תקציב הביטחון בארה"ב מונח על שולחן הקיצוצים

>> בין כל הסערות סביב החוב התופח של ארה"ב, תקציב הביטחון - הפרה הקדושה המהווה חצי מההוצאות הממשלתיות הפדרליות - כבר אינו מוגן מביקורת.

הדמוקרטים, שבדרך כלל חוששים מלהיתפש כרכרוכיים בכל הנוגע לביטחון, מתחילים לתפוס אומץ. אפילו רפובליקאים אחדים, בעידודם של מיליטנטים מתנועת מסיבת התה התומכים בממשל קטן, מודים כי יש לשים גם את תקציב הביטחון על השולחן כדי לטפל באופן משמעותי בגירעון התקציבי של ארה"ב, הגבוה מטריליון דולר.



מצד אחד של הוויכוח נמצאים נצים תקציביים כמו רנד פול, סנאטור טרי מקנטאקי, החושש כי החוב הלאומי שיתקרב ל-100% מהתמ"ג עד סוף העשור מהווה איום על ארה"ב בפני עצמו, ולכן מאמין כי על תקציב הביטחון לספוג גם הוא מנחת הקיצוצים.



הגודל העצום של תקציב הביטחון האמריקאי הוא ששם אותו על הכוונת של רבים. היקפו, כ-700 מיליארד דולר בשנה, שווה לתקציבן המשולב של 20 המדינות שאחרי ארה"ב במונחי גודל של תקציב הביטחון. בשנה שעברה תקציב הביטחון האמריקאי חצה את התקציב הממוצע במהלך המלחמה הקרה ב-50% (בהתאמה לאינפלציה). בעשר השנים האחרונות הוא גדל ב-67% במונחים ריאליים.



מהצד השני של הוויכוח, ניצבים אלה שטוענים - בהם רוב הרפובליקאים - כי תקציב הביטחון, הנמוך מ-5% מהתמ"ג, אינו גבוה במיוחד במונחים היסטוריים. הם טוענים כי קיצוצים בתקציב יהיו חסרי אחריות, לאור היקף ההתחייבויות של ארה"ב וטבעם הבלתי צפוי של האיומים שבפניהם עומדת האומה האמריקאית, בהם תחרות צבאית עם סין, עימות גרעיני עם איראן והידרדרות במצב הפוליטי בפקיסטן. איפשהו באמצע, בין שני הצדדים, נמצא שר ההגנה המוערך, רוברט גייטס.



גייטס, ביצועיסט מצטיין עליו שמר ברק אובמה לאחר שירש את ג'ורג' בוש בתפקיד הנשיא, החל לבדוק להיכן הרוח תנשוב כבר ב-2008. הוא חישב ומצא כי אם ינקוט יוזמה, הוא עשוי למנוע קיצוצים עמוקים ובלתי רצויים. לכן הוא קיצץ או ביטל יותר מ-30 מערכות נשק, כולל תוכנית מערכת הקרב העתידית של הצבא, מטוס החמקן f-22, שתי מערכות להגנה נגד טילים ואת המשחתת זומוולט.



בשנה שעברה גייטס הרחיק לכת אפילו יותר, והציע לסגור את מפקדת הכוחות המשולבים בווירג'יניה בנוסף לקיצוץ של 10% בכוח העבודה בכל אחת משלוש השנים הבאות. הוא ביקש מיחידות הצבא לאתר קיצוצי התייעלות פוטנציאליים בהיקף של לפחות 100 מיליארד דולר בחמש השנים הבאות, אותם הבטיח להשקיע מחדש בתוכניות אחרות.



בתחילת ינואר הכריז גייטס על התוצאות של אותם צעדים, ואמר כי יבקש לשנה הבאה תקציב של 553 מיליארד דולר, לא כולל מימון למלחמות - עלייה צנועה יחסית לתקציב של שנת הכספים הנוכחית, המסתכם ב-549 מיליארד דולר. את החיסכון שנוצר כתוצאה מההתייעלות הפנה לפיתוח מטוסים לא מאוישים, משדרי תדרים חדשים לחיל הים, מטוס מפציץ ושדרוגי חומרה. בעקבות לחצים מהבית הלבן הוסיף גייטס כי יבצע קיצוצים נוספים בסך 78 מיליארד דולר בחמש השנים הבאות, במסגרת המעבר מ"תרבות של מימון אינסופי" - לכזאת של "חיסכון וריסון".



לצורך מטרה זאת, הכריז גייטס על ביטול תוכנית הפיתוח של evf, סוג של טנק מרחף שיועד עבור חיל הנחתים וחרג בהרבה מהתקציב המיועד, והקטין את חיל הרגלים וחיל הנחתים ב-47 אלף בני אדם החל ב-2015, אז צפויה השלמת הנסיגה האמריקאית מאפגניסטן. גייטס גם מבקש באופן שנוי במחלוקת להגדיל את פרמיות הביטוח שמשלמים אנשי צבא שפרשו במאמץ לבלום את העלייה החדה בעלויות ביטוח הבריאות בצבא - שטיפסו מ-19 מיליארד דולר לפני עשור ל-50 מיליארד דולר כיום, וצפויות להגיע ל-65 מיליארד דולר בתוך חמש שנים.



"איתות מסוכן מצדו של המפקד העליון של הצבא"



באק מקאון, חבר הקונגרס הרפובליקאי העומד כיום בראש ועדת הכוחות המזוינים של בית הנבחרים, הגיב בביקורת חריפה לתוכניתו של גייטס, בטענה כי "מדובר בשינוי דרמטי עבור מדינה שנמצאת במלחמה ובאיתות מסוכן מצדו של המפקד העליון של הצבא".



גייטס יכול להתנחם בעבודה שחלק מהמבקרים טוענים שלא הרחיק לכת מספיק. הם מציינים שהקיצוצים המתוכננים אינם קיצוצים, אלא צמצום קטן במה שהפנטגון תיכנן להוציא גם כך בארבע-חמש השנים הקרובות. התקציב ימשיך לעלות במונחים ריאליים עד שיתייצב ב-2015. גייטס, שצפוי לפרוש מאוחר יותר השנה, ככל הנראה כבר לא ינסה מהלכים רדיקליים נוספים.



ארסקין בואלס ואלן סימפסון, ראשיה של ועדת הגירעון הדו-מפלגתית שהגישה את ממצאיה בדצמבר 2010, קראו לקיצוצים עמוקים בהרבה - של 100 מיליארד דולר בתקציב הביטחון השנתי עד 2015. עם זאת, השניים גם ציינו כי קיצוץ של 15% בהיקף הרכישות של הצבא ו-10% במחקר ופיתוח עשויים לשחוק את ההובלה הטכנולוגית של ארה"ב על יריבות כמו סין.



מייקל אוהנלון ממכון ברוקינגס בוושינגטון, טוען כי ניתן יהיה לקצץ 10% מהוצאות הביטחון הלא-מלחמתיות, כ-60 מיליארד דולר, עד תקציב 2017. ואולם הוא גם מציין כי תחזיתו מתבססת על הערכה של גודל התקציב בהתאם למדיניות הקיצוצים הנוכחית, ולא על התקציב הנוכחי של הצבא בהתאמה לאינפלציה.



אוהנלון מודה כי היעד שקבע עשוי להיתקל בכמה מכשולים. בתור התחלה, ארה"ב לא תוכל להילחם בשתי מלחמות יבשתיות גדולות בו-זמנית (רעיון שלדבריו, לאור הניסיון של ארה"ב בעשור האחרון, לא יהיה אהוד גם כך). עם זאת, הוא מציין כי הברית הגלובלית של ארה"ב, הכוללת יותר מ-60 מדינות האחראיות ל-80% מההוצאות הצבאיות בעולם, היא עדיין חזקה. מבין המעצמות החזקות, רק סין ורוסיה נמצאות מחוץ לברית, בעוד שמדינות כמו איראן, צפון קוריאה, ונצואלה, סוריה ומיאנמר יחדיו מהוות לא יותר מ-2% מהכוח הצבאי העולמי. אוהנלון מסכם וקובע כי המדיניות התקציבית של ארה"ב מהווה סיכון ביטחוני גבוה בהרבה מהמדיניות הצבאית שלה.