסי הדרים, מלונות ים סוף, מאגרי בנייה, אלקטרה מוצרי צריכה, נגב, כלל פיננסים וחברות רבות אחרות.
בעוד בארה"ב העברת שליטה בחברה מחייבת פרסום הצעת רכש לכלל הציבור, בישראל לא קיימת חובה כזו. לפיכך הצעות רכש כחלק מהעברת שליטה פחות נפוצות בישראל, ובעל השליטה החדש מעדיף לרוב לשמור את אמצעיו הכספים ולהישאר עם בעלי מניות המיעוט מהציבור - אף שלעתים הוא נוהג בחברה כברכושו הפרטי, אך זהו נושא לדיון אחר.
3. ניסיון להעריך את מידת הסבירות למימוש הצעת הרכש ובחינה של הרווח וההפסד הפוטנציאליים אם ההצעה תמומש ואם לאו.
זהו החלק היישומי, שבו מתבצעים הערכה בנוגע לסיכוי לקיומם של תנאי הצעת הרכש ובחינה של שווי החברה ביחס למחיר הנקוב בהצעה, של זהותם של בעלי מניות המיעוט, של הסבירות לשיפור מחיר ההצעה, של טווח הזמנים לקיומה ושל תרחישי רווח והפסד במקרה שההצעה לא תמומש.
באופן כללי, ככל שבעל השליטה נחוש למחוק את החברה מהמסחר, ככל שהמחיר הוא אטרקטיווי וככל ששיעור המוסדיים בקרב מחזיקי מניות המיעוט הוא גבוה, כך הסבירות למימושה של ההצעה במחירים גבוהים מאלה שהוצעו בתחילה היא גבוהה ביותר.
בשבוע הבא אבחן את השאלה כיצד לבחור את זירת הצעות הרכש שבה כדאי להתמקד באמצעות דוגמאות מהשוק הישראלי.
הכותב הוא משנה למנכ"ל אמבן. אין לראות באמור המלצה לרכישה או מכירה של ניירות ערך או ייעוץ השקעות כלשהו
החברה נמחקת מהמסחר בבורסה? המשקיעים בה יכולים להרוויח
רוני פילו
21.2.2011 / 7:12