בכפוף לאישור בעלי האג"ח: דירקטוריון אלוני מיתר אישר הסכם הפשרה על הנכס ברומניה

דירקטוריון חברת הנדל"ן , שנמצאת במהלך של הסדר נושים, אישר היום הסכם פשרה שנחתם בין החברה לבין שני אנשי עסקים ישראליים, רון הרברט ורפאל טל, בנוגע לפרויקט נדל"ן בעיר בוקרשט שברומניה. הדירקטוריון אישר בנוסף מכירת קרקע חקלאית סמוך לעיירה נבטים שבדרום, בעבור מיליון שקל. שתי ההחלטות תלויות אישור נציגות מחזיקי האג"ח של החברה.



המחלוקת בנוגע לפרויקט הנדל"ן ברומניה חלה לאחר שבשנת 2008 העבירה אלוני מיתר להרברט ולטל הלוואה של 3 מיליון שקל עבור אופציה לרכישת קרקע בבוקרשט. האופציה בסופו של דבר לא מומשה, והעסקה לא יצאה אל הפועל.



השניים נמנעו מלהשיב לחברה הכספים שהועברו, ותבעו מהחברה להשקיע 10 מיליון שקל נוספים. לאחר שנודע להרברט וטל כי מחזיקי האג"ח של החברה (סדרה א') אישרו את הסדר החוב שהתגבש, הגישו השניים לביהמ"ש התנגדות להסדר, ובה טענו כי החברה לא השלימה התחייבויותיה אליהם.



בשבוע שעבר, בתום מו"מ שנערך בין אלוני מיתר לבין הרברט וטל, נקבע הסדר פשרה שאמור היה להסיר את התנגדותם של השניים להסדר החוב. אלא שאז, העניינים הסתבכו - עו"ד אלון גורן מאשקלון גילה כי הרבט וטל הגיעו להסדר עם אלוני מיתר בנוגע לפרויקט שהוא עצמו שותף בו יחד אתם. גורן מיהר לשלוח הודעה לחברה, ובה התרה שמא תגיע להסדר עם השניים על פרויקט שאין בסמכותם להחליט בו דבר.



למרות המחלוקת סביב הבעלות על הפרויקט ברומניה, הדירקטוריון כאמור אישר אתמול את ההסכם. זאת בהמשך להודעה שפרסמה החברה בסוף השבוע, בו ציינה כי במסגרת ההסכם שנחתם על הרברט וטל להמציא מסמכים המאשרים את המצגים שניתנו על ידם בהסדר, ואם לא כן הם צפויים לשלם 300 אלף יורו. כמו כן החברה הדגישה כי הרבט וטל אינם מתנערים מזכויותיו של הצד השלישי, כך שתביעותיו של גורן לגיטימיות.



ביום חמישי האחרון התקיימה שוב אסיפת בעלי האג"ח במסגרתה אמורים היו הנושים להצביע על הסכם הפשרה שהושג. כרגע האסיפה לא ננעלה, ותוצאות ההצבעה אמורים להתקבל מחר. למשקיעים אינטרס לאבטחת פעילותה של החברה, שכן בנוסף לפעילותה במזרח אירופה בבעלותה בית הארחה "בית אורן" באילת, המשמש כמקום לינה לעובדי מלון סמוך.



נכון להיום החברה נסחרת ברשימת השימור של הבורסה לפי שווי שוק של 2.7 מיליון שקל. איגרות החוב שנמצאות במסגרת ההסדר נסחרות כעת בתשואה לפדיון של 140%, המשקפת את חוסר אמונם של המשקיעים בדבר יכולת החברה להתקיים.