בית המשפט קבע: "בני הדייג" ישלם ל"איתן אווזים" 1.7 מיליון שקל

>> בנימין רבה, המוכר גם בשם בני הדייג, ישלם כ-1.7 מיליון שקל לאיתן ענו, הידוע גם כאיתן אווזים, בשל הפרת מסמך עקרונות למסעדה שהקימו יחד ב-1999 בנמל בתל אביב. בנוסף, פסק השופט דן מור מבית המשפט השלום בתל אביב כי כל אחד מהצדדים יישא בתשלום הוצאות המשפט שלו בשל הדרך שניהלו את עסקיהם, שכללה התחמקויות מתשלום מס ופנייה לעולם התחתון.

מפסק הדין עולה כי השניים ערכו בוררות אצל העבריין מאיר אברג'יל, שהוסגר באחרונה לארה"ב ועומד שם לדין. אברג'יל אף העיד במשפט יומיים לפני שהוסגר לארה"ב. שמו של אברג'יל כבורר עלה באחרונה גם בעניין הסכסוך שבין חברת חיפושי הנפט והגז רציו לבין הקבלן מאשקלון שלמה שוקרון.



בני הדייג ואיתן אווזים הקימו בשותפות שווה ביניהם ב-1999 את חברת "בת הדייג", שניהלה את המסעדה. מאחר שחששו מנושים ומשלטונות המס, מניות החברה הוחזקו על ידי בתו של רבה ובנו של ענו, בחלקים שווים. כחלק מההבנות בין השניים שילם ענו חלק נכבד מהחובות שרבצו על רבה באותה תקופה והלווה לחברה 150 אלף דולר למימון הקמת המסעדה.



בהמשך הסתכסכו השניים וב-2002 החלה נגד המסעדה ונגד ענו חקירת מע"מ בחשד לשימוש בחשבוניות פיקטיביות לצורך ניכוי תשומות והוצאות החברה שלא כדין. במהלך אותה שנה נחתם הסכם לפירוק השותפות, והמסעדה נותרת בשליטתו של רבה תמורת 1.2 מיליון שקל, שהתחייב לשלם לענו 700 אלף שקל במזומן ו-500 אלף שקל ב-12 תשלומים חודשיים.



רבה לא עמד בהתחייבות והשניים החליטו לנהל בוררות בפני מאיר אברג'יל. ההליך התנהל בביתו של אברג'יל בכפר טרומן, בפברואר-מארס 2003, ובהתאם לעדותם של רבה ואברג'יל סוכם כי ענו יקבל 1.3 מיליון שקל ב-11 תשלומים. במרוצת הזמן הורשע ענו במסגרת הסדר טיעון בעבירות מס ונידון למאסר שריצה ב-2005-2008. בנוסף, הוא נקנס ב-200 אלף שקל והוחלט על חילוט דירה אחת ומכונית שבהן החזיק. שנה לאחר שחרורו הוא הגיש את התביעה נגד רבה, שבמסגרתה ביקש לאכוף את הסכם העקרונות שחתם עם רבה לתשלום הסכומים שהוזכרו בו.



רבה טען להגנתו כי שילם את מלוא הסכום שעליו הוסכם עם אברג'יל. בעדותו סיפר אברג'יל כי זמן קצר לאחר הבוררות נסע לגרמניה, נעצר ונכלא שם ולכן לפי עדותו הוא אינו יודע דבר על מימוש ההסכם שעזר בכריתתו.



השופט קבע כי רבה "נכשל בהרמת נטל השכנוע לביצוע התשלומים לענו. רבה, בעדותו, הותיר רושם שלילי ואינני נותן כל אמון בגרסתו". בהמשך הוסיף השופט כי "האמת ניתנת להיאמר כי איש מהמעורבים אינו מוסר את מלוא הידוע לו על אשר התרחש בפרשתנו, כל אחד מנימוקיו הוא, כולל התובע".