גוועלד! ההוצאה המשפחתית התייקרה ב-350 שקל

שיחה בין אזרח מודאג לחבר כנסת.

חבר הכנסת: גוועלד! זה מוגזם, בלתי נסבל, טירוף מערכות. חייבים לעשות משהו עם עליות המחירים האלה. השטח כבר זועק.



אזרח: איזה שטח?



הח"כ: השטח שבין הביתנים בגני התערוכה, כמובן. עליות המחירים האלה קורעות לגזרים את העניים, מפרקות לחתיכות את מעמד הביניים ומרסקות לרסיסים את הסיכויים שלי בפריימריס. שלא לדבר על כמה יעלה לי לקנות נקניקיות עכשיו כשהבשר בעולם מתייקר. כמה פעילים כבר פנו אלי וסיפרו שההוצאות שלהם גדלו באלף שקל בחודש. אלה עובדות שאי אפשר להתווכח אתן.



אזרח: דווקא אפשר. אתה מדבר על כמה פעילים? בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בודקים בכל שנה את סל הצריכה של 6,270 משפחות, ולפי המדד שלהם המחירים שמשלם משק בית ממוצע התייקרו בשנה שעברה רק ב-2.7% - זה תוספת של 350 שקל בחודש - בערך כמו התוספת לשכר הממוצע בשנה שעברה. לשני העשירונים הנמוכים, אגב, מדובר בתוספת הוצאות חודשית של 230 שקל.



הח"כ: נו, וזה מעט? 230 שקל בחודש למשפחה ענייה זה הרבה כסף. צריך לשלם יותר על מים, על מזון, על דלק. שלא לדבר על שכר דירה.



אזרח: אבל גם משלמים 8% פחות על חשמל, פחות על תרופות, פחות על עופות, פחות על טיסות לחו"ל למעמד הביניים. חוץ מזה, הקצבאות צמודות למדד והן עלו בינואר בהתאם.



הח"כ: טוב, נו, אתה סומך על הלמ"ס? במקום לבזבז כסף ולבדוק 6,000 משפחות, הם צריכים להתמקד במדגם מייצג באמת - חברי המרכז והמתפקדים, שאומרים שהיתה עליית מחירים בלתי נסבלת. וזה לא רק הם. כידוע לך, יש כאן מחאה עממית רחבה - מה שהתחיל ב-20 לייקים בפייסבוק, החריף ל-50 נהגים שקשרו למראה סרט בצבע בנזין 95 אוקטן, הסלים לראיון אצל רזי ברקאי ומידרדר במהירות לדרגת ההתקוממות הגבוהה והמסוכנת ביותר.



אזרח: הפגנות ענק? שביתות כלליות? מהומות? שריפת בנקים כדי להבעיר את דביר?



הח"כ: אני מדבר על כותרת ראשית ב"ידיעות אחרונות". זה אמצעי הלחץ האולטימטיבי על הנבחרים, ובמיוחד על לשכת ראש הממשלה. שם, אגב, מרגישים ששר האוצר הטמין להם בתקציב מוקשים, שמתפוצצים ומשאירים אחריהם ריח חמוץ של בחירות מתקרבות - תערובת של ריח לחם טרי וסולר שרוף, שאפשר להריח בדרך כלל רק ברחוב אגריפס בירושלים.



אזרח: רגע, אבל ראש הממשלה הוא הרי שר-על כלכלי והוביל את אישור התקציב. אם הוא לא היה מתעקש להפחית עוד את מס ההכנסה ומס החברות, לא היה צריך להעלות את המסים על הדלק עד כדי כך ולהגדיל עוד את הפערים.



הח"כ: טוב, אתה לא מצפה מראש הממשלה באמת להתעמק בתקציב שהוא מוביל. קשה מאוד לקרוא את כל המספרים הקטנים האלה. במיוחד בטיסה במסוק מעל הכרמל. בשביל זה בדיוק יש שר אוצר, שזה ראשי תיבות של "שטייניץ רשע, אטום ועושה צרות רבות". מישהו צריך לשלם את המחיר!



אזרח: שטייניץ בטח יגיד שרק לפני חודש וחצי גם אתה תמכת בתקציב עם כל המסים הנוספים, ואפילו התנגדת להעלאת שכר המינימום.



הח"כ: טוב, אתה לא באמת מצפה מחבר כנסת להתעמק בתקציב שהוא תומך בו. למי יש זמן לזה? הייתי צריך להיפגש עם 30 לוביסטים של המשקיעים הגדולים, הבינוניים, הקטנים והקטנטנים במניות הגז, ולהיאבק על תוספת שכר לחברי הכנסת. חוץ מזה, הפונט של המספרים בספר התקציב באמת קטן מדי. שטייניץ בטח מכיר את האמירה של סוקרטס, שהחוכמה האמיתית היא לדעת שאתה לא יודע כלום. במובן הזה, חברי הכנסת הם חכמים מאוד.



אזרח: אז מה עכשיו?



הח"כ: פשוט מאוד - לכופף את היד לשטייניץ, להגדיל את ההוצאות ולהפחית את המסים. הציבור ו"ידיעות" לא יסתפקו במשהו אחר.



- זה לא יגדיל את הגירעון ויפגע בכלכלה?



הח"כ: תשמע, זה כבר עניין מקצועי. בכל זאת יש לנו שר אוצר ופקידים. אתה לא מצפה שחבר כנסת יעשה במקומם את העבודה.



הכותב הוא מאסטרנט לכלכלה באוניברסיטה העברית והיה הכתב לענייני כלכלה של קול ישראל