ניו יורק טיימס סנדטון, דרום אפריקה. קני קוננה, גנגסטר לשעבר שנהפך לאיש עסקים, ערך את מה שהוא מכנה "אם כל המסיבות" לרגל יום הולדתו ה-40. כשכרסו המשתפלת מבצבצת מבעד לטוקסידו הלבן ועיניו נחבאות מאחורי משקפי שמש של רוברטו קוואלי, הוא אכל סושי מבטנה של אשה שלא לבשה דבר מלבד תחתונים וחזייה שחורים ונעלי עקב, בזמן שמאות אורחים צפו בהם.
קוננה לא חסך דבר מהחוגגים. הוא סיפר שכיבד את החשובים שביניהם, כמו זיזי זודווה, הדובר הסטייליסטי של הנשיא ג'ייקוב זומה, ויוליוס מלמה, מנהיג אגף הנוער במפלגת הממשל, בבקבוקי דום פריניון בשווי 1,300 דולר. בדומה לראפרים האמריקאים שאותם הוא מחקה, שתה קוננה בקבוק שמפניה של ארמנד דה בריניאק שמוצע למכירה ביותר מ-1,500 דולר במועדון הלילה האופנתי שלו, זאר, השוכן על גג מלון בן חמישה כוכבים. המסיבה שערך באוקטובר, בפרבר של יוהנסבורג שמתואר לעתים כמייל הרבוע העשיר ביותר באפריקה, ומסיבה נוספת שערך באחרונה בקייפ טאון, הפכו אותו לסנסציה דרום-אפריקאית ייחודית. מעלליו מעוררים התנגדות בקרב אנשי השלטון, הזועמים על הרגלי הצריכה המופרזת של האליטה השחורה, במדינה שבה מרבית הצעירים השחורים אינם מצליחים למצוא עבודה.
זוולינזימה ואווי, מנהיג קוסאטו, פדרציית הסחר החזקה הקשורה למפלגת השלטון, הקונגרס הלאומי האפריקאי, האשים את קוננה ב"יריקה בפני העניים", והצהיר כי המסיבות שבהן אנשים שהתעשרו בדרכים מפוקפקות מנפנפים בעושרם "הופכות את בטני". קוננה, שלדבריו תומך מזמנו ומכספו לליגת הנוער של המפלגה, מיהר להשיב כי מדובר ב"כסף ישר שמשמש להנאות ישרות". הוא תיאר את הצלחתו כהוכחה לדמוקרטיה בדרום אפריקה, וענה לוואווי, "אתה מזכיר לי איך זה היה לחיות תחת האפרטהייד. אתה אומר לי, גבר שחור, מה מותר ומה אסור לי לעשות בחיי".
הסיפור של קוננה ממחיש שאלה שחוזרת על עצמה בנוגע לחיים בדרום אפריקה שאחרי האפרטהייד: האם הצטברות הון שכזה והתהדרות בו הן אות לכך שהשחורים סוף סוף הצטרפו לחגיגה, לאחר עידן שבו הלבנים נהנו מחיי המותרות, או שמא הן עדות לניוון מוסרי שחותר תחת תנועת השחרור האדירה של נלסון מנדלה?
"זה ממחיש באופן נפלא מהו חופש ומה אפשר לעשות אתו", אומר ג'וני סטיינברג, סופר ואחד העיתונאים הרבים שכתבו על הפרשייה. "הרעיון שמישהו משתמש בתנועה כדי להתעשר באופן ראוותני, ושזאת התועלת החשובה ביותר של החופש - הוא רב עוצמה".
בחודשים האחרונים, סצנת אכילת הסושי מבטנה של אשה - שאולי מוכרת לאמריקאים מהרפתקאות סמנתה ב"סקס והעיר הגדולה" - משמשת ללעג ולתדהמה כאחד. בקריקטורה של ג'ונתן שפירא שהופיעה ב"דה מייל אנד גרדיאן" תחת הכותרת "הסושי האחרון", הוצגה אשה ערומה ששוכבת על שולחן ארוך עם אנשי עסקים ופוליטיקאים הנהנים ממטעמי דגים שעיטרו את חמוקיה. העובדה שקוננה, שחקן קטן בפוליטיקה של דרום אפריקה, הגיע לעמודים הראשונים ממחישה את חשיבות סוגיית חוסר השוויון הכלכלי בדרום אפריקה, מדינה שבה פערי ההכנסות, לפי חלק מהערכות, הם מהגבוהים בעולם.
"לא שוכח מאיפה באתי"
אך הסיקור שלו זכה קוננה, שכונה "מלך הסושי" בכמה עיתונים, מעיד גם על כישרונו לקדם את עצמו ולהמציא את עצמו מחדש. הוא גודל בידי אמו המובטלת (הילרית אוונגליסטית), סבו (מורה לאנגלית בגמלאות) וסבתו (מיילדת והמפרנסת היחידה בבית) בעיירה שחורה בסמוך לאודנדאלסרוס, שמכונה כיום פרי סטייט. למשפחתו לא היתה יכולת כלכלית לערוך לו מסיבות ימי הולדת, והוא תמיד נכסף למותרות. כנער בתקופת האפרטהייד, הוא וחבריו נהגו להתבונן בבתים ובמכוניות באזורים לבנים עשירים ולייחל ליום שיוכלו להשיגם. הוא חלם על מכוניות פורשה. "היעד היה להפיל את הממשלה ולקחת את כל מה שהיה לאדם הלבן", הוא אומר.
בדומה לסבו, הוא נהפך למורה לאנגלית בתיכון. כדי להגדיל את הכנסותיו, הוא פתח בר קטן, והצטרף לחבורה של גנגסטרים שנהגו לפקוד את המקום. הם חטפו מכוניות, שדדו אנשי עסקים והקדישו את זמנם למציאת שיטות להוציא כסף מאנשים. "לא עסקתי בשוד מזוין", הוא מספר. "עבדתי יותר בהונאה כי אני אדם חושב". הוא נתפס והורשע ב-1997 כשותף להונאת פונזי. בתביעה נגדו הוזכרו יותר מ-1,900 קורבנות, לדבריו. הוא ריצה שש שנות מאסר. לאחר שחרורו, הוא נכנס לעסקים עם גייטון מקנזי, שודד בנקים שעמו התיידד מאחורי הסורגים. השניים מכרו ספר שמקנזי כתב על היציאה מחיי הפשע ושיווקו את הרצאותיו של מקנזי בבתי ספר ובמקומות עבודה.
קוננה מספר כי הם השקיעו את רווחיהם בעסק לשיווק דגים ואז החלו לעבוד כיועצים לחברות יהלומים וזהב, סייעו בניהול מערכות היחסים עם הקהילות המקומיות ובתמרון בנבכי הרגולציה הממשלתית במדינה שנשלטת על ידי רוב שחור. בשנה שעברה סייעו לגולד פילדס, יצרנית זהב גדולה, לשמור על זכויות הכרייה שלה במכרה סאות' דיפ, הנמצא דרום-מזרחית ליוהנסבורג, שאותו תיארה החברה כ"אחד המחצבים הבלתי מפותחים הגדולים בעולם". "זו בעיקר עבודת שתדלנות פוליטית", מציין סוון לונסש, דובר גולד פילדס.
בסלון דירתו המעוצבת של קוננה בסנדטון תלויה תמונה שלו ושל הנשיא זומה. הוא מדפדף באייפד בתמונות ממסיבת יום ההולדת שלו, בהן הוא מצולם יחד עם אדם שהוא מכנה "זיזי וג'וליוס" - דוברו של זומה ומנהיג ליגת הצעירים, מלמה. במסיבה שנערכה בקייפטאון ב-29 בינואר צוטט מלמה כמי שאמר שהמועדון של קוננה שייך למפלגה, אך מאוחר יותר פירסם הצהרה ובה טען כי רק ציין שלשחורים יש זכות למועדון משלהם ב"טריטוריה שנשלטה בעבר בידי לבנים". דבריו של מלמה הובילו את גוודה מנטשה, מזכ"ל המפלגה, להצהיר כי המפלגה "אינה מועדון לילה או מסיבה, אלא תנועה מהפכנית. אנו מגנים מעשים כמו אכילת סושי מגופה של אשה".
החודש נכנע קוננה ללחצי המפלגה והודיע כי יוותר על מסיבות הסושי, אך ציין כי בדרום אפריקה, אומת הקשת בענן, "אכלתי סושי מגופה של בחורה שחורה ביוהנסבורג. בקייפטאון, אכלתי סושי מגופה של בחורה לבנה. בדרבן התכוונתי לעשות זאת עם הודית".
קוננה זכה לחיי תהילה ועושר, אך מדי פעם נכנס למכונית הפורשה שלו ונוסע לעיירת הפועלים אלכסנדרה ("אני לא שוכח מאיפה באתי"). שם הוא שותה עם האורחים הקבועים הפוקדים את הבר השכונתי, הסטופ, ואוכל מעיים מבושלים כפי שאמו נהגה להכין. מוסיקת ההאוס הבוקעת מהרמקולים מהדהדת ברחבי העיירה הקטנה.
בשני שעבר, הוא יצא לאלכסנדרה ממועדון הלילה שלו, בעל ספות הקטיפה, קירות המראות והנוף המרהיב לקו הרקיע של סנדטון, כשהוא לובש ג'ינס של 2,000 דולר ("מותג של מיליארדרים, הכי יקר בעולם") ונועל נעליים איטלקיות סגולות עם חגורה תואמת. מאוחר יותר באותו ערב, בבר באלכסנדרה, הצטרפו כמה נשים עם שפתיים נוצצות מליפגלוס לחבורת הגברים שהגיעו למקום אחרי העבודה. קוננה, שישב על כיסא פלסטיק, ריענן את כוס הוודקה וסודה שלו ועידכן את דף הפייסבוק שלו.
"תופס ראש בסטופ", הוא כתב. "העיירה פצצה". הוא זכה לתגובות מיידיות מחלק מאלפי האנשים שהוסיף כחברים מאז שמסיבת יום ההולדת שלו הגיעה לכותרות.
"אפשר להצטרף?" שאל אחד. "איזה כיף לך", כתב אחר. "למה לא הזמינו אותי?" שאל אדם שלישי. "יהיה סושי?" *
קני קוננה בסך הכל אכל סושי מגופה של אשה - אבל יצר סערה וזעם על האליטה השחורה בדרום אפריקה
סליה דוגר
24.2.2011 / 10:02