"ישראל היום" נלחם בהצעת החוק נגדו. לידי themarker הגיעה חוות דעת שהזמין "ישראל היום" מהממונה לשעבר על ההגבלים עו"ד דרור שטרום, שבה הוא טוען כי מדובר במהלך ש"נתפר" ספציפית נגד גוף מסוים, כדי לסכל את התחרות.
בחוות הדעת נטען כי כלי תקשורת המספק שירותיו ללקוחות חינם ומתפרנס מהפרסום בלבד הוא דבר סביר ונורמלי שרלבנטי לכלי תקשורת רבים אחרים - כמו ערוצי טלוויזיה או אתרי אינטרנט. ב"ישראל היום" מתנגדים בתוקף להצעת החוק שתעלה ביום ראשון הקרוב לוועדת השרים לחקיקה. גילוי נאות - "הארץ" מדפיס ומפיץ את "ישראל היום".
לפי הצעת החוק, שהוגשה על ידי הח"כים מרינה סולודקין (קדימה) ורוברט אילטוב (ישראל ביתנו), ייקבע תשלום מינימלי לעיתון יומי ארצי שנתח השוק שלו יגיע ל40%. לפי סקר tgi, בחציון השני של 2010 הגיע העיתון לחשיפה של 37.4%. לעומתו, "ידיעות אחרונות" הגיע לפי הסקר לשיעור חשיפה של 35.2%. יחד עם זאת נדרשים יותר מנתוני חשיפה על מנת לקבוע את נתח השוק של כל עיתון.
בחוות הדעת של שטרום הוא מפרט על פני למעלה מ-40 סעיפים את הבעייתיות שהוא רואה בדברים. ראשית טוען שטרום כי הצעת החוק תפגע בציבור ותייקר מוצר שהוא צורך, וכי היא אוסרת על תחרות מחירים חופשית.
שטרום מסביר כי "הצעת החוק שוללת ממתחרים חדשים את הכלי החשוב ביותר בתחרות מול מונופול: היכולת להוזלת מחירים". שטרום משווה את המצב למתרחש בערוצי הטלוויזיה ובאתרי האינטרנט שבהם בעלי כלי התקשורת מתפרנסים מהפרסום בלבד ולא דורשים תשלום מהמשתמשים, וכי כלי תקשורת אלה "מפרנסים אלפי בתים ואיש אינו בא בטענה להתנהלותם".
עוד טוען שטרום כי הצעת החוק "מנוגדת לחלוטין לניסיון העטלמי עם עיתונים המופצים חינם, וכי מדובר בתופעה מקובלת, שאיש אינו רואה בה תחרות. בעניין זה יש לציין כי אופיו של 'ישראל היום' שונה מהותית מהאופי המקובלת של עיתוני החינם בעולם, שכן הם לרוב קטנים בהרבה וניתן למצוא אותם בתחנות אוטובוס ורכבת, ואילו "ישראל היום" גדול יחסית, כולל עיתון סוף שבוע רחב וכן מחולק לכ-100 אלף מנויים.
שטרום טוען כי מדובר בהצעת חוק המכוונת ספציפית ל"ישראל היום", טענה שקשה להתווכח עמה. לדבריו, "הצעת החוק יוצרת דן שונה למתחרה ספציפי (ישראל היום - כך במקור) הכולל איסורים מחמירים כאלה החלים, מכוח חוק ההגבלים העסקיים, על מתחרים אחרים בעולם העיתונות; ככזו יש בה מאפיין מדאיג של "רדיפה" אחרי מתחרה מסוים במקום קביעת נורמות כלליות החלות על כולם באופן שוויוני".
טענה נוספת של שטרום היא כי הצעת החוק שוללת מהממונה על ההגבלים העסקיים את שיקול הדעת שלו בנקודה קריטית, והופכת אותו לממונה על מחירים, וכן כי מי שמחזיק ב40% מהשוק אינו יוצר שליטה מכרעת בשוק ו"אין בו שמץ של כוח מונופוליסטי". לדברי שטרום חלוקת מוצרים בחינם היא ברוב המקרים "פרו-תחרותית ומיטיבה עם הצרכנים".
שטרום ממשיך וטוען כי "שוק העיתונות כיום, לאחר כניסתו של 'ישראל היום', הוא שוק תחרותי וחופשי בהרבה, לאין שיעור, ממצב השוק ערב כניסת 'ישראל היום' כשהשוק היה נתון תחת מונופול אמיתי וקשה של 'ידיעות אחרונות'".
לסיכום כותב שטרום כי "מדובר בהצעת חוק אנטי תחרותית וניכר בה כי נתפרה למימדי אירוע תחרותי מסוים". עוד הוא מוסיף כי "פסלותה מוכחת מכל כיוון: במהות, בעקרונות, בזרותה לחוק הקיים והעיקר: התוצאתה המדכאת תחרות והמחזירה שוק שיצא ממצב של מונופולין אמיתי שנזקיו הוכחו כבר בבית המשפט".
הצעת החוק הנוכחית מבקשת להגדיר "עיתון יומי המופץ בחינם ומגיע לתפוצה של 40% משוק העיתונות הכתובה כמונופולין, וכך להעניק לממונה על ההגבלים העסקיים את כל הכלים הקיימים בחוק בנוגע להגבלת כוחו של המונופולין". עוד קובעת הצעת החוק כי "הממונה על ההגבלים העסקיים יקבע מחיר מזערי לאותו עיתון, ויחייב את העיתון למכור אותו באותו מחיר".
הצעת החוק קובעת כי "עיתון יומי שיופץ בחינם ויגיע לריכוז גבוה מתוך שוק העיתונות הכתובה עלול ליצור סכנה ממשית של היווצרות מונופול בתחום חשוב זה. דהיינו, קיימת סכנה ממשית שעיתונים אחרים המופצים בתשלום יפשטו רגל ואזרחים ייאלצו להכיר רק את הדעות וההשקפות של בעלי העיתון המופץ בחינם, ולכל הדעות וההשקפות האחרות לא יהיה ביטוי בעיתונות הכתובה. חופש הביטוי יהפוך למושג ריק מתוכן, דבר העלול לסכן את עצם קיומה של הדמוקרטיה בישראל".
דרור שטרום בחוות דעת שהזמין "ישראל היום": מדובר ברדיפה - שוק העיתונות חופשי יותר כיום
אופיר בר-זהר
3.3.2011 / 15:00