איפה הראייה המערכתית של משרד התקשורת בהליך הפרטת בזק? היום מפרסם "מעריב" כי יועצת ההפרטה של בזק מטעם ממשלת ישראל פנתה לבעלי המניות בסלקום - האחים ספרא ובל סאות' - ועניינה אותם באפשרות להשתתף במכרז לרכישת גרעין השליטה של בזק.
בעלי עסקים צריכים שני דברים כדי לפעול בשוק נתון: תנאים אטרקטיווים להשקעה וכן ודאות רגולטורית.
נדמה כי שוק התקשורת הישראלי חסר משניהם. הדבר שזועק יותר מכל בעובדה שהמדינה פנתה לבעלי המניות בסלקום כדי שיבחנו מעבר להשקעה בבזק, הוא הפנייה עצמה. בעלי עסקים יכולים לבקש להחליף לעצמם את מודל ההשקעה - למכור חברה ולרכוש אחרת - זה ברור. אך כשהפנייה באה דווקא מכיוונה של המדינה זהו דבר פסול.
במקום שהמדינה, באמצעות משרד התקשורת, תפעלו לטובת הפרטת בזק כחלק מתוכנית כוללת לפתיחת השוק כולו לתחרות הוגנת, היא מתעסקת למעשה - באמצעות יועצת ההפרטה מריל לינץ' ובהנחיית השר ריבלין - בשבירת מסגרות קיימות.
אין שום היגיון לפנות לבעלי המניות בסלקום, שצפויה לשמש כאחת משלוש הקבוצות הגדולות שיספקו בעתיד לצרכן הישראלי סל שירותים מלא, בהצעה להחליף את השקעתם הנוכחית בהשקעה בבזק.
בעבר אומנם בוצעה פנייה לחברת האצ'יסון, בעלת המניות הגדולה בפרטנר , שהסכימה לשקול את ההצעה מ"טעמי נימוס". אולם הפנייה לסלקום מוזרה ובעייתית עוד יותר בשל מעמדה של סלקום בשוק הישראלי ובשל העובדה שמשרד התקשורת עצמו רואה בה חלופה לבזק.
על אף שככל הנראה קטנים הסיכויים שבעלי המניות בחברות הסלולר יחליפו השקעה צומחת בהשקעה בשוק הנמצא בשקיעה זוחלת, הפנייה עצמה משולה לפגיעה בסביבה הרגולטורית בשוק התקשורת.
הכל עובד הפוך בהפרטת בזק. המדינה ממשיכה בריצת האמוק שלה להפריט את בזק, בלא לתת דעתה באופן מעמיק להשלכות ולאנשים שהיא רומסת בדרכה. הריצה חסרת המעצורים אחר הפרטה לא בהכרח תשיג את המטרה. המדינה, לכשתתעייף, עלולה גם להפסיד את ההפרטה וגם להביט לאחור ולבכות על הנזקים שבדרך.
על כך מעידים השינויים התכופים בתוכנית ההפרטה. תחילה המדינה החליטה לאפשר גם למשקיעים פיננסיים ליטול חלק בהפרטה, לאחר מכן מנעה את הצורך בהתאגדות בישראל, ולבסוף - וזו הכתובת על הקיר - תקל בתנאי ה-Exit של הרוכשים.
המשרד התקשורת אומרים שיועצת ההפרטה רשאית לדבר עם מי שהיא רוצה ואין שום הנחיה שניתנה מצדם למריל לינץ'. אך למעשה, ידועה מעורבותו של השר ריבלין בהליך עד כדי עימות גלוי מול מנהל רשות החברות, ירון יעקובס. כשמרחיקים בכוח את האדם המקצועי היחיד בהליך ההפרטה מיכולת השפעה, אין להתפלא שדברים מתחילים להתנהל באופן כמעט חובבני.
בזק רוצה למעשה לשמש כ"מונופול בשוק תחרותי", והיא עושה כל מאמץ לחנך את השוק ולהרגיל אותו לכך. מהלך בו המדינה פונה לבעלי המניות בסלקום ומעניינת אותם ברכישת בזק, נראה כמו זריקת עידוד נוספת למצב שבו הכל צריכים לזוז הצידה בפני בזק.
ברור שסלקום לא תרכוש את בזק ושהכל עניין של ספקולציות, שכן הממונה על ההגבלים לעולם לא יאשר מהלך כזה. גם בעבר נשמעו קולות ממשרד התקשורת על נהירה של מתעניינים לרכישת בזק, ואחר כך התברר כי מדובר בחברה אחת בלבד.
מלאכתו של ריבלין בניסיון להצעיד את שוק התקשורת הישראלי לתחרות אינה קלה. מלאכה זו הפכה קשה עוד יותר עם כשלון המכרז הפנים ארצי - LMDS. אך כשריבלין פועל מתוך הדחף לעמוד במלתו לפתיחת השוק ונדרש, באותו הזמן, לרצות את ועד העובדים של בזק - המהלכים של המשרד נראים רחוקים ממדיניות.
איפה הראייה המערכתית?
ערן גבאי
29.1.2002 / 10:55