>> איש עסקים ידוע ועשיר היה נשוי במשך שנים רבות לאשה עקרת בית. כשהאשה נזקקה לכסף, היא היתה פשוט מושכת כסף מהחשבון המשותף כפי רצונה. לפני כשנה וחצי עלו יחסי בני הזוג על שרטון ומאז הבעל הפסיק להפקיד כספים לחשבון המשותף וביטל ביטחונות שהיו לבנק, כך שבשלב מסויים הבנק לא אישר לאשה למשוך כספים מהחשבון.
האשה פנתה לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה לפסיקת מזונות, וזה קבע כי על הבעל להשיב את המצב לקדמותו ללא דיחוי: "כבר הבעתי את דעתי כי אמברגו כלכלי אינו חמור פחות מאלימות מילולית, לפעמים פגיעתו קשה אף יותר", כתב השופט אריאל בן-ארי בהחלטתו מיולי 2010 (תמ"ש 09-12-31675).
אלימות כלכלית היא תופעה שמתרחשת על פי רוב כשאחד מבני הזוג שולט על הנכסים הכספיים של התא המשפחתי, בעוד שבן הזוג השני, בדרך כלל האשה, תלוי בו כלכלית באופן כמעט מוחלט. במקרים כאלה יכול בן הזוג השולט להחליט ביום בהיר אחד "לסגור את הברז", ולהעמיד את הצד השני במצב של ירידה דרסטית ברמת החיים, עד כדי פגיעה במהלך החיים התקין. נקיטה בפעולה חד-צדדית כזו, נחשבת להפעלת אלימות כלכלית.
במרבית המקרים מדובר בבעל שהוא איש עסקים מצליח, בעל חברות, כספים ונכסים, והאשה, שכלל אינה מעורבת בעסקיו, היא בדרך כלל שכירה שמקבלת שכר נמוך, או עקרת בית. במשך כל שנות הנישואים היא סומכת עליו שידאג לה כלכלית ואכן, כל זמן שהנישואים ממשיכים אין כל בעיה: הבעל מפקיד לחשבון סכומי כסף גבוהים, האשה מושכת כספים על פי רצונה, וחיה ברמת חיים גבוהה.
הבעיה מתחילה ברגע שפורץ משבר בין בני הזוג. כדי להפעיל לחץ על האשה במסגרת הליך הגירושים, נוקט הבעל פעולות שעלולות להשאיר את האשה וילדיה ללא יכולת תפקוד כלכלית. באמצעות שלושה מומחים לדיני משפחה, ביקשנו להבין מהי תופעת האלימות הכלכלית, עד כמה היא נפוצה ואיך ניתן להתמודד עמה.
"אשה צריכה לפתוח חשבון בנק נפרד"
עו"ד רות דיין-וולפנר אומרת כי "אלימות כלכלית באה לידי ביטוי לא רק בשליטה על תזרים המזומנים המשפחתי, אלא גם בהברחת כספים וריקון התא הכלכלי המשפחתי. הדבר נעשה על ידי העברת כספים לבני משפחה, פתיחת חשבונות בנק סודיים בישראל ובחו"ל, רישום רכוש משפחתי על שם בני משפחה ועוד קומבינות כספיות שמטרתן לזרות ערפל על מצבת הנכסים האמיתית של הצדדים".
לדברי דיין-וולפנר, "בראש ובראשונה יש צורך להבין כי מדובר באלימות כלכלית. יש נשים שבמשך שנים חיות תחת שליטה כלכלית מוחלטת, לא תמיד מודעות לכך שניתן לשנות סדרי בראשית, ושיש בידיהן את הזכות לחדול מלהיות נתונות לשליטה כלכלית מצד הבעל. בצד המודעות לתופעה, יש לקבל כלים להתנהלות פיננסית עצמאית. אשה המבקשת לצאת משליטתו הכלכלית המוחלטת של הבעל צריכה לדעת לנהל חשבון בנק, להחזיק כרטיס אשראי, להבין את הפעולות הכלכליות שהבעל מבצע, להבין באילו מניות או אפיקי חיסכון מושקע כספם המשותף, ולדעת לנתב את ההוצאות הדרושות לה בלי צורך באישורו.
"בנוסף, אשה שהיתה נתונה לאלימות כלכלית במשך שנים, צריכה עזרה מבחוץ על מנת לצאת ממעגל האלימות. היכולת להעיז ולפתוח חשבון בנק נפרד ולקחת שליטה על מקורות ההכנסה שלה, היא בדרך כלל תוצאה של טיפול ממושך, המקנה לאשה את הכלים להגיד 'לא' לשליטה הכלכלית בה ולפתח עצמאות משלה. לדברי דיין-וולפנר, "מניעה מראש של אלימות כלכלית קשורה בהכרח ליכולת להציב גבולות. אשה שצריכה לתת לבעלה דין וחשבון על כל שורה בכרטיס האשראי שלה, או שכלל אינה יכולה להחזיק בכרטיס אשראי משלה, צריכה לפתוח באופן מיידי חשבון בנק נפרד ולהעביר לשם את משכורתה (במידה שהיא עובדת). בכך היא תיטול שליטה על מקורותיה הכספיים".
האם התופעה של אלימות כלכלית קיימת גם במקרים אחרים שאינם סכסוכי גירושין?
"אלימות כלכלית נפוצה בעיקר בין בני זוג, אך קיימים מקרים של אלימות כלכלית גם נגד הורים קשישים, שאינם מסוגלים לדאוג לענייניהם ונעזרים בילדיהם", אומרת דיין-וולפנר. "במקרים מסוימים, משתלט אחד הילדים על ההורה, מוציא ממנו כספים בטענות שווא, מסית אותו נגד ילדיו האחרים ואף משפיע עליו להעביר לו חלק מרכושו, בעודו בחיים, או לערוך צוואה לטובתו. התלות של אותו הורה בילדו נהפכת מוחלטת, וסחיטת כספים במסווה של עזרה ודאגה היא בפירוש אלימות כלכלית".
"התופעה רווחת בכל המגזרים"
עו"ד רועי סידי סבור כי "פרופיל האשה שנתונה לאלימות כלכלית מתאר דמות ממעמד סוציו-אקונומי נמוך בדרך כלל, שאינה יכולה לייצר לעצמה מקורות הכנסה עצמאיים מספקים. ברגע שאשה יכולה לייצר לעצמה מקורות הכנסה עצמאיים, היא תהיה מוגנת יחסית מפני אלימות כלכלית".
לדבריו, נשים שבחרו להיות עקרות בית, חשופות לאלימות כלכלית ברמה הגבוהה ביותר. עם זאת, אומר סידי, "בהחלט יש מצבים בהם האשה עובדת ומשתכרת סכום סביר, שעשוי אפילו להיחשב גבוה עבור מפרנס משני, אולם הבעל משתכר סכומים גבוהים פי כמה, באופן שרמת החיים ממנה נהנית האשה תלויה לחלוטין בכספים שמעביר הבעל.
"כששני בני הזוג מרוויחים משכורת ממוצעת ומפרנסים יחד את התא המשפחתי, כמעט שאין מקרים של אלימות כלכלית. אשה שעובדת ויש לה קריירה, נתונה פחות מבחינה פסיכולוגית לאלימות של הבעל, לאור העובדה שנוצר אצלה ביטחון עצמי והערכה ליכולותיה - דבר שמחליש את יכולתו של הבעל לשלוט בה כרצונו".
עו"ד עדו דיבון מוסיף כי "באופן אירוני, דווקא נשים מהמעמד הבורגני חשופות מאוד לאלימות כלכלית, שכן הבעיה קיימת במיוחד כשמדובר בבעל עם אמצעים, והאשה היא עקרת בית שאת רוב זמנה מבלה בבתי קפה. למעשה, כל אשה שתלויה כלכלית באופן מוחלט בבעלה, נמצאת בסיכון לאלימות כלכלית".
דיין-וולפנר: "אלימות כלכלית מאפיינת את כל המגזרים ואת כל המעמדות. גם אשה שעובדת ומרוויחה עלולה למצוא את עצמה נתונה לסנקציות כספיות מצד הבעל. צריך להבין שמערכת יחסים המאופיינת בשליטה כלכלית היא בדרך כלל כזו שתזרים ההכנסות בה לא מאוזן בין הצדדים. אמנם קל יותר להפעיל סנקציות כלכליות על נשים חלשות שאינן עובדות, אך לעתים דווקא חוסר הביטחון של בעל שיכולתו הכלכלית נמוכה משל אשתו מוביל למערכת יחסים המאופיינת באלימות כלכלית".
כך לדוגמה, במקרה שבו טיפלה דיין-וולפנר, אשת היי-טק בכירה היתה נשואה לנהג מונית. היא נהגה להפקיד את כל משכורתה בחשבון הבנק המשותף, ואילו הוא, שהשתכר בעיקר במזומן, שמר אצלו את הכנסותיו. הבעל, מספרת דיין-וולפנר, נהג לעקוב אחר כל הוצאותיה, לבדוק את כרטיס האשראי שלה, והחל לקבל התקפי זעם בכל פעם שסבר שהיא הוציאה הוצאה מיותרת. בשלב מסוים, לאחר שהחל להפעיל גם טרור כלפי בתם בת ה-15. פנתה האשה להליכים משפטיים.
מקרה אחר שבו טיפלה דיין-וולפנר היה של אשה שהתגיירה ועלתה לישראל בעקבות האהבה. היא ובעלה הישראלי עשו חיל מבחינה מקצועית והרוויחו משכורות זהות של כ-20 אלף שקל בחודש. חרף השוויון בהכנסותיהם, היתה נתונה האשה לשליטתם הכלכלית המוחלטת של הבעל ושל בני משפחתו, שכן הבעל נתן להם נגישות לחשבון המשותף של בני הזוג.
הבעל נהג לעקוב אחר ההוצאות של האשה וביקש דין וחשבון על כל הוצאה. בשלב מסוים החליטה האשה לפתח את עצמה ונרשמה ללימודי טיס, אך הבעל הזדעק על ההוצאה וניסה למנוע זאת ממנה. האשה פנתה לייעוץ משפטי, שבעקבותו הוגשה תביעת מזונות, משמורת ורכוש.
כיום נמצאים בני הזוג בהליך גירושים ובינתיים האשה מפקידה את משכורתה בחשבון נפרד על שמה.
אלימות כלכלית גם כלפי גברים
דיין-וולפנר מוסיפה כי "כשם שאלימות כלכלית יכולה להיות מופנית כלפי נשים חלשות, היא יכולה להיות מופנית גם כלפי גברים". היא מספרת כי במקרה שבו טיפלה, נהגה האשה, שלא עבדה במשך כל שנות הנישואין, למשוך אלפי שקלים מדי חודש במזומן מחשבונם המשותף שלה ושל בעלה, שאליו הוזרמה משכורתו של הבעל.
האשה הפקידה את הכספים שמשכה בחשבון שנשא את שם נעוריה. בנוסף, היה רשום על שמה חשבון בנק בארה"ב שבו הפקיד הבעל יותר מ-150 אלף דולר. עם פרידתם הגישה האשה שורה של תביעות רכושיות נגד הבעל, תוך התכחשות מוחלטת לכספים המופקדים בארה"ב ולריקון כספי הקופה המשפחתית.
מה יכולה אשה שחווה אלימות כלכלית על רקע משבר זוגי או הליך גירושים לעשות?
עו"ד דיבון: "הפיתרון הראשון הוא לפנות לבית המשפט בתביעת מזונות, ובבקשה דחופה לפסיקת מזונות זמניים". בהקשר זה, מציין דיבון, בתי המשפט הכירו בחשיבות האיזון הכלכלי בין בני הזוג במהלך הליך גירושים.
בפסק דין מאוגוסט 2006 (ירושלים 1081/05), כתב השופט המחוזי משה דרורי כי "כשמדובר בפער כלכלי משמעותי בין בעל לבין אשה, יש חשש כי אי-פסיקת מזונות זמניים בשיעור הולם, תיצור פערי כוחות בין בני הזוג בעת המשא ומתן לגירושין ובעת ההליכים המשפטיים ביניהם.
"אני חושב כי יש להשתדל, עד כמה שניתן, להביא את בני הזוג למצב פחות או יותר שוויוני מבחינה כלכלית בסיום הנישואין, ופועל יוצא מכך הוא כי במשא ומתן לקראת הגירושין ובהליכים המשפטיים שבין בני הזוג, מפרוץ הסכסוך ועד הגירושין עצמם, מן הראוי כי כל אחד מבני הזוג יימצא באותו מצב כלכלי, פחות או יותר".
עם זאת, מסייג דיבון את דבריו ואומר כי אף שבקשה למזונות זמניים היא הליך מהיר יחסית, גם הליך זה עלול לקחת זמן. בעיה נוספת היא שבית המשפט לא תמיד יכול לדעת מהי באמת יכולתו הכלכלית של הבעל ומה רמת החיים של בני הזוג, ובמקרים רבים פוסק סכומים נמוכים מאלה שהאשה והילדים הורגלו להם.
דיבון ממליץ לאשה שמזהה כי הבעל מתחיל להפעיל עליה סנקציות כלכליות לצלם את כל המסמכים שנמצאים בבית הקשורים לחשבונות ולזכויות שרשומים על שם הבעל. "מסמכים אלה יועלמו במהירות עם פרוץ הסכסוך ואז יהיה קשה מאוד להשיגם", אומר דיבון. בנוסף, אם קיים חשש שהבעל יעלים כספים, הוא ממליץ לאשה, ככל שהדבר אפשרי, לתת הוראה שלפיה לא תאושר משיכה בחשבון הבנק אלא בשתי חתימות בלבד. "יש להביא בחשבון שפעולה כזו משתקת למעשה את הפעילות בחשבון, אבל גם מונעת הברחות והעלמות".
כיצד מתיחסים לתופעה בתי המשפט לענייני משפחה?
סידי: "בעיני בית המשפט לענייני משפחה, הפעלת אלימות כלכלית על ידי הצד החזק כלכלית במערכת הזוגית היא התנהגות פסולה. בית המשפט יראה התנהגות של גבר שאינו נותן מזונות לאשתו ולילדיו, כדי להכניעם לתכתיביו, כהתנהגות חסרת תום לב". לדבריו, כשבית המשפט פוסק מזונות, הוא מתחשב בניסיונות מצד בן הזוג החזק כלכלית לבצע "חנק כלכלי" של זוגתו, ומנסה לפסוק מזונות זמניים על פי רמת החיים שנהגה בפועל, ולא על פי הצרכים ההכרחיים בלבד.
בפסק דין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה (תמ"ש 21360/00) הורחק גבר מהבית לאחר שסירב להעביר לאשתו כספים לצורך תשלומים שוטפים, כמו רכישת מזון ותשלומים שוטפים של הילדים הקטינים. בית המשפט פסק שדאגות כלכליות עלולות להביא למצוקה פסיכולוגית, וכי התנהלות שכזו מצד הבעל היא משום התעללות המצדיקה את הרחקת בן הזוג מהבית.
גישור אינו פיתרון
האם אשה שאינה רוצה לפנות לבית משפט יכולה להיעזר בהליכים כמו גישור או בוררות?
סידי: "לטעמי, היכולת לפתור מצב של אלימות כלכלית באמצעות גישור אינה גבוהה, שכן הבעל יתנה בדרך כלל את חידוש העברות הכספים על ידו בהשגת הסכם כולל עם האשה, שבמסגרתו ינסה לכפות עליה את תכתיביו. יש לזכור כי בעל המפעיל אלימות כלכלית הוא בדרך כלל אדם שמבחינה פסיכולוגית לא יסכים להיעתר להנחיות המגשר, שאינן בעלות תוקף מחייב כמו החלטת שופט".
עם זאת, מציין סידי, ייתכנו מצבים חריגים שבהם המגשר הוא אדם שנבחר על ידי הבעל והוא עשוי להצליח לשכנע את הבעל להקל על האשה מבחינה כלכלית בתמורה לוויתורים משפטיים.
דיין-וולפנר מסכימה: "במקרים של אלימות כלכלית, קשה מאוד להגיע להסדרים באמצעות גישור. תיקים כאלה מגיעים להכרעות שיפוטיות".
"גם אשה שעובדת עלולה להיות נתונה לאלימות כלכלית"
מאת נורית רוט
3.3.2011 / 6:47