מדד אקונומיסט: למעט יפן, גרמניה וארה"ב כל שוקי הדיור הגדולים עדיין במחירים מופרזים

רק 3 מתוך 20 שוקי הנדל"ן למגורים בעולם שנבדקים במדד מחירי הבתים של המגזין הכלכלי "אקונומיסט" נסחרים מתחת לשוויים האמיתי, לפי המדד, הבוחן את היחס בין מחירי הבתים לשכירות ומשווה אותו ליחס הממוצע ההיסטורי. שלושת שווקים אלה הם יפן, גרמניה וארה"ב (לפי מדד קייס שילר הארצי). משמעות הדבר היא, שבשווקים כמו אירלנד וספרד, שסובלים מקריסה מתמשכת במחירים, הרמות הנוכחיות עדיין גבוהות מהיחס הסביר בין קנייה לשכירות.







הזינוק החד ביותר במחירים נרשם בהונג קונג. בהונג קונג הצפופה, הבתים כל כך יקרים שאפילו מתווכי הנדל"ן צריכים להצטופף. מספרם של מתווכים ברישיון הגיע ל-31,306 בסוף 2010, עלייה של 40% מאז מרץ 2009. סוכנות גולדן היל בעיר אפילו השכירה חלון ראווה, אולם אין לה משרד מאחוריו. המתווכים שלה יושבים על שרפרפים בחוץ. זהו רק סימפטום נוסף לכך שבהונג קונג לא כדאי לקנות בית, לפי מדד אקונומיסט של סוף 2010.



בתיאוריה, מחירי בתים צריכים לשקף את השירותים שהם מספקים. מי ששוכר בית, קונה שירות ומשלם עבורו על בסיס חודשי. מדד אקונומיסט מחשב את היחס בין מחירי הבתים למחירי השכירות ב-20 כלכלות, ומשווה אותו לממוצע ארוך הטווח שלו. בקנה מידה זה, הונג קונג יקרה ב-54% מהממוצע ההיסטורי - והמחירים ממשיכים לעלות.



בהונג קונג מאשימים את הסינים מהיבשת בהעלאת המחירים. במפתיע, המחירים בסין עדיין אינם גבוהים ביחס לשכירות - הערכת היתר היא 13% בלבד, אולם היא מבוססת על מדד של הממשלה ל-70 ערים, שמציג עלייה של 6.4% בלבד בשנת 2010, שיעור לא סביר עד כדי כך שאפילו ממשלת סין אמרה כי תפסיק לפרסם את המדד הארצי.



הונג קונג איננה השוק היקר ביותר לפי המדד. הכבוד הזה שמור לאוסטרליה, שבה יש הערכת יתר של 56% למחירי הבתים ביחס לשכירות. שלישית היא צרפת, ואולי בשל כך יותר מ-40% מתושביה מעדיפים לשכור ולא לקנות.



רק הונג קונג, סינגפור ושוויץ מציגות הערכת יתר גבוהה יותר משהיתה לפני המשבר שהחל ב-2007. ביפן ובגרמניה שוק הדיור ממשיך לרדת במונחי מחיר ביחס לשכירות. השווקים באירלנד, ספרד ובריטניה נסחרים בעשרות אחוזים מעל ערכם ההוגן, לפי המדד, וזאת למרות שרשמו ירידות מחירים בשנת 2010.