פרופ' גרונאו חרד לגורל המשק: "אסור להחזיר את המים לשלטון המקומי"

"כשהילדים מתלוננים על מערכת החינוך העירונית - הולכים למנהל בית הספר. כשלא אוספים לך את הזבל - קמה זעקה. זו הדרך של הרשויות להעביר מסרים לממשלה. הבעיה במים היא שהכל סמוי מן העין" - אומר פרופ' ראובן גרונאו. "בעבר היו בודקים אחת לתקופה את איכות המים, שולחים פעם בשנה דו"ח על צריכה עירונית - אך איש לא ידע להיכן נעלמת כמות המים שאבדה מרגע הכניסה של מקורות לעיר, ועד לברז שלך בבית. המסר העיקרי הוא שאסור להחזיר את המים לשלטון המקומי" - הוא פוסק.



גרונאו, "מר תעריף המים", עמד ב-2003-2005 בראש הוועדה המקצועית שהמליצה לראשונה על מתווה להשלטת סדר בכאוס תעריפי המים, על חילוצם מציפורני הפוליטיקאים, המאכערים והלובי החקלאי, וקבעה כללים אחידים לחישוב תעריפי המים.



חרד לגורל משק המים נוכח הקמפיין האגרסיבי שמנהל בימים אלה מרכז השלטון המקומי, מתריע גרונאו מפני החזרת הגלגל לאחור ומזהיר מפני ביטול תאגידי המים והביוב והחזרת הפיקוח על תעריף המים לידי חברי הכנסת.



"האנשים מוסתים. הרשויות המקומיות הן אם כל חטאת כשמדובר במשק המים", הוא יורה. "העיריות גם ביזבזו מים - ואחר כך הטילו קנסות על תושביהן. הן גבו ממני את מחיר צינור חלוקת המים שהניחו, ולאחר שקמו תאגידי המים העירוניים - הן מכרו להם את הצינור כאילו היה שלהם, רשמו 40% משוויו כאשראי, ותאגיד המים של ראשון לציון, למשל, צריך היה לרוץ לבנק כדי לשלם לעיריית ראשון לציון את הריבית על ההלוואה, שאותה הוא יממן מחשבונות המים של תושבי העיר.



"מילא היתה העירייה מקבלת החזר על ההשקעה לכאורה בצינור מן הדיווידנדים שיצבור התאגיד לאורך שנים - אבל כך התושב נאלץ לשלם פעמיים, כי צריך היה לשחד את ראשי הערים במענקים כדי שיסכימו להקמת תאגיד המים והביוב בעירם".



ובכל זאת, אי אפשר להתעלם מכך שתעריף המים התייקר, ומכך שהמים הם סמל.



"ההוצאה על מים זניחה לעומת ההוצאה על חשמל. אני לא מאמין בסמלים, ובייחוד כשהסמליות מביאה לכך שמשחיתים את הסמל ולא מטפלים בו כמו שצריך. אם זה סמל - אז שיתלו אותו על התורן. אבל אם את הסמל הזה מזהמים, מעבירים בצינורות רקובים ובזבזניים - אז תג הסמל הביא את המים למקומות לא נכונים".



"תעשייה של מאכערים"



ועדת גרונאו העניקה רוח גבית לרפורמת תאגוד משקי המים והביוב - שהפקיעה מידי הרשויות המקומיות את הטיפול הכושל בתשתיות המים והביוב, באמצעות הקמת תאגידים נפרדים שישיבו את הכספים שנגבו מן הציבור לטובת השקעות נדרשות בתשתיות. ואולם, בראש ובראשונה, התוותה הוועדה את הרפורמה בתעריפי המים שנועדה לאחד ולפשט את התעריפים, ולגלם בהם לראשונה את העלות הריאלית של הפקת המים, הולכתם והטיפול בהם.



"תעשייה של מאכערים" - כך מכנה גרונאו את ניהול משק המים והביוב בעבר. "תעריפי המים שהונהגו, נקבעו שרירותית לפני עשרות שנים. מחיר המים לחקלאות נקבע בנפרד באמצעות הלובי החקלאי, ושניים-שלושה רואי חשבון שידעו לחשב את היטלי הביוב, קבעו מול משרד הפנים את התעריפים עבור הרשות המקומית שייצגו - כי הכירו את כל השטיקים במשרד".



מדוע דווקא במים? כיצד נשמר, למשל, תעריף החשמל בתרחיש שכזה?



"משום שמ-1990 תעריף החשמל לא נקבע באמצעות המערכת הפוליטית. איך נקבע תעריף מים שונה למקוואות? במה שונים המים שם מן המים בבריכות הציבוריות, למשל? זו דוגמה שממחישה את הלחצים הפוליטיים. מדוע, למשל, מחיר המים לגינון הציבורי היה נמוך מהמים שבהם השקיתי את הגינה שלי? הרי מחיר המים זהה, בין אם הם נשפכים בגני יהושע ובין אם בחצר פרטית. לכן, עד הרפורמה בתעריפי המים, אני סיבסדתי את המים שהישקו את גני יהושע.



"הרי לשרגא ברוש חשובים תעריפי המים לתעשיינים, את עופר עיני מעניין התעריף לצרכן, ואת שלמה בוחבוט (יו"ר מרכז השלטון המקומי וראש עיריית מעלות-תרשיחא) לא מעניין לא זה ולא זה. הוא רוצה את הכסף חזרה לידיו. כשמחיר המים היה 5 שקלים למ"ק, הוא הסכים לתאגידים. כשמחיר המים נושק ל-10 שקל, הוא מתחרט. עכשיו הוא רוצה אליו חזרה את השליטה בחשבונות המים. בכסף הזה הוא יבנה עוד כיכר, ובעוד 30 שנה כבר יבוא מישהו אחר כדי לתקן לו את הצינורות בעיר".



דבריו של גרונאו מכוונים בין היתר לפערים שהתגלו בפחת המים שעליו דיווחו הרשויות המקומיות לאורך השנים - לאחר שמשקי המים עברו לניהול התאגידים העצמאיים, ואלה גילו כי הפחת האמיתי גבוה לעתים בעשרות אחוזים מזה שעליו דווח. "הפער בין כמות המים שנרכשה לבין כמות המים שבה נעשה שימוש מוגדר בפחת - ואולם, משום שהוטל קנס על רשויות שדיווחו על פחת מים גבוה, היו הרשויות מדווחות כי המים החסרים בחישוב נוצלו לגינון ציבורי - מים שממילא נשאו בעלות רכישה בלבד - וכך היטו את הדיווחים", מסביר גרונאו.



עם הקמת התאגידים, הוצפו נתוני האמת מעלה, אך המציאות שהתחוורה היתה, לדברי גרונאו, חמורה הרבה יותר בכל הקשור לתשתיות הביוב, שם חילחלו המים למי התהום וזיהמו גם אותם: "יש יישובים שכלל לא הקימו מערכת ביוב. בעמק בית הכרם עדיין סובלים משפיכת הביוב של דיר אל אסד, למשל, ועל זה לא קם קול צעקה. זה ההבדל בין משק המים לבין שירותים אחרים - וכמובן שישנו גם המשחק הפוליטי".




בשורה התחתונה, תעריף המים כיום טוב או לא?



"ליטר מים מהברז עולה כיום אגורה, וליטר מים מינרליים עולה שקל לכל הפחות. הרי האוכלוסייה הכי ענייה רוכשת משקאות חריפים וקלים בסכום זהה להוצאות המים שלה. אני מאמין שתעריף צריך להיות מבוסס עלויות. מחיר המים נקבע בעבר שרירותית. מישהו קבע פעם תעריף - והכנסת שינתה אותו לפי שיקוליה. לא היו נתונים, משום שמעולם המים לא נוהלו כמשק סגור. אף אחד לא ידע כמה מים יש, כמה עולה מהנדס או כמה עולה מד מים. ב-2005 לקח לנו בערך שנה לרכז מכל רשות מקומית את ההיטלים השונים שהיא גובה. בתעריף הביוב שנקבע למשל, מעולם לא נגבה ההון הדרוש לחידוש תשתיות - ולכן מלכתחילה היה מוטה כלפי מטה.



"באשר להיטלי הפיתוח שגבו העיריות מקבלנים בגין דירות חדשות - אלה נגבו חד-פעמית עבור מי שביקש לחבר דירה למערכת המים, ולכן נדרש לממן גם את חידוש המערכת כולה. יש מקומות שבהם שולמו היטלים מנופחים, כי במקומות שבהם לא היתה למשל בנייה חדשה - גבו מחיר גבוה. הרעיון ברפורמה היה לשקלל במחיר המים את עלות ההון, כדי שכמו כל חברה עסקית, תוכל גם הרשות המקומית לחדש את התשתית שלה. לכן, אם משקללים את הפחתת ההיטלים בעתיד - הרי שתעריף המים לציבור לא התייקר משמעותית".



ועדיין, בעלי וילות בהרצליה פיתוח קיבלו בין לילה חשבון מים גבוה בהרבה.



"מכל ההמלצות שהעלתה הוועדה, הראשונה שקיבלו כמעט מיידית היתה לבטל את הפטור שקיבלו בעבר בעלי גינות מאגרת ביוב, כי זה היה נוח. מכסת המים לגינון נהנתה בעבר מן המדרגה הנמוכה בתעריף המים, והיתה פטורה מאגרת ביוב. אנחנו המלצנו להוציא את מכסת המים לגינון מן המדרגה הנמוכה, אך להותיר את הפטור מאגרת ביוב על כנו. בפועל, הוצאה המכסה מן המדרגה הראשונה - אך גם חויבה בעלות הביוב, ולכן החמירו למעשה עם בעלי גינות פרטיות".



"היטל הבצורת? נפלא"



הרפורמה בתעריפי המים יושמה לבסוף רק ב-1 בינואר 2010 - במקום ב-2006, ובכך תולה גרונאו את הסיבה העיקרית לאופוזיציה שצברה הרפורמה: "העליהום כיום נוצר משום שאת הרפורמה שהיו צריכים ליישם עוד ב-2006 יישמו השנה בבת אחת, ויצרו התנגדות ציבורית אדירה. מתוך ניסיון לחסוך בייקור הנדרש ולהימנע משקלול רכיב ההון בתעריף המים בתאגידים, משכו זמן, ולבסוף נאלצו לייקר את המים בבת אחת, במקום לרווח את הייקור למשך ארבע-חמש שנים", הוא טוען.



בנוסף, לא חפפה הרפורמה את המלצות ועדת גרונאו במלואן. כך למשל, הוועדה אמנם המליצה לתמחר ריאלית את המים לצרכן בהתאם לעלות המים לתאגיד ולבטל את גביית היטלי הפיתוח, אך המליצה גם לבטל את המחיר למגזרים השונים ואת מדרגות התעריפים הנהוגות למים וביוב. בפועל, נותרו תעריפים נפרדים לתעשייה, למלונאות, לחקלאות ולמקוואות - ותעריף המים לצרכן הביתי סווג לשתי מדרגות (נמוכה וגבוהה).



תעריף המים לצרכנים החוץ-ביתיים, בהם גם הצריכה המוניציפלית, הוצב באופן גורף בתעריף הגבוה, והקים על רשות המים ומשרד האוצר את השלטון המקומי. זאת, בייחוד כשתעריף המים לגינון העירוני, שהיה עד כה פטור מתוספת עלות כלשהי ונמכר למעשה לעירייה במחיר עלות, דורג לפתע במדרגה התעריפית הגבוהה (בניכוי אגרת ביוב). מחירו הוא שזינק למעשה בכ-100% בתוך שלוש שנים - ועומד כיום בבסיס הקמפיין התקשורתי של הרשויות.



האם לא נכון למנוע בזבוז מים ולמדרג את תעריף המים - כך שעלות המים תגדל בהתאם להיקף הצריכה?



"המונח בזבוז מים יהיה קיים לטווח קצר יחסית. ברגע שנקים עוד שניים-שלושה מתקני התפלה, אז כבר לא תהיה בעיה של מחסור. אם המים יהיו מעט יקרים יותר, זה לא נורא. אם מתקני ההתפלה יזהמו, אז נוסיף את עלות הזיהום המשקית לתעריף המים, ונחייב את יזמי ההתפלה להקים מתקני טיהור".



מה דעתך לגבי היטל הבצורת?



"הוא לא עבר פוליטית, אבל הוא נפלא כלכלית. פתאום תקעו לאנשים אגרוף, ועובדה שהגיעו בסיכום 2009 לחיסכון של 20% בתצרוכת המים למשק בית".



אם כך, מה עמדתך לגבי תוכנית ראש הממשלה להרחבת המדרגה הנמוכה, תוך ייקור המדרגה הגבוהה, או לגבי הצעת רשות המים להטמיע את היטל הבצורת בתעריף באמצעות מדרגה שלישית לצרכני יתר?



"אני חושב שזה לא חכם. מרכיב המים כל כך קטן אפילו בסל ההוצאות של משפחה מרובת ילדים, וכשאתה מכניס את כל המורכבות הזו לתוך מערכת התמחור, סופך שאתה מעוות את ההחלטות. הדוגמה הבולטת לכך היא מה שקרה כיום ברשויות: חייבו את העיריות במדרגה גבוהה בלבד, ויצרו מצב שבו העיריות מסבסדות את התושבים - מה עוד שבעקבות פיצול התעריפים, קשה לדעת בכלל בכמה עלה התעריף הממוצע וכמה גובה כל תאגיד. בתאגידים סבורים, למשל, כי התעריף הממוצע המשוקלל הוא 9.80 שקל למ"ק, ומסתמכים על חישוב שלפיו 72% מהמים נצרכים בתעריף הגבוה, לעומת 28% בתעריף הנמוך. לדעתי, התעריף המשוקלל כיום הוא 9.30 שקל למ"ק בלבד, משום שלפי חישוביי, רק 66% מהמים נצרכים במדרגה הגבוהה".



אז איזו סנקציה תציע להטיל על הציבור בשעת צורך כדי לעודד חיסכון?



"למגזר העירוני? היטל. כך אתה מאותת שאתה עומד בפני משבר, שאתה צריך להתגייס לחיסכון במים - כאילו זו משימה לאומית - וכך אתה גם מאותת שברגע שנפתור את הבעיה, הרעה החולה הזו תחלוף מן העולם. ברגע שאתה מתחיל להעניש באמצעות מדרגות בתעריף, מנגנון התיקון נהפך למסובך יותר, אתה מתחיל להתאהב במה שעשית, ויוצר מערכות סבסוד צולב מעוותות, כמו זו שיצרת כיום. כשיש כל כך הרבה תעריפים ומדרגות, לא מסוגלים להשתלט על הענף".



היכן ניתן לקצץ במכסות מים?



"55% מסך המים השפירים ומי הקולחין מופנים כיום לחקלאות. אם אתה צריך לקצץ, בראש ובראשונה תקצץ בחקלאות. יכול להיות ששם יהיה יקר יותר לקצץ בגלל הפיצוי לחקלאי בגין אובדן פרנסה, אבל כותנה אתה יכול לייבש ולגדל מחדש. אתה יודע מה המשמעות של ייבוש גני יהושע?".



"הפוליטיקה צבועה"



למרות תמיכתו בעקרונות העומדים בבסיס הרפורמה בתעריפי המים, תמיכתו של גרונאו ברפורמה שיושמה לבסוף היא לפיכך מסויגת. "בגלל המבנה המוזר של תעריפי המים כיום, קיים מצב הפוך שבו המים העירוניים מסבסדים את הצרכן הביתי", הוא מודה, ומביע אי-נחת גם מהסבסוד הנמשך של המים לחקלאות: "לתחושתי, אין מקום לכך שהצרכן העירוני יסבסד את הצרכן החקלאי, וסבסוד זה מסתכם כיום בשקל למ"ק.



"אני לא אומר שלא צריך לסבסד את הצרכן החקלאי כדי שישמור על השדות ירוקים, אבל לא יכול להיות שיקפיצו את מחיר הגינה שלי ל-15 שקל למ"ק, את מחיר המים לגינה העירונית יעלו ל-10 שקל למ"ק - ואילו את השדות הגדולים ישקו ב-1.70 שקל למ"ק. אני חושב שצודק יותר שאשלם את הסבסוד לחקלאות דרך מס הכנסה, ולא שצרכן מים ביפו ישלם את הסבסוד לחקלאות בתעריף המים שלו", הוא מוסיף - וממהר לסייג: "אני לא חושב שצריך לחזור לסבסד את המים דרך תקציב המדינה, כמו שלא מסבסדים את החשמל או את הטלפוניה".



ועדת גרונאו אגב, ביקשה עוד למנוע סבסוד צולב בין צרכנים או תאגידים - ולגבות מחיר מים שונה בין רשות לרשות, בהתאם לעלות הטיפול במים בה. ואולם בפועל, נמנעה רשות המים מליפול אל הבור הפוליטי שבקביעת תעריפי מים דיפרנציאליים, וקבעה תעריף אחיד לצרכני הקצה ולתאגידים - כך שתושבי התאגידים החזקים מסבסדים כיום את החלשים.



"זה חלק מהצביעות הפוליטית", תוקף גרונאו את ההחלטה. "נכון שמבחינה ציבורית השוויון נראה טוב יותר, אבל התוצאה גרועה, משום שראשון לציון, למשל, לא תרצה להתייעל אם ממילא לא תוכל להוזיל את המים לתושביה בעקבות ההתייעלות. ראש עיריית ראשון לציון לא רוצה להיראות כמנוול, אלא להראות לתושביו שהוא משרת אותם היטב. אבל כשהוא בא לבקש את הוזלת התעריף, אמרו לו 'לא'. למה? 'כי אנחנו משתמשים בעודפי ההכנסה שלך כדי לסבסד את התעריף בתאגיד מעלות, שהוא ממילא מסבסד בתוכו את הכפרים הערביים שהוא מאגד סביבו. למה שראש עיר יחפש להתייעל? נהפוך הוא, הוא מתומרץ להציג עלויות גבוהות יותר, כי זה על חשבון השכן".



יש מהיכן להוריד את התעריף?



"ראשית, זה תלוי במדיניות המסים של האוצר כיום. האוצר הרי צועד תחת הקונספציה שלפיה חייבים להוריד את המיסוי הישיר - ולכן כל רפרנט נדרש לבוא עם מה שיש לו בענף שלו, ולסייע באמצעות מיסוי עקיף בסגירת הפער בהשקעה הנדרשת. אז אחד בא עם ייקור דלק ושני עם ייקור הטלפוניה.



"שנית, אם נדרש להוזיל את המים, עדיף להסיר את הסובסידיה לחקלאות מן התעריף הציבורי, ולסבסד את החקלאים מן המסים הישירים שמשלם הציבור כולו. זאת, כשאתה מפקח על ההפחתה הצפויה בסובסידיה - ולא מנהל את הסובסידיה ברשות המים כמו באיזו חנות צדדית. לא יכול להיות שהרשות, שעוצמתה בטלה לעומת הלובי החקלאי, תפקח על הסובסידיה כשאותה ניתן לעקם יותר בקלות. האוצר צריך לרשום בבירור כמה הסובסידיה הזו עולה מדי שנה למשק - ולפקח עליה".



מה לגבי ביטול המע"מ על המים?



"המע"מ שולי, אבל אפשר לקחת את הכסף הזה ולהשתמש בו כדי להוזיל את התשומה על המים. הרי שקל למ"ק משמעותו עשירית האגורה לליטר מים, אבל אם אתה משחרר שקל, אתה משחרר לחץ ציבורי - בין אם הוא נכון ובין אם לאו - כי אתה מראה שאתה קשוב לתביעות הציבור, אך גם לא יוצר עיוות במחיר".



אם כך, מה על הממשלה לעשות כבר כיום?



"תשמרו על התאגידים, כי זה המפתח לייעול מערכת המים העירונית. תמשיכו להרחיק פוליטיקאים ממשק המים - לא ועדות כספים ולא רשויות מקומיות. יש לצמצם את מספר התאגידים, כי הרשויות יצרו מפלצת של 57 תאגידים שלא ניתן לפקח עליהם ולנהל אותם ביעילות. האוצר גם צריך להודיע שלא תהיה הפרטה של התאגידים, ולשנות את החוק כך שהשליטה העירונית תישמר, לצד מניות מיעוט שיונפקו לציבור".