>> שנים הייתי חסיד של ספר האסטרטגיה "אוקיינוס כחול", המתאר כיצד חברות נדרשות לחפש אוקיינוסים כחולים, נקיים מתחרות, ולא לחפש לעצמן פינה בתוך האוקיינוס האדום מלא המתחרים. אף פעם לא הבנתי למה פותחים בישראל עוד ועוד רשתות שיווק זולות במקום לפתוח רשת יקרה ואיכותית של מזון גורמה, שתיתן תשובה לפלח השוק העליון.
השבוע שלחה לי יהלי אדמתי, מאדמתי אסטרטגיות, את התקציר שלה לספר "כשכולם עושים זיג, עשה זאג", מאת מרטין ניומאייר. הכותב הוא מעצב מותגים אמריקאי והוגה דעות בתחום, המפתח תיאוריה דומה אך מעודכנת יותר לדימוי האוקיינוסים: לך למקום שבו אתה נמצא לבד. ניומאייר טוען בספרו כי העולם החדש הוא עולם של "יותר מדי" - יותר מדי מוצרים, מסרים, מרכיבים, ערוצי תקשורת ועוד. פתרונו למצב מסתכמת במשפט פשוט: אל תציעו יותר, הציעו שונה.
המוצר או השירות האידיאלי צריך כמובן להיות שונה, אבל גם טוב, בטריטוריה בעלת ביקוש בקרב הצרכנים ובהתאמה למגמות השוק. יש להבחין בחלל ריק, למקד את הרעיון לתחום צר יחסית ולהמשיך לחדש אותו תדיר ברגע שהמתחרים מתקרבים ונושפים בעורפיכם, מציע הספר. לכאורה, פשוט מאוד וברור לחלוטין. ואולם רובנו לא מקיימים את העקרונות האלה בבואנו לפתח מוצרים או שירותים.
השבוע, בדפדוף באתר springwise, אתר האח של trendwatching ההולנדי, מצאתי שירות שהושק בשבועות האחרונים וכאילו קרא את הספר ויישם אותו אחד לאחד. התחום הוא שוק הסינגלס והבדידות, המגמה התומכת היא הקנייה הקבוצתית. שוק ההיכרויות נהפך צפוף להחריד ועשרות האתרים שפועלים בו לא מאפשרים ליצור מותגים בולטים. הצורך במציאת בני זוג הוא אמיתי וחזק, אבל איך חודרים לשוק עם מוצר שיכול להביס את המתחרים ולייצר בולטות?
השירות החדש נקרא grub withus, שמציע פתרון פשוט אך גאוני. האתר מציע השתתפות בארוחות קבוצתיות של סינגלס סביב שולחן גדול, במסעדות טובות בעלות אופי משפחתי ובמחיר קבוצתי ונמוך להחריד. תמורת כ-25 דולר אתה מזמין כיסא בשולחן, משלם מראש ומקבל כרטיס תשלום וכניסה. את המצטרפים אליך לשולחן תוכל לראות באתר, המקושר כמובן ל-facebook, וכך תוכל ללמוד עליהם עוד לפני הארוחה. בשביל לעודד את הראשונים, הפותחים את השולחן הקבוצתי, הרי שהמקומות הראשונים סביב השולחן נמכרים בהנחה גדולה עוד יותר תמורת ההעזה והספונטניות לפתוח את הקבוצה.
השירות פעיל כיום בשיקאגו ומתחיל להתפרש בסן פרנסיסקו ובקרוב בניו יורק. טיול קצר באתר מגלה כשניים-שלושה שולחנות ביום עם אנשים נחמדים, לפעמים שישה ולפעמים עשרה צעירים יפים ואמיצים, ובעיקר כאלה שהחליטו לשלב בין הצורך לאכול, לא להיות לבד ולהכיר באותה הזדמנות כמה אנשים נחמדים כמוהם. הרעיון גאוני ומשקף באחת את האסטרטגיה של פיתוח מוצרים באופן שונה. התקשורת השיווקית של המוצר מבוססת על רשתות חברתיות ומעבר המוני מפה לאוזן בקהילות הרלוונטיות, ובכך גם חוסכת עלויות פרסום והחדרה ניכרות. מגמת הקניות הקבוצתיות בסגנון גרופון הפכה את הרעיון של ארוחה קבוצתית בזול לטרנד צרכני, כך שלעתים המשתתפים לוקחים חלק לשם ההיכרויות ולעתים בשביל החיסכון. לא משנה התירוץ, המוצר יושב על צירי מגמות וצרכים שיניעו אותו קדימה בבטחה.
בידול וייחוד יוצרים שאלות מטרידות על הצורך במוצר חדש, אך אם עבודת ההכנה נעשתה היטב ולמוצר יש שוק אמיתי, יש לו עתיד בשוק. בחברה מבוזרת כל כך יש מקום להמוני מוצרים קטנים ובינוניים כל עוד משווקיהם ישכילו לאתר נישה ייחודית. הרוב זה טוב, אבל לא תמיד הוא הקובע.
-
הכותב הוא הבעלים של קבוצת פרומרקט. מאמרים ועדכונים נוספים בבלוג שלו ב-themarker cafe: http://yonisaar.cafe.themarker.com
מה הזאג שלך?
יוני סער
24.2.2011 / 7:08