האם יוכרו הוצאות הטיפול בילדים כהוצאה מוכרת לצרכי מס? הבוקר (רביעי) ידון בית המשפט העליון בראשותה של נשיאת בית המשפט דורית ביניש בעתירתה של שדולת הנשים בישראל הדורשת להביא לכך שהוצאות הטיפול וההשגחה בילדים, יוכרו כהוצאות מותרות לניכוי מס.
מדובר בהוצאות על מטפלת מעון, צהרונית וכדומה, שכל הורה בישראל המעוניין לעבוד למחייתו חייב להוציא מכיסו. לדברי השדולה, היקף ההוצאה המשוער על טיפולים אלו עומד על אלפי שקלים מדי חודש.
לדברי השדולה, עקב עלויות גבוהות אלה, שעד לאחרונה לא היו מוכרות לניכוי ממס ההכנסה, במשפחות רבות מקבלים בני הזוג החלטה כי אחד מהם לא יצא לעבודה או יצא לעבודה במשרה חלקית בלבד, על פי רוב ולאור נתוני השכר במשק, לפיהם נשים מרוויחות הרבה פחות, מי שבדרך כלל מוותרת ונשארת מאחור, היא האישה.
לפני כשנה וחצי עתרה שדולת הנשים בישראל לבג"ץ בטענה כי "חוק המטפלות", שחוקקה המדינה ב-2009 ושמבטל את ההכרה בהוצאות טיפול בילדים לצרכי מס, פוגע בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו ובחוק יסוד חופש העיסוק.
הפליה על סמך הורות
לטענת מנהלת המחלקה המשפטית של שדולת הנשים, עו"ד שירלי שלומיוק-בבאי, "שתי ערכאות שיפוטיות במדינת ישראל, וביניהן בית המשפט העליון, הכירו בהוצאות ההשגחה על ילדים כמוכרות לצרכי מס. החלטת הכנסת מיולי 2009 לא רק מבטלת את פסיקות בתי המשפט, אלא גם פוגעת קשות בחוקי היסוד של מדינת ישראל. חוק אשר מבטל את ההכרה בהוצאות טיפול בילדים, הוא חוק אשר מפלה את ציבור ההורים ופוגע באופן ישיר בפרנסתם"
העתירה הסתמכה על כך שהחוק הקיים במדינת ישראל קובע שאין להשאיר ילד מתחת לגיל 6 ללא השגחה ראויה וכי העונש על מי שעובר עבירה כזו הוא מאסר בפועל. לפיכך, נטען בעתירה, הורים הנאלצים לשלם עבור הטיפול וההשגחה בילדיהם, על מנת שיוכלו לצאת לעבודה, משלמים מס גבוה יותר מאלו שאינם הורים.
לטענת השדולה, מס זה יוצר הפליה אסורה של ציבור ההורים לעומת כלל הציבור, ולפיכך פוגע בעקרון השוויון ויוצר עיוות בחלוקת נטל המס במדינה. בעתירה נטען כי מדובר בהפליה קבוצתית לרעה על רקע הורות, המגלמת בתוכה גם הפליה על רקע מין, שכן כאמור, נשים הן הנפגעות העיקריות מביטול ההכרה על הוצאות טיפול בילדים.