בית המשפט הסיר העיקול מחשבונות פורקס פלייס

>> שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, חגי ברנר, הורה בתחילת השבוע לבטל את צו העיקול הזמני שהטיל על חשבון הבנק של חברת פורקס פלייס. בכך ביטל ברנר את החלטתו מהחודש שעבר להטיל צו עיקול בסכום של 5.7 מיליון שקל על חשבון החברה במעמד צד אחד.



העיקול הוטל עקב תביעה שהגיש מג'ד שייך, תושב אזור הצפון. שייך טען כי פורקס פלייס התרשלה בניהול כספיו וגרמה לו הפסדים כבדים בתוך חודשים מועטים, תוך יצירת רווח לעצמה. בהחלטת השופט נכתב: "עדותו של התובע מעוררת על פניה קשיים במישור המהימנות".

בכתב התביעה של שייך נטען: "הנציגות פיתו אותו להשקיע 5.46 מיליון שקל בשוק המט"ח, תוך יצירת מצגי שווא כאילו היא פועלת לטובתו, שעה שהלכה למעשה פעלה נגדו, הרוויחה את נזקיו וחילקה את השלל עם נתבעים נוספים שהיו מעורבים בקנוניה".



מנגד טענה פורקס פלייס: "כיום התובע הוא הבעלים של עסק מתחרה, קרי, עסק המנהל כמו הנתבעת פעילות מסחר בתחום הפורקס. לא מדובר במשקיע תמים, אלא באיש עסקים שהוא הבעלים של 11 תחנות דלק, שניהל פעילת דומה אצל חברות פורקס אחרות". עוד טענה פורקס פלייס כי שייך אוחז בדו"ח, שאותו הסתיר מבית המשפט, ולפיו מתוך 7,000 פעולות שביצע נמצאו פגמים בשמונה בלבד, שבגינן הנזק הוא 40 אלף דולר.



את חברת פורקס ייצגו עוה"ד עפר פירט ואמרי כהן ממשרד פירט-וילנסקי-מזרחי- כנעני.



בהחלטתו מתח השופט ביקורת על התנהלותו של שייך: "אין ספק שהתובע אינו המשקיע התמים שניתן היה להוליכו שולל, אלא משקיע מתוחכם, בעל נסיון קודם במסחר בתחום הפורקס. אף שהתובע טען לנזק של 6.2 מיליון שקל, הרי שחוות הדעת שצירף לתביעתו יכולה לבסס נזק של 347.5 אלף דולר בלבד בגין פעולות אסורות שמייחס התובע לנתבעת. אכן, השקעתו הכוללת של התובע ירדה לטמיון, אך לא עלה בידיו להצביע על קשר בין מעשי הנתבעת לבין אובדן ההשקעה, שהרי התובע הוא שבחר כיצד ובאיזה אופן להשקיע את כספו", קבע השופט.



התנהלות בעייתית



ואולם למרות הביקורת על שייך, לא חסך השופט שבטו מחברות הפורקס, שאינן נמצאות כיום תחת פיקוח. למעשה טענתו העיקרית של שייך בנוגע לאופן ההתנהלות של חברות הפורקס אינה חדשה, גם אם במקרה זה קבע השופט כי שייך לא הצליח לבסס את עילת התביעה.



חברות הפורקס אמורות לחשב באופן מיידי את החשיפה שלהן לכל מטבע ולנהל אותה מול בנק או גוף פיננסי גדול שמנהל פעילות מט"חית. יש חברות פורקס שבוחרות שלא להתכסות ונמנעות מגידור הסיכונים. מהלך כזה מגדיל את פוטנציאל הרווח שלהן, אך יוצר כר פורה לניגוד עניינים מול הלקוחות.



אם חברת המט"ח אינה מתכסה על העסקה - כלומר, אינה מבצעת עסקה בשוק המט"ח שתניב לה רווח זהה לרווח שגרף המשקיע - כל פעולה שהמשקיע יבצע תהיה מול חברת הפורקס. וכך, אם הפוזיציה שפתח המשקיע גורפת רווחים, מי שצריכה לשלם לו היא חברת הפורקס. מאחר שהחברה לא התכסתה, היא נאלצת לשלם למשקיע את הרווח מכיסה, כך שהרווח של המשקיע הוא ההפסד של חברת הפורקס, ולהפך. במצב כזה לחברות הפורקס יש אינטרס לגרום למשקיע הפסד.



השופט ברנר מעלה עניין חשוב נוסף: פורקס פלייס - שהעידה בהליך כי מחזור הכסף החודשי מגיע לכמיליארד שקל - לא היתה מסוגלת לשלם את סכום התביעה של 6 מיליון שקל, אם התוצאות היו אחרות. למעשה, כל שעלה בידי התביעה לעקל היה סכום זעום של 550 אלף שקל שנמצא בחשבונה האישי של החברה.



"העובדה שהנתבעת פועלת ללא כרית ביטחון, ולו רק מחמת רשלנות שאין עמה זדון, ממחישה את הצורך בהסדרה הסטטוטורית של הפעילות בענף, שהרי זה לא מתקבל על הדעת כי גוף פיננסי שמנהל פעילות בתחום כה עתיר סיכונים ומגלגל עסקות בסכומי עתק, לא יהיה מסוגל לכסות את נזקי הלקוחות, היה ויחויב בדין", קבע השופט, וקרא לרגולטורים לתת דעתם על עניין זה.