לסחוב את החוב ולחסוך ריבית

>> באחרונה הורה בית המשפט העליון הלכה חדשה, שלפיה ריבית והפרשי הצמדה על חוב ניכויים (מס שעל המשלם לנכות במקור מתשלומים שונים ולהעבירו לרשויות המס) מותרים כהוצאה לעת בירור ההכנסה החייבת של נישום (פסק דין שריג אלקטריק). זוהי הלכה מהפכנית, שכן עד כה נהגה הלכה אחרת, אשר אסרה בניכוי ריבית והפרשי הצמדה שכאלה.

נישום הנמנע מלהעביר לאוצר המדינה את מסיו במועד צובר חוב מס הנושא, בהתאם לפקודת מס הכנסה, ריבית והפרשי הצמדה עד לתשלומו המלא. התרת הריבית והפרשי ההצמדה בניכוי לצורך חישוב ההכנסה החייבת במס מהווה תמריץ מסוים לנישומים לאחר בתשלום המס. הרי בריבית ובהפרשי ההצמדה יישא גם האוצר, שכן על ידי ניכוים מההכנסה נחסך מס בשיעור המוטל על הנישום בשל סכומים אלה. כך נישום המנכה מהכנסתו ריבית והפרשי הצמדה בסכום של 1,000 שקל, כששיעור המס המוטל על הכנסתו הוא 40%, חוסך למעשה 400 שקל שאינם מתחייבים במס.



את הקביעה שלפיה יש להתיר בניכוי ריבית והפרשי הצמדה על חוב מס ביסס בית המשפט העליון על התכלית של סעיף 17 לפקודת מס ההכנסה, המתיר בניכוי הוצאות שיצאו לצורך ייצור ההכנסה החייבת. בית המשפט הגיע למסקנה שלא נדרשת זיקה הדוקה במיוחד בין ההוצאה לבין הפקת ההכנסה, ובלבד שקיים קשר ישיר בין השתיים. תכלית הפקודה מוגשמת על ידי התרת ההוצאה בניכוי, שכן רק כך נקבעת שומת מס אמת. עיקרון מס האמת הוא מנשמת אפו של חוק המס, והוא עובר כחוט השני בין הוראות החוק כולן, בעוד שחריגה מבסיס האמת בגביית המס עלולה להפר את עקרונות הצדק החלוקתי שחוק המס מבקש להגשים.



בית המשפט מצא כי אי ניכוי הריבית והפרשי ההצמדה ייצור כפל מס. כיצד? בכך שסכום המס שלא הועבר לשלטונות המס העלה פירות, ואלה חויבו במס. אי התרת ניכוי הריבית והפרשי ההצמדה כנגד ההכנסות שנבעו מעיכוב המס בידי הנישום, משמעה הטלת מס ביתר, שכן זהו מס על כלל הפירות שנצמחו לנישום, ולא מס על ההכנסה לאחר ניכוי ההוצאות (ריבית והפרשי הצמדה). כפל מס אינו מתיישב עם תכלית פקודת מס הכנסה, ויש להימנע ממנו.



דיון נרחב הקדיש בית המשפט לשאלה אם התמריץ שנוצר לאיחור בתשלום המס כתוצאה מהתרת הריבית והפרשי ההצמדה בגין חוב מס בניכוי נוגד את תקנת הציבור. בית המשפט לא ראה בריבית ובהפרשי הצמדה קנס עונשי, אלא הוצאה בעלת אופי אזרחי תרופתי. הוצאה מהסוג האחרון יש להתיר בניכוי, כל עוד היא עומדת בתנאי פקודת מס הכנסה. רק הוצאה בעלת אופי עונשי לא תותר בניכוי, משום תקנת הציבור.



ההלכה החדשה לא דנה במישרין בשאלת התרת ניכויים של ריבית והפרשי הצמדה בגין חוב מס רגיל, להבדיל מחוב ניכויים. בעבר פסקו בתי המשפט כי אין להתיר בניכוי ריבית והפרשי הצמדה בגין חוב מס כזה. מבחינה כלכלית, אין מקום להבחין בין השניים. בשני המקרים עושה הנישום שימוש במקור מימון חיצוני (בנק או רשויות המס) כנגד תשלום ריבית והפרשי הצמדה. יש להמתין ולראות אם גם הלכה זו תשתנה.



הכותבים הם שותפים במשרד א. רפאל ושות', עורכי דין; www.rafael-law.co.il