בן דב קונה אג"ח של סקיילקס במחיר גבוה מהשווי הכלכלי

>> בחודשים האחרונים מבצעת חברת סקיילקס של אילן בן דב רכישה חוזרת של איגרות החוב שלה בסכום של עד 100 מיליון שקל. רכישה עצמית של איגרות חוב אינה נדירה, ומתרחשת בדרך כלל כאשר האג"ח נסחרות בשוק במחירים נמוכים מאוד ובתשואות גבוהות, כך שהחברה למעשה קונה את חובה בחזרה בזול וחוסכת. על רקע זה המקרה של סקיילקס חריג, מכיוון שאיגרות החוב נרכשות במחיר גבוה יותר מהערך המתואם שלהן (מחיר המייצג את שוויין הכלכלי לו היו נפרעות היום). למעשה, סקיילקס משלמת עבור כל איגרת בשוק יותר כסף מזה שדרוש לה כדי לפרוע אותה, לו היה הפירעון מתרחש כיום.



אז איזו סיבה יש לאילן בן דב לבצע צעד שבמבט ראשון אינו משתלם? גורם המקורב לסקיילקס הסביר כי "החברה מלאה במזומנים. כאשר הם מונחים בפיקדון בבנק מקבלים עליהם תשואה שקלית של 2%-2.5% לשנה, וכשאתה קונה את האג"ח ברכישה חוזרת התשואות גבוהות יותר, כמעט פי שניים. איגרות החוב הן גם בעלות משך חיים קצר מאוד, וכאשר אתה קונה אותן בשוק אתה חוסך את הריבית שתצטרך לשלם על החוב בחודשים הבאים. זה כסף שלא יועד להשקעות, אבל בהשקעה חסרת סיכון הוא נותן תשואה כפולה מזו שפיקדון היה מייצר באותה רמת סיכון. עם זאת, הרכישות הן עד גבול מסוים, כי החברה רוצה להשאיר לה גמישות במזומנים".

יניב רחימי, לשעבר משנה למנכ"ל רמקו בית השקעות שנרכש על ידי חברת אלטשולר שחם, מציג סיבה נוספת לרכישת האיגרות - שחרור מניות פרטנר המשועבדות לאיגרות. איגרות החוב של סקיילקס מובטחות בשיעבוד על מניות פרטנר, למעט אג"ח להמרה (סדרה 1). לפי תנאי האג"ח, פירעון חלק מהקרן אינו מקנה לסקיילקס זכות לשחרר את מניות פרטנר. כלומר, היחס בין מספר המניות המשועבדות להיקף החוב משתפר לאחר כל פירעון חלקי של קרן, והמשקיעים מקבלים בטוחות בדמות יותר מניות פרטנר על כל איגרת חוב שברשותם.



רחימי מסביר כי האפשרות היחידה העומדת בפני סקיילקס לשחרר מניות של פרטנר המשועבדות לטובת בעלי האג"ח היא באמצעות ביצוע רכישה עצמית, שמשחררת את החלק היחסי של המניות. חשוב לציין כי למרות הרכישה, יחס הבטוחות של בעלי החוב, גם לאחר פירעון הקרן, לא נפגע.