רק טיפת מזל

>> אבי המנוח, כל אימת שהיה רוצה לבסס דבריו, היה מצטט מחז"ל. בענייני השקעות, שלדעתו מבוססים בעיקר על המזל, היה חוזר על כך ש"אפילו ספר תורה שבהיכל צריך מזל", דהיינו שגם בשבת צריך כל אחד מספרי התורה הטמונים בארון שיבחרו בו. לא עזרו לי טיעוני הרציונליים לפיהם אם יבחר המשקיע בקפידה נדל"ן להשקעה, דרכו סלולה לו, ולא צפוי שיארע לו כל רע, ועל כן אין הוא זקוק למזל. מי צדק? ישפוט הקורא מיד.

ובכן השיקולים שהנחו את איתן ידידי, מנכ"ל חברת נדל"ן, ברכישות היו כמובן מיקום הנכס, איכות הדייר, אורך תקופת השכירות והתשואה הצפויה בתקופת השכירות. איתן, כך סיפר לי, אינו מפר את הכללים להשקעה ואינו מתפתה.



לפני כעשר שנים, בתקופה הסוערת בה הפעילו ארגוני המחבלים את כל עוצמתם לפיצוץ מטרות אזרחיות בערי ישראל, החליט איתן להפנות את משאבי החברה למדינות שקטות יותר. אחד היעדים שנבחרו היה שוודיה, מדינה שהשימוש בצבאה נעשה לעתים נדירות, ונוכחותה בחדשות העולמיות היא בעיקר הודות לטקס חלוקת פרסי נובל.



נסע ידידנו אל הארץ הקרה, פגש אנשי נדל"ן והחליט להשקיע בבתים המשמשים למגורים, שהרי שוודים רבים בוחרים שלא לרכוש דירה אלא להתגורר בשכר דירה. כאמור, איתן איש זהיר, ולכן חיפש ודרש, עד שמצא בניין דירות בבעלות ממשלת שוודיה, המשמש למגורי פליטים המגיעים למדינה הקרה בחיפוש אחר מחסה מתלאות חייהם בארצותיהם. הבניין אוכלס בעיקר במשפחות ממוצא סומלי, ושכר הדירה כוסה על ידי משרד הפנים השוודי; הדיירים מתגוררים בדירות כשנתיים עד שהממשלה נותנת להם אשרת שהייה, ואז מגיעות משפחות חדשות.



ראה איתן כי טוב, והביא את תנאי עסקת רכישת הבניין בפני מועצת המנהלים של החברה לאישור. לאחר שדנו בתנאי העסקה ואישרו אותה, עלו סעיפים נוספים כמו תשלום לעו"ד, למתווך וביטוח הבניין. איתן טען שיש לבטח את הבניין, ואין להשאיר דבר למזל, ואילו סמנכ"ל הכספים הסתייג - הוא ביקש להקטין את עלות הפוליסה, ודרש כי הביטוח לא יכלול סעיפים המכסים נזקי מלחמה, רעידת אדמה או אש, שהרי לא צפויה מלחמה עם נורבגיה, רעידת אדמה אם תתרחש תהיה בהאיטי, ובשלג העמוק המכסה את הבניינים לא פורצות שריפות.



הבניין נרכש, ואיתן היה שמח וטוב לב. דמי השכירות נכנסו כסדרם, ושער הקרונה השוודית האמיר. חלפו שישה חודשים עד לבוא משפחת אבדולאי, שהוברחה בבטנה של אוניית מסע רוסית אל החוף השוודי. משהתייצבה על אדמת שוודיה כבר לא התיר החוק אלא לתת לה מקלט. בני המשפחה, שהתגוררו עד לפני המסע בכפר קטן, נכנסו לדירה בבניין שנראתה בעיניהם כחללית. הערב בא ושבעת בני המשפחה חשו ברעב. אב המשפחה הורה לבנו הבכור לרדת ולקושש ענפים מעצי האשוח שבחורשה סמוכה.



הבן חזר לאחר דקות עם העצים. בתושייה מצא אבא אבדולאי את התנור החשמלי, הכניס לתוכו את העצים והעלה אש במצית זיפו ישן. תוך דקות התמלאה הדירה עשן, ולאחר מחצית השעה עלתה בלהבות. רק בבוקר, כשמכבי האש סיימו את הכיבוי, התגלה מלוא הנזק לבניין. איתן חיפש לשווא בפוליסת הביטוח השוודית את סעיף הכיסוי מנזקי אש. המזל לא שיחק לו.