הנהגת סין חוששת: הפערים הכלכליים יעוררו מהומות נוסח המזרח התיכון

הראלד טריביון

>> המהפכות העממיות בעולם הערבי מטלטלות את סין. המפלגה הקומוניסטית מפגינה סימני עצבנות קשים לנוכח האירועים בתוניסיה, במצרים, בבחריין ובלוב, שאותם אינה יכולה לטאטא מתחת לשטיח. בכירי המפלגה בוחנים מקרוב את האירועים ותוצאותיהם, וכמוהם תומכי הדמוקרטיה בסין.



"מה שקרה במצרים מעורר המון שאלות עבור הנהגת סין", אמר אנליסט פוליטי סיני בעל קשרים הדוקים לשלטון, שדיבר בעילום שם מחשש לעורר את זעם הממשלה באווירה הנוכחית. המפלגה שואלת: 'איך הם עשו את זה? כיצד עלינו להגיב? האם עלינו לתת מענה לטענות העם, וכמה זמן אפשר להתעלם מהן בלי לעורר עימותים?'".



שינוי פוליטי היה חלק מהתוכנית הממשלתית ב-1978, כשסין החלה לבצע שינויים כדי להפוך את עצמה לכלכלת שוק. ואולם השינויים הפוליטיים נכנסו לקיפאון עמוק לאחר דיכויה של התנועה הדמוקרטית של כיכר טיאננמן ב-1989. הצמיחה הכלכלית העזה מאז חיזקה את טיעון האליטה השולטת כי סין אינה זקוקה לשינוי פוליטי. סינים רבים מהמעמד הבינוני, שנהנו מהצמיחה הכלכלית, מסכימים לכך. ואולם סין היא מדינה גדולה, והדעות בה מפולגות.



אפילו ממשלת סין מסכימה כי יש דמיון רב בין בעיותיה לבין אלה של מצרים, כמו השחיתות הרבה, אי צדק חברתי, פערים כלכליים גדלים ואינפלציה. תומכי הדמוקרטיה מצביעים על מערך ביטחון פנימי ממומן היטב שמתנהג, לניסוחו של ג'רום כהן, מומחה למערכת המשפטית של סין, "כמו פלוגות סער".



סימנים למתיחות העזה מאז נפילת שלטונו של חוסני מובארק נראו ביום ראשון שעבר, כשמכוניות המשטרה והמשאיות החונות מחוץ לשגרירות מצרים שודרגו לשיריונית שנושאת 30 אנשי כוח לפיזור הפגנות חמושים בקסדות, מכוניות שחורות חנו בזוויות משונות ברחוב, והרחוב נמלא בגברים בשחור שהסתובבו בחוסר מעש. "אין מה לראות, תמשיכי ללכת", אמר שוטר אחד וסילק אותי משם. "המפקדים שלנו אמרו לנו לשמור על השגרירות". "כנגד מה?" - הוא סירב לענות.



ניסיון לארגן הפגנות ב-13 ערים בשבוע האחרון הניב כמה מאות אנשים בלבד - פחות ממספר הצופים והשוטרים. הממשלה עצרה עשרות מתנגדי משטר יום קודם לכן, בניסיון למנוע את המחאה.



המחאות הדלילות שנראו ביום ראשון שעבר מסמנות את הגעתה של המהפכה המקוונת לסין, 22 שנה לאחר ההתקוממות הכושלת בכיכר טיאננמן. כמו חולה בתרדמת שמתעורר ומזיז את האצבעות, האירוע היה קטן אבל משמעותי. כעת מסתובבת באינטרנט קריאה להיאסף באותם מקומות, באותה שעה, מדי שבוע.שליטי סין נקרעים בין החשש להתמוטטות נוסח בריה"מ אם יתחילו ברפורמה פוליטית,



לבין החשש מהפיכה נוסח מצרים אם לא יבצעו אותה, אמר האנליסט. "יש הסבורים שאם לא יתבצעו רפורמות פוליטיות יקרה אסון בהמשך".



ליצור עושר ולשפר את הפיקוח



פגישת חירום של ראשי המפלגה הקומוניסטית בשבת שעברה מעידה על הבהלה שתקפה את ממשלת סין. בפגישה פנה נשיא סין, הו ג'ינטאו, למנהיגי המפלגה ומנהיגי סניפים מחוזיים שלה ברחבי האומה. המטרה, הוא אמר, בלי להזכיר את ההתקוממות הערבית, היא "להבין בצורה נכונה את השינויים החדשים ואת המאפיינים של המצב הבינלאומי והמקומי".



המפלגה חייבת "לשפר את תנאי המחייה והפרנסה של העם ולחזק ולפרוץ דרכים חדשות בניהול חברתי", הוא חזר ואמר. ג'ינטאו הזכיר "עימותים חברתיים בוטים". המסר הכולל היה כי צריך להמשיך ליצור עושר, אך גם לשפר את הפיקוח.



יואן והואה, זוג מהמעמד הבינוני, הם שני אנשים טיפוסיים שהממשלה צריכה להרשים אם ברצונה להישאר בשלטון. עמדתם כלפי המדינה מערבת ביקורת ותמיכה, והם מבקשים להישאר בעילום שם. הם ביקרו באחרונה במצרים, והואה מתבדחת כי בחרה בה כיעד הראשון לטיול בחו"ל, "בגלל שמצרים עתיקה אפילו יותר מסין".



האוטוקרטים של מצרים, כמו אלה של סין, ניסו לטעון שהאזרחים בארצם אינם מוכנים מבחינה תרבותית לדמוקרטיה. "כל הדיקטטורים אומרים את זה", עונה יואן בזלזול.



ואולם בדרכים אחרות וחשובות, ההבדלים בין שתי המדינות ברורים והכלכלה היא אחד ההבדלים הבולטים. "מדריך הטיול המצרי שלנו אמר משהו שאני חושב שהוא נכון מאוד", אמרה הואה. "הוא אמר 'אנחנו עדיין תקועים בשנות ה-80 ובינתיים אתם התעשרתם ב-30 השנה האחרונות". יש עוד הבדל - "הצבא המצרי לא ירה במפגינים", אמרה הואה. היא מרימה שתי ידיים ומדגימה את המרחק שנשמר בין המפגינים לחיילים. ואז היא איגרפה את ידה האחת וחבטה בשנייה: "זה מה שהצבא שלנו עשה. ככה הם".



כיום, המשטרה העממית של סין ולא הצבא, מטפלת בהפגנות מקומיות. ב-2008 היא פעלה בברוטליות בטיבט וב-2009 בשינג'יאנג, ואף אחד לא יודע כיצד היא תגיב להתקוממות משמעותית בערים הגדולות של סין. אין הרבה סינים שרוצים לבדוק זאת. מועמר קדאפי הבטיח לרסק את המרד בלוב "כמו שהטנקים באו וריסקו" את ההפגנות בטיאננמן ב-1989 - בתזכורת מחרידה למה שמוטל על הכף.



סינים רבים מקווים לשינוי, אך הם ספקנים לגבי יכולתה של הממשלה להתעלות מעל האינטרסים שלה. "זה תלוי רבות במנהיגים", אומר האנליסט. "זה מבחן עצום לכוח הרצון, החזון והאומץ שלהם, ואפילו הפטריוטיות. אם הם באמת אוהבים את סין ויכולים לחשוב על העם זה הזמן לנסות להבין מה הם באמת צריכים ורוצים".