קחו סובסידיה, הורידו דמי ניהול

>> החוסכים לפנסיה במסגרת קרנות הפנסיה נהנים ממתנה כפולה שהם מקבלים מידי המדינה - גם הטבות מס על הכסף שהם מפקידים לחיסכון וגם הבטחת תשואה על שליש מהחיסכון. חלקה השני של המתנה, זה של הבטחת תשואה עודפת על שליש מהנכסים, שמור רק לחוסכים בקרנות הפנסיה. מי שחוסך לפנסיה דרך קופת גמל או דרך ביטוח מנהלים - לא זוכה לקבל את המתנה הזו מידי המדינה.



מדוע? התשובה הכנה היא ככה. ככה נוצרו הדברים היסטורית, כשהמדינה תמכה בקרנות הפנסיה הוותיקות כשהן נוהלו בידי ההסתדרות למען העובדים, ולכן הנפיקה לקרנות ההסתדרותיות אג"ח שמבטיחות תשואה גבוהה במיוחד (אג"ח מיועדות). ברבות השנים הקרנות ההסתדרותיות נסגרו, ואת מקומן ירשו קרנות הפנסיה החדשות - ועל הדרך המשיכו הקרנות החדשות ליהנות מהנפקה של אג"ח מיועדות בעבור שליש מההשקעה שלהן.

התשובה ככה אינה תשובה טובה מספיק. היא גם מעלה שאלות של אפליה - עם כל הכבוד להיסטוריה המפא"יניקית, מדוע שמי שחוסך כיום לפנסיה דרך קופת גמל יופלה לרעה לעומת מי שחוסך דרך קרן פנסיה? העיוות הזה אכן דורש תיקון, ולכן מן הראוי שההנפקה של אג"ח מיועדות תינתן גם לחוסכים בקופות גמל ובביטוחי מנהלים. ואכן, המפקח על הביטוח במשרד האוצר מתלבט כיום אם לאמץ המלצות ברוח זו.



אלא שאם אנחנו עוסקים בשוויוניות, בין כל החוסכים לפנסיה, מן הראוי כי השוויוניות תהיה מלאה לחלוטין. החוסכים בקרנות הפנסיה אכן מקבלים מידי המדינה סובסידיה, שהחוסכים האחרים לא מקבלים, אבל יש תמורה שמשולמת בעד הסובסידיה הזו. את התמורה משלמים שני הצדדים, גם החוסכים וגם החברות שמנהלות את קרנות הפנסיה.



החוסכים משלמים בכך שמותר להם לחסוך בקרן פנסיה רק מתוך שכר בגובה של עד פעמיים השכר הממוצע במשק. הסובסידיה של מתן תשואה מובטחת וגבוהה ניתנת על ידי המדינה רק לחוסכים החלשים והבינוניים - אלה ששכרם מגיע לפעמיים השכר הממוצע. מי ששכרם גבוה יותר - שיבושם להם, אבל אין סיבה שהמדינה תסבסד את החיסכון שלהם בהבטחת תשואה.



החברות המנהלות את קרנות הפנסיה משלמות בכך שהן מסתפקות בדמי ניהול נמוכים, וכתוצאה מכך ברווחיות נמוכה יותר. דמי הניהול המרביים של הקרנות הם בשיעור 0.5% מהצבירה ועוד 6% מההפקדות, לעומת שיעור של 1.2% מהצבירה ועוד 5% מההפקדות בקופות הגמל וביטוחי המנהלים. מכיוון שעיקר דמי הניהול מגיעים מהצבירה, בפועל דמי הניהול בקרנות הפנסיה נמוכים בכ-60% מאלה שבקופות הגמל והביטוחים.



באופן רשמי, המדינה מעולם לא כרכה בין הגבלת דמי הניהול לבין מתן הסובסידיה של תשואה מובטחת לחוסכים בפנסיה. מעשית, עם זאת, המסר הזה עבר בין השיטין: מי שמוכן להסתפק ברווח נמוך יותר ולהעניק לחוסכים אצלו נתח גדול יותר מהרווח על ההשקעות - רק הוא ראוי שיקבל סובסידיה מן המדינה.



אם אנחנו עוסקים בשוויוניות, מן הראוי כי השוויוניות תישמר גם בצדדים הפחות נוחים שלה. הבטחת התשואה עולה למדינת ישראל עשרות מיליארדי שקלים במונחים פנסיוניים. השקעה גדולה כל כך, שמנותבת לידיהם של גופים פרטיים (הבטחת התשואה ניתנת לחוסך, אבל בפועל הגופים המנהלים את קרנות הפנסיה, קופות הגמל וביטוחי המנהלים נהנים ממנה, משום שבזכותה הביקוש של חוסכים אליהם גובר) לא יכולה להיעשות בלי שהיא משרתת מטרה ציבורית ראויה.



מטרה ציבורית אחת כזו היא מיקוד הסיוע רק במעמד הנמוך והמעמד הבינוני, באמצעות הגבלת השכר שעליו משולמת הסובסידיה. מטרה ציבורית נוספת היא הגדלת רווחי החוסכים לפנסיה באמצעות הקטנת רווחי החברות המנהלות את החיסכון הפנסיוני - חלק גדול יותר מרווחי ההשקעה יזרום לחוסכים, על חשבון הקטנת חלקם של הגופים המנהלים באותם הרווחים (הגבלת דמי הניהול).



יש המעריכים כי העמדת שני התנאים האלה לקבלת הסובסידיה הממשלתית של הנפקת אג"ח מיועדות תפתור מאליה את בעיית חוסר השוויוניות בשוק הפנסיה. זאת מאחר שיתברר כי קופות הגמל וביטוחי המנהלים לא יכולים ולא רוצים לעמוד בתנאים אלה, והם יוותרו על הזכות לקבל סובסידיה. ייתכן, אבל זה לא צריך להרתיע את המפקח על הביטוח. מי שרוצה לקבל סובסידיה ממשלתית, שיתכבד ויוריד את דמי הניהול שהוא גובה בתמורה.