לא מתקדמים למאה ה-21 - אלא לסוף המאה ה-20

>> במבט ראשון על התוכנית לתקשוב בתי הספר, שזכתה לשם הגרנדיוזי "התוכנית להתאמת מערכת החינוך למאה ה?21", קשה להבין על מה כל המהומה. מורים בבתי ספר יסודיים בצפון ובדרום יקבלו מחשבים ניידים, ובכיתות יותקנו מקרן וחיבור לאינטרנט - רחוק מאוד מהתצלומים היפים של כיתות שעמוסות באמצעים טכנולוגיים ושלכל תלמיד בהן יש מחשב נייד, הבטחה שהמדינה לא מצליחה לקיים כבר יותר מ?15 שנה.?

אחרי הכל, גם אחרי יישום התוכנית התלמידים ימשיכו ללמוד בכיתות צפופות, להיגרר כל בוקר לבית הספר עם ילקוט עמוס בספרים ולהיתקל במחנכים שלא מתוגמלים כראוי ולפעמים גם לא ראויים לחנך.?



נכון, במשרד החינוך מבטיחים כי בעתיד ישולבו בכיתות עוד ועוד אמצעים טכנולוגיים, עד למצב של למידה מלאה בשימוש המחשבים שיינתנו לכל תלמיד, גם בבתי הספר במרכז וגם בחטיבות הביניים - מצב שכנראה היו שמחים ליישם גם כיום אם התקציב היה גדול יותר. אבל הורים עם רגליים על הקרקע כבר יודעים לא לצפות להרבה מהבטחות של משרדי הממשלה, שכן הם שמעו בעצמם הבטחות דומות כשהם היו תלמידים. זו גם הסיבה לכך שכמה מהם החליטו כבר מזמן לא לחכות למשרד החינוך, ולשלוח את ילדיהם למסגרות חינוך פרטיות או להשתתף במימון מחשוב בתי הספר בעצמם.?



למרות זאת, התוכנית הזאת היא צעד גדול בכיוון הנכון. במתכונתה הנוכחית היא אמנם לא תקפיץ את מערכת החינוך למאה ה?21, אלא יותר לסוף המאה ה?20 - אבל גם זה עדיף על המצב הנוכחי, שבו ברוב בתי הספר בישראל קיים מחסור חמור במחשבים, וגם אלה שקיימים התיישנו ולא מתאימים ללימודים. במציאות שבה התלמידים סומכים על אלוהי הוויקיפדיה בכל נושא חינוכי, לא ברור אם הלימודים בכיתה רלוונטים עבורם.?



בשני העשורים האחרונים מערכת החינוך הזניחה את תלמידיה בכל הקשור לרכישת מיומנויות תקשוב שהכרחיות להשתלבות בשוק העבודה. במשך שני עשורים ישראל מנסה לצמצם את הפערים הדיגיטליים בחברה, אבל ללא הצלחה. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ב?2008 רק כ?62% מהמשפחות בישראל היו מחוברות לאינטרנט, ול?71% היה מחשב. במעמד הבינוני?גבוה, ל?99% מהמשפחות יש לפחות מחשב אחד בבית עם חיבור לאינטרנט, אבל במעמד הנמוך מדובר בכ?39% בלבד. ב?1993, בניסיון לצמצם את הפער, קבע משרד החינוך יעד של הצבת עמדת מחשב אחד לכל עשרה תלמידים בבתי הספר. בתחילת שנות ה?2000 החליט להגביה את הרף, וקבע יעד של עמדת מחשב אחת לכל חמישה תלמידים.?



מיותר לציין שהמערכת מעולם לא עמדה ביעד. נכון לספטמבר 2010, פחות ממחצית התלמידים בישראל נהנו מהיחס הזה. כיום, לפני יישום התוכנית החדשה, כל 12.7 תלמידים בישראל בממוצע חולקים עמדת מחשב אחת. המצב גרוע במיוחד במגזר הערבי, שבחלק מהיישובים שבו יותר מ?32 תלמידים מסתפקים בעמדת מחשב אחת.?



יותר מהכנסת האמצעים הטכנולוגיים לכיתה, החשיבות של התוכנית מתבטאת בשינוי שהיא תייצר אצל המורים. זאת, בתנאי שיידעו להשתמש בטכנולוגיה ויהיו מוכנים לשלב אותה בצורה נבונה, ולא רק כמטלה שחייבים לבצע. השינוי צריך להתרחש גם אצל התלמידים, שיתעניינו בטכנולוגיה ויכירו בחשיבות שלה, ולא רק כאמצעי להעביר את הזמן עד סוף השיעור.