לאן נעלמו דירות שלושה חדרים?

>> נראה כי העובדות לא יבלבלו את מקבלי ההחלטות בממשלה: אף שמחירי הדירות גואים, תופעת פיצולי הדירות באופן פיראטי מתרחבת להיקף מדאיג ומשאבי הקרקע הולכים ואוזלים מיום ליום - ממשלת ישראל ממשיכה לקדם תוכניות לבניית דירות גדולות.

בשנים האחרונות גודלה הממוצע של דירה שנבנתה בישראל היה יותר מ-150 מ"ר. אלה ממדים ענקיים ומיותרים מכיוון שמנגד, לפי נתוני הלמ"ס, כ-40% ממשקי הבית במדינה הם בעלי נפש אחת או שתיים. כלומר, במקום לבנות בישראל הרבה דירות קטנות, בונים מעט דירות גדולות. על זה אנחנו משלמים ביוקר, מכיוון שעליות המחירים נגרמות הן מההיצע המצומצם והן מגודל הדירה.



זה לא סוד כי במידה רבה מדיניות זו היא תולדה של לחצים של ראשי רשויות, שרוצים שבשטח המוניציפלי שלהם ייבנו בעיקר דירות גדולות מתוך מחשבה שכך הם יוכלו למשוך אוכלוסייה חזקה לגבולות עירם. זו מחשבה אנוכית ואנטי-חברתית מיסודה, וגם מחשבה לא נכונה, מכיוון שמשפחות קטנות יכולות להיות חזקות ובכל זאת לחפש דירה קטנה שמתאימה לצורכיהם.



ואולם כנראה שהלחצים הפוליטיים עשו את שלהם ובשנים האחרונות מוסדות התכנון חתרו באופן מוצהר לבניית יחידות דיור גדולות. המספרים מדברים בעד עצמם: לפי הלמ"ס, ב-1977 הדירות הגדולות בישראל, עם חמישה חדרים ומעלה, היוו רק 13% משוק הנדל"ן למגורים. ב-2008-2009, המספר זינק לכ-57%, ללא כל הצדקה. מנגד, דירות שלושה חדרים שהיוו בתחילת שנות ה-70 כ-60% מהשוק, נעלמו מהשטח וב-2008-2009 היוו רק כ-4% מהשוק (עם גידול רגעי בתקופת העלייה מבריה"מ לשעבר).



הגיע הזמן לתקן את העוול הזה, ולפעול באופן שתמהיל הדירות בישראל ישקף את צורכי האוכלוסייה ולא את צרכיו הפוליטיים של ראש עיר כזה או אחר. הגיע הזמן שוועדות התכנון בישראל יפעלו להשגת הטרוגניות דמוגרפית ויימנעו ככל האפשר מההומוגניות המנוונת את החברה שלנו ומגדילה את הפערים החברתיים בה. הגיע הזמן שהממשלה תתעשת ותחל לנקוט צעדים אמיתיים לפתרון מצוקת הדיור בישראל.



הכותבת היא ממייסדי תנועת התעוררות בירושלים, הפועלת להשארת אוכלוסייה צעירה ויצרנית בעיר הבירה