>> חברת הכנסת ד"ר רחל אדטו לעולם לא תשכח את תגובתו של מנהל המחלקה הגינקולוגית בבית החולים הדסה, כשניגשה אליו כסטאז'רית צעירה לרפואה וביקשה להתמחות במחלקתו: "הוא אמר לי: 'מיידלע, גינקולוגיה זה לא מקצוע לנשים. לא היתה מעולם מתמחה בהדסה, ולא תהיה מתמחה בהדסה!'"
אדטו לא ויתרה: "התחלתי התמחות בטיפול נמרץ והרדמה כי שם היה מקום, ואחרי כמה חודשים קרה הנס - בשערי צדק התחלף מנהל מחלקה והמנהל החדש הסכים לקבל אותי להתמחות, לאחר דיונים פנימיים ממושכים. כך נהפכתי למתמחה הראשונה בגינקולוגיה בירושלים, ואני מאמינה שפתחתי את הדלת לכל מי שבאה אחרי".
תמונת המציאות שמתארת אדטו משתנה בימים אלה באופן דרמטי: בעוד שכיום המקצוע עדיין גברי מאוד ו-75% מהמומחים לגינקולוגיה הם גברים, הרי שבקרב דור העתיד - המתמחים - חל מהפך של ממש: מתוך 380 מתמחים בגינקולוגיה רק 154 הם גברים והיתר נשים, שמהוות 60% מכלל המתמחים.
לא מדובר במגמה ישראלית ייחודית: בארה"ב הנתונים דומים - בעוד שב-1980 רק כ-12.3% מהגיניקולוגים היו נשים, ב-1999 שיעורן של הנשים הגיניקולוגיות גדל ל-37.4%, ובקרב המתמחות לכ-66%. השיעור רק גדל והולך מאז, וכך המקצוע שבעבר היה נחלתם של גברים בלבד, נהפך למעוז נשי מובהק - בכל העולם.
גינקולוגיה נחשבת אחד ממקצועות הרפואה המרתקים והמאתגרים ביותר, אבל לא פחות מכך גם אחד המקצועות המתגמלים ביותר, שמאפשר פרקטיקה פרטית משגשגת לעוסקים בו. גינקולוגיה פרטית בתחומי הפריון, האולטרסאונד ובכלל, היא מהמקצועות הרפואיים הרווחיים ביותר, כך שגם בהיבט הכלכלי מדובר בקידום מעמדן של נשים ברפואה, שבאופן מסורתי בחרו בתחומים פחות מכניסים כלכלית, כמו רפואת משפחה וילדים.
"מקצוע שמשיק לרגעים מרגשים"
מבחינת מטופלות רבות, מדובר בחדשות טובות מאוד: רבות מהן מעדיפות גינקולוגית אשה. סקר שנערך לפני כמה שנים על ידי מכון ברוקדייל, גילה כי 37% מהנשים היו מעדיפות להיות מטופלות על ידי רופאת נשים. רק 9% אמרו שהן מעדיפות רופא, והשאר (54%) אמרו שמינו של הרופא אינו משנה להן. בשל מיעוט הגינקולוגיות הפעילות, כמחצית מהנשים המעדיפות רופאה מטופלות כיום בפועל בידי רופא.
מיכל, 42, המטופלת רוב חייה על ידי גינקולוגים ממין זכר, שמחה מאוד לשמוע על שינוי המגמה בתחום: "הגיע הזמן! תמיד יש משהו מביך ולא נעים בסיטואציה שבה גבר זר נוגע באיברים האינטימיים ביותר שלי. גם כך זה לא בדיוק המצב הכי נעים. אם אשה תעשה זאת, זה יהיה שיפור תנאים מבחינתי".
רונית, 34, מציגה את גישתה בצורה מנומסת פחות. "לא מזמן הייתי אצל רופא נשים והתלוננתי על גירוד בעקבות פפילומה (גידול שפיר על העור)", היא מספרת. "הרופא אמר לי בלי להתבלבל: 'פפילומה זה לא מגרד', ואני מיד חשבתי: איך לעזאזל אתה יודע? היה לך פעם?"
ד"ר אורית יעקובסון, סמנכ"לית וראש חטיבת הקהילה בשירותי בריאות כללית, שבעצמה פרצה דרך לנשים כשהיתה למנהלת המחוז הראשונה בקופה, מבינה בדיוק על מה רונית מדברת ומה סוד המשיכה של מטופלות לרופאות נשים: "בדרך כלל, איזה רופא נהפך להיות יותר אמפתי? זה שעבר בעצמו חוויה בתחום הבריאות. ברגע שאשה חווה בעצמה את הדברים היא יודעת הרבה יותר טוב מה האשה שמולה עוברת. היא יודעת מה זה כאבי מחזור, מה זה הריון, מה זה גרד. מבחינת המטופלת הרבה יותר קל להזדהות עמה כי היא ודאי מבינה".
לדברי אדטו, "בתקופה שבה התמחיתי האסכולה הרווחת היתה שנשים תמיד יעדיפו גינקולוג גבר, כי נשים נותנות יותר אמון בגברים, מעדיפות להיבדק על ידי גברים ושאר הסברים בסגנון הזה. זו היתה טעות פטאלית מבחינת התפישה, ולראיה - כשסיימתי התמחות פתחתי מרפאה פרטית בירושלים והיא היתה הכי גדולה בעיר, כי פתאום היתה רופאה, והרבנים העדיפו לשלוח את הנשים לרופאה".
לדברי אדטו, מלבד נשים דתיות, יהודיות וערביות, "יש שתי קבוצות נוספות שתמיד העדיפו רופאה - בנות צעירות ונשים בגיל המעבר, שהרבה יותר נוח להן לדבר על הנושא עם אשה. אלה הקבוצות שגם כיום יש להן העדפה ברורה לנשים".
עד שהמתמחות החדשות ייהפכו למומחיות, זמני ההמתנה לתור לגיניקולוגית ימשיכו להיות ארוכים. הילה, 25, התעקשה על כך ונאלצה לבחור בין המתנה של שבועות לתור, לבין נסיעה למקומות מרוחקים מאוד ממקום מגוריה. "מבחינתי זה קריטי, אני מוכנה שרק אשה תיגע בי - וגם אם צריך לעשות מאמץ מיוחד לשם כך, אעשה אותו", היא אומרת.
לדברי ד"ר גליה אורון, רופאת נשים בכירה מבית החולים לנשים בבילינסון, "פעם בשבוע אני עובדת בקופת חולים, באזור שהיה גברי מאוד ורוב הרופאים הם גברים בני 60 ויותר. ברגע שהגעתי היתה נהירה אוטומטית ואני מפוצצת שלושה-ארבעה חודשים קדימה מאחר שנשים רוצות רופאה שהיא אשה.
"זה מקצוע שמשיק לרגעים הכי אינטימיים ומרגשים בחיי נערה ואשה. לנערות, למשל, נוח יותר לבוא אלי. גם לאמהות שלהן נוח יותר לשלוח אותן אלי. כאן בחדר מתקבלות המון החלטות קריטיות של זכות האשה על גופה. אני חושבת שהן מרגישות נוח יותר לדבר אתי על דברים שלא העזו להעלות בפני גבר, כמו קשיים בקיום יחסים, הפסקת הריון ועוד".
ואולם כשאורון נשאלת אם האידיאולוגיה הובילה אותה לעיסוק בתחום, היא עונה: "לא בחרתי במקצוע מתוך אידיאולוגיה כלשהי, אלא פשוט בגלל שזה מקצוע מקסים, מאתגר ומרגש - וזו זכות לעסוק בו".
"התחום תובעני וההתמחות ארוכה"
ד"ר חגית קליגר, מנהלת המרפאה לייעוץ תרופתי לנשים בהריון ורופאה מיילדת בבית החולים ליס ליולדות (איכילוב), הגיעה למקצוע מכיוון שלדבריה, "משך אותי שזה מקצוע מגוון שיש בו גם יכולת לפתח כישורים כירורגיים לצד החלק האופטימי מאוד של תחום המיילדות". קליגר החלה את ההתמחות שלה לפני עשור, "אז היינו ארבע מתמחות מתוך 14 - בעוד שלאחרונה מתחילות את ההתמחות כמעט רק נשים".
"כיום נשים נרתעות פחות מהיעדרות מהבית - הן מסוגלות לשלב בין התפקידים ויש להן יותר אומץ לפתח את הקריירה לצד הדאגה לבית", מעריכה קליגר, "זו מגמה כללית שמתעצמת עם השנים ובאה לידי ביטוי גם במקצוע שלנו, שהוא תובעני מאוד - כמות התורנויות שלנו היא מהגבוהות וההתמחות עצמה ארוכה יחסית ונמשכת שש שנים".
סדר יומה של קליגר, אם לשלושה (בני שנה, 7 ו-13) עמוס ביותר: מלבד עבודתה בבית החולים, היא עובדת כרופאה בשלוש קופות חולים: כללית, מכבי ולאומית, ובסך הכל מגיעה להיקף עבודה של 45 שעות בשבוע, "לא כולל תורנויות וניתוחים אחר הצהריים". גם היא מעידה על ביקוש רב מצד מטופלות לנשים רופאות, "ויש גם נשים שמגיעות אלי מרחוק רק בגלל שהן מתעקשות שאשה תטפל בהן".
לדברי קליגר, לנשים גינקולוגיות אין בהכרח יתרון יחסי על רופאים גברים. "זה תלוי מאוד באופי של הרופא", היא אומרת. "אם לרופא יש את מידת הסבלנות, החיוך והיחס האנושי, זה לא משנה אם זה גבר או אשה. מנגד, אין ספק שהעובדה שאני אשה נותנת לי יתרון מסוים מבחינת התחושה של המטופלת - הרבה פעמים אני 'משחילה' לשיחה תובנות מהניסיון האישי שלי ומחוויות שעברתי. נשים נהנות מאוד מהפתיחות, כי זה נותן להן הרגשה שהן לא לבד".
"נשים גינקולוגיות הן סכנה למקצוע"
יש גם מי שחושש מעט מהמגמה של פמיניזציה של מקצועות הרפואה בכלל, ושל הגינקולוגיה בפרט. עם אלה נמנית פרופ' רבקה כרמי, רופאה ונשיאת אוניברסיטת בן גוריון, שפירסמה בחודש שעבר מאמר פרובוקטיבי תחת הכותרת "יותר מדי נשים רופאות זו סכנה למקצוע". במאמרה טוענת כרמי, בין השאר, כי פעמים רבות מדי רופאות מעדיפות להתנהל לפי שיקולי משפחה ונוחות ומוותרות על התקדמות לעמדות מחקר וניהול.
"פמיניזציה של מקצוע הרפואה מסכנת את התפתחות והמשכיות המחקר הרפואי", כותבת כרמי. "אמנם סביבת העבודה הרפואית והמחקרית לעתים קרובות אינה 'ידידותית' לצרכים המיוחדים של נשים רופאות, אך רופאות רבות מדי מוותרות מראש.
"כמו שאני מצפה מהמערכת שתבטיח לרופאות תנאים של שוויון הזדמנויות להתפתחות מקצועית, כך אני מצפה מהרופאות לשאוף ליותר ולוותר על הסביבה הבטוחה, של עבודה בשעות קבועות לצורך טיפוח בית, משפחה וילדים. לצערי, רק מעטות בוחנות ברצינות את האפשרות למצות את יכולותיהן ולהשפיע בצורה מערכתית, משמעותית ומעמיקה יותר".
גם במאמר שהתפרסם באחרונה בכתב העת "הרפואה", על השלכות הפמיניזציה על רפואת הנשים, טוענים המחברים, ד"ר דוד רבינרסון, ד"ר בוריס קפלן ופרופ' מרק גלזרמן מבית החולים לנשים בבילינסון, כי רופאות עוסקות באופן משמעותי פחות מגברים במחקר אקדמי, תופסות פחות עמדות ניהול ועובדות פחות שעות - בעיקר בשל הציפייה החברתית מהן לתפקוד גבוה בתחום המשפחתי.
בעיה נוספת שמעלים רבינרסון, קפלן וגלזרמן במאמרם, שאינה מאפיינת את תחום הגינקולוגיה דווקא, היא "הנושאים המיוחדים" שעמן מתמודדות נשים ובראשם הריון וחופשת לידה - נושאים שגורעים מהזמן שהרופאה יכולה להקדיש להתמחות. "מצב זה עלול להיות בעייתי מבחינת תכנון כוח אדם ברמת המתמחים במחלקות השונות", הם כותבים.
יו"ר איגוד הגינקולוגים, פרופ' אריה הרמן, דווקא לא מוטרד מנושא זה: "הריונות בתקופת ההתמחות לא משפיעים לרעה על מתמחות - גם הגברים יוצאים למילואים ולוקחים חופשות. השאלה המהותית היא כמה מהרופאות שסיימו התמחות נשארות לעבוד בבית חולים - וזה עדיין בסימן שאלה".
אורון מאשרת: "מספר המתמחות עובר אמנם את מספר המתמחים, אך רבות מהרופאות עוזבות את בית החולים לאחר ההתמחות ועוברות בעיקר לקופות חולים, כי כנראה שבסוף יש מחיר לעומס העצום, לשעות העבודה הבלתי נגמרות ולדרישה לבצע גם מחקר אקדמי ולכתוב מאמרים - שהן לא מוכנות לשלם. לכן, לאחר ההתמחות בבית החולים יש שוב היפוך חזרה לטובת הגברים. אבל אני מאמינה שגם זה ישתנה בעתיד.
"כרופאה בכירה אני נדרשת לשלוש תורנויות בחודש שכוללות לילה, למחקר ולכתיבת מאמרים - אבל אני מאמינה שזה מה שיעשה אותי לרופאה טובה יותר, כי מי שחוקר נהפך גם לקלינאי טוב יותר. אני חושבת שזה לטובת הנשים. אני רוצה שכשאשה תבחר רופאת נשים זה יהיה לא רק כי היא אשה, אלא כי היא הרופאה הטובה ביותר".
לטענת אורון, זה גם אפשרי: "יש לי שלושה בנים, בני 3, 5 ו-9, ומעולם לא הפסדתי אף טיול, אירוע, פעילות או יום הורים. אני מוותרת על דברים כמו תחביבים ושעות פנאי, אבל זה אפשרי בהחלט".
כשאדטו נזכרת כיום במבט לאחור באותו משפט אומלל שאמר לה מנהל המחלקה שדחה את בקשתה להתמחות ברפואת נשים, היא כמעט מודה לו. "אני זוכרת בדיוק רב את הסיטואציה, איפה עמדתי ואיך הוא אמר את הדברים. זה בלא ספק היה אחד המשפטים המכוננים של חיי", היא אומרת. "אחרי שאומרים לך דבר כזה - תעשי הכל כדי להוכיח אחרת".
נשים מעדיפות נשים
מאת רוני לינדר-גנץ
4.3.2011 / 7:04