מעשה בחמישה בלונים, הבית של יעל, תירס חם, סיפורי איתמר - המאיירת אורה אייל מתה אתמול בגיל 64

"סופר ילדים", אמרתי לבנות שלי באותו ערב, "כבר לא ייצא ממני, אבל בתוך המשפחה אנחנו יכולים לספר סיפורים כמה שנרצה". ואז סיפרתי להן על הטיולים שלנו לאגם בקצה הקיבוץ. אגם שהיה נראה אז ענקי אבל היום אני יודע שהוא היה בעצם שלולית גדולה. סיפרתי להן על הדייג שתמיד חיפשנו כי התרוצצו אצלנו שמועות שהוא מסתתר בין קני הסוף היבשים. שירה מיהרה לחדרה, הביאה דף וצבעים והחלה לצייר וגאיה נשארה להקשיב.



סיפרתי להן איך חזרנו מדי כמה ימים לאגם הזה מנסים להבין סופסוף את חידת העלמותו של הדייג. נזכרתי איך באחת הפעמים שמענו קול מוזר ושאחרי כמה דקות התברר שהיתה זו רק הרוח ואיך פעם אחרת ממש ראינו מישהו זז, אבל כנראה שזו היתה חיה שברחה מפני ילדים מבולבלים בני 7.



וכך דיברנו, גאיה, שירה ואני על האגם הנשכח שכבר לא קיים ועל הדייג המסתורי שודאי הזדקן מאוד מאז, עד שנועם הקטן (2.5) שעמד מהצד והקשיב כבר היה עייף מדי ועד שהאמא של השלישיה החמודה הזאת ואני החלטנו שהגיע הזמן ללכת לישון.



וממש לפני שהן נכנסו למיטה ביקשו גאיה ושירה לברר רק עוד פרט אחד קטן: "אבא", הן שאלו, "זה היה באמת?"