ואף על פי כן, אמריקה

>> ארה"ב עוברת את אחד המשברים הקשים בתולדותיה - האטה בצמיחה הכלכלית, אבטלה גבוהה, גירעון קשה בתקציב הממשל הפדרלי, חובות גבוהים שמתנפחים ומלחמות כושלות שעולות בדם וכסף.

במחקר רחב יריעה שהוצג השבוע ב-themarker נטען כי אילו היתה ארה"ב תאגיד מסחרי, המשקיעים היו מפנים לה גב בגלל המאזן הפיננסי הרעוע שלה. הטיעון העיקרי בתיאוריה של מחברת המחקר, מרי מיקר, שותפה בקרן ההון סיכון קליינר פרקינס, היה שארה"ב מבזבזת יותר מדי על קצבאות ביחס להכנסותיה, ואינה פועלת ביעילות מספקת.



אף שאין לשפוט מדינה במונחי תאגיד, המחקר מעורר נבואות זעם רבות. לחשש מדעיכתה של האימפריה מתווספים מעמדה הנסוג של ארה"ב בזירה הבינלאומית, וההשוואה הלא מחמיאה לאימפריה ממזרח - סין. ולמרות זאת, ברצוננו לטעון כי הגולל לא נסתם עליה.



רונן מנחם, מנהל יחידת ההשקעות והאסטרטגיה בחטיבה לנכסי לקוחות וייעוץ בבנק מזרחי טפחות, עזר לנו לנסח את כתב ההגנה על "תאגיד ארה"ב". "אני דווקא מוצא כמה סיבות לא רעות להשקיע בארה"ב כחברה בע"מ", אמר לנו מנחם:



? היא מהווה מונופול בשווקים רבים וככזאת יכולה לשלוט על מחירים וכמויות; זאת תכונה חשובה מאוד בעולם אינטרנטי של תחרות גוברת.



? היא שרדה אינספור משברים ב-220 שנות קיומה ועדיין צומחת ומתרחבת; ככזאת, רכשה ניסיון רב בניהול משברים ואפשר שתצא נשכרת מכך בעתיד.



? יש לה אסיפה כללית (הציבור) פעילה, שמחליפה את ההנהלה בתדירות גבוהה ולכן מחייבת את ההנהלה לדאוג לטובת בעלי המניות.



? יש בה שקיפות גבוהה, בטח בהשוואה למתחרות.



? יש לה ערך מוניטין והיא גדולה מכדי ליפול.



? כחברה עסקית ציבורית, טוב לדעת שהיא משקיעה בנושאים חברתיים וירוקים.



? החברה מחלקת דיווידנדים (תשלומי העברה) - נקודה חשובה בעת חשש מירידות בשוקי המניות.



היינו רוצים לצרף לטיעונים של מנחם עוד כמה, רציונליים ורגשיים: לארה"ב האוכלוסייה השלישית בגודלה בתבל. היתרון לגודל לא נעצר בגודל האוכלוסייה, שמצליח כלשעצמו להניב כישרונות רבים ובעלי כושר המצאה בכל תחום פעילות; הגודל הוא גם עוצמה כלכלית שעדיין אין שווה לה. העוצמה הזו מאפשרת את כוחו של המטבע שלה - שבתורו, מתדלק אותה. הדולר האמריקאי, המכונה greenback, הוא עדיין המטבע הסחיר ביותר בעולם עבור רוכלים בצפון קוריאה, כמו גם לבנק המרכזי העשיר ביותר בעולם, זה של סין.



לאמריקה יש אתוס של עבודה קשה, שנבנה במשותף על ידי מהגרים מאומות רבות: הפוריטנים מבריטניה שנחתו בחופיה המזרחיים, הסינים שסללו את מסילות הברזל למערב, העבדים האפריקאים שקטפו כותנה ופועלי ייצור המתכת במערב התיכון, שבאו מפולין, אירלנד ושוודיה. האתוס הזה מתבלט במיוחד בעתות מצוקה: האבטלה בארה"ב לא מתקבלת בשוויון נפש יחסי כמו באירופה, ולכן אפשר להאמין יותר בקלות שארה"ב תיחלץ מקשייה מאשר שיוון או ספרד יעשו כן. לאתוס זה צריך לצרף את הערכים של חופש ושוויון המוטמעים עמוק בלבה ובעמוד השדרה של אמריקה.



ללא ספק, ארה"ב עברה משבר קשה בעשור האחרון: שני זעזועים כלכליים, מלחמות, ונשיא (ג'ורג' וו. בוש) שמוטט את המוניטין שלה, ועמל להרחיב את הפערים הכלכליים ולהחריב את היסודות הפיננסיים האיתנים שהוריש לו קודמו, ביל קלינטון. ואולם מוקדם מדי להספיד את ארה"ב, ואולי לא צריך. גם בקצב הנוכחי יידרשו לסין 16 שנים להגיע לגודל הכלכלה של ארה"ב. וגם אז יהיה כל אמריקאי עשיר פי ארבעה כמעט מכל סיני, בממוצע. בינתיים, האמריקאים ימשיכו לעבוד קשה כמו שהם יודעים, ואולי יפריכו גם את התחזיות האלה.