זאת רק ההתחלה - את התחרות חייבים לתחזק

>> התחרות בסלולר קצת מזכירה את האגדה "היפהפייה הנרדמת". היא יכולה לנום שנים ארוכות ולהתעורר לפתע, רק בעת נשיקה של נסיך. ביטול קנסות היציאה הוא הנשיקה, אך במקרה שלנו יש חשש שהנסיכה תמהר להירדם שוב.

יש עדויות רבות לכך שמה שאנו חווים באחרונה הוא תחרות בעירבון מוגבל. כבר היו בעבר תקופות קצרות של התלהטות התחרות בשוק הסלולר. זה קרה, למשל, בחודש שאחרי תחילת התוכנית לניידות מספרים. ההיסטוריה מלמדת שחברות הסלולר לומדות מהר להרדים את הענף בחזרה. אם הצרכנים לא יתמידו ויתעקשו, זה יקרה גם הפעם.



בחודש האחרון בהחלט התרחשה ירידת מחירים, אבל לא בהכרח התקיימה תחרות. בעקבות ירידת דמי הקישוריות, ירד המחיר של דקת שיחה יוצאת "שמשלמות" חברות הסלולר זו לזו. כתוצאה מכך, הן יכולות להרשות לעצמן להציע לצרכן חבילות גדולות יותר במחיר נמוך יותר. לכן, צרכנים מצליחים להוריד בשיעורים ניכרים את החשבון החודשי, לעתים עד 50%.



ואולם אם משווים בין החבילות של החברות, לא מוצאים הבדלים גדולים ביניהן. דוגמה לכך היא חבילה במחיר של 209 שקל לצרכנים כבדים שמציעות שלוש החברות - וזהה כמעט לחלוטין.



ירידת המחירים החדה עקב הוזלת דמי הקישוריות היא כנראה תופעה חד פעמית. לא כולם נהנים מניצני התחרות החדשים בענף באופן שווה. לצרכנים הכבדים, אלה שייצרו עד היום חשבונית של מאות שקלים, מוצעות הזדמנויות פז של ממש. או במלים אחרות: אין סיבה שלקוח בישראל ישלם יותר מ-209 שקל בחודש.



גם עבור צרכנים קטנים יש כמה מציאות, אך לצרכן הישראלי הממוצע - שמדבר 350 דקות בחודש, לפי דיווחי החברות - אין הרבה בשורות. למעשה, חברות הסלולר מנסות לדחוף את הלקוח הממוצע לבחור בחבילות הגדולות והיקרות יותר, גם אם אין לו צורך בהן. נדמה שגם בשוק הסלולר דופקים את מעמד הביניים.



כדי שהתחרות תהיה בת קיימא, צריכים להתרחש שני דברים. ראשית, הצרכן חייב להתמיד - לא להתעצל, להתקשר לחברות, להשוות ביניהן בקביעות ולעבור בין חברות ותוכניות במקרה הצורך. עם זאת, חשובה בהרבה היא מדיניות הממשלה: משרד התקשורת חייב לעודד תחרות, ובעיקר כניסת מתחרים לענף, ומהר, אחרת התחרות תיכנס שוב לתרדמת.