פילטר הזכוכית של הונג קונג

ניו יורק טיימס



>> מדוע לא מצליחות יותר נשים להתקדם בהונג קונג, מהערים המערביות ביותר באסיה? הודות לתערובת המיוחדת של עשרות שנות שלטון קולוניאלי בריטי והקשרים לסין עצמה, שבה הקומוניזם אימץ את שוויון המינים לפני 60 שנה, זכויות הנשים והשוויון בין המינים מקובעים היטב במערכת המשפט המקומית.

כפי שיכולים גם מבקרים מזדמנים לראות, נשים מיוצגות היטב בהונג קונג בשירות הציבורי. הן מהוות יותר ממחצית מהסטודנטים באוניברסיטאות, ושיעור ההשתתפות שלהן בכוח העבודה גבוה בהרבה מבעבר.



למרות זאת, רק 11 מתוך 60 חברי המועצה המחוקקת של הונג קונג הם נשים. בבית המשפט שולטים הגברים - כל 21 השופטים של בית המשפט הגבוה הם גברים. נשים מחזיקות 8.9% מתפקידי הדירקטורים בחברות המובילות בהונג קונג, ורק 7% מהתפקידים ביצועיים בדירקטוריונים - לפי מחקר מ-2009.



נשים מרוויחות בממוצע פחות מגברים. פחות נשים נשארות בכוח העבודה מספיק זמן כדי להגיע לתפקידים המכניסים ביותר. רבות מאלה שכן נשארות אומרות שלחצים חברתיים ולחצים מצד המעסיקים מקשים עליהן להתקדם. "זה עולם של גברים - ראש הסולם הפוליטי והעסקי נשלט על ידי גברים", אמרה אמילי לאו, שב-1991 נהפכה לאישה הראשונה שנבחרה ישירות למועצה המחוקקת.



הונג קונג אינה, כמובן, המקום היחיד שבו נשים אינן מיוצגת היטב בעסקים ופוליטיקה. בבריטניה רק 12% ממשרות הדירקטורים בחברות הגדולות מוחזקות על ידי נשים. בארה"ב השיעור הוא 15% ובהודו 5.3%. בגרמניה היו רק 29 נשים בדירקטוריונים של 200 החברות הגדולות במדינה - 3.2% בלבד, שיעור שערורייתי, לדברי הקנצלרית אנגלה מרקל. ולמרות כל זאת, יש בהונג קונג תחושה שנשים צריכות להתקדם יותר.



"הונג קונג מפגרת אחרי מדינות מערביות"



תקופה ממושכת של שלטון בריטי, בשילוב מגזר סחר ופיננסים בינלאומיים ומפותחים, הפכו את הונג קונג לאחת החברות המערביות ביותר באסיה. נשים אינן תחת לחץ להינשא; לנערות יש גישה לחינוך; והעדפת בנים שנפוצה בחברות אסיאתיות אחרות אינה ניכרת לעין כאן.



למרות זאת, הגישה החברתית היא מסורתית ומצמידה לנשים תוויות של עקרות בית ואמהות, גם אם הן מפרנסות. מנשים מצופה לטפל בקרובים קשישים. סו מיי תומפסון סבורה שמערכת החינוך המקומית שותפה לאשמה. היא מנכ"לית קרן הנשים, עמותה שמנהלת תוכנית למודעות למגדר בקרב בני עשרה, כדי לבלום את השפעות מערכת החינוך, שלדבריה היא מסורתית ושמרנית.



"הונג קונג מפגרת אחרי מדינות מפותחות במובן זה. מתי תבין החברה כי זה חיוני שנשים ימלאו תפקיד פעיל יותר בקבלת החלטות בדרגים בכירים?". הלנה וונג, מומחית ללימודי מגדר באוניברסיטה הפוליטכנית של הונג קונג, התריעה מפני הסברים סטריאוטיפיים לגבי הלך הרוח בהונג קונג. "החברה מורכבת מאוד וקשה יותר להבנה ממה שחושבים", היא אמרה. "הונג קונג היא מקום שבו המזרח פוגש את המערב. מצד אחד לנשים יש יותר הזדמנויות מבארצות אחרות, ויש מנהיגות בולטות. מצד שני, זו חברה שמרנית ומסורתית מאוד, וסטריאוטיפים מגדריים נפוצים בה מאוד".



הדיכוטומיה הזו מסכלת פעילות חברתיות. "משהו קורה בנקודה מסוימת בקריירה של נשים רבות פה, בייחוד בשנות ה-30 לחייהן: הם נאלצות, או בוחרות, לעזוב את העבודה", אמרה שליני מהטני, מייסדת של קומיוניטי ביזנס, עמותה לקידום אחריות חברתית בעסקים.



תיאורטית, אמהות עובדות בהונג קונג יכולות בקלות רבה יחסית לאמהות במערב להעביר את מטלות משק הבית ולחזור לכוח העבודה. במבנה משפחתי הדוק, קרובי משפחה יכולים לסייע לטפל בילדים. במקביל, משקי בית רבים מחזיקים כוח עזר - עובדים מאינדונזיה והפיליפינים, שמספרם מגיע לרבע מיליון באוכלוסייה של 7 מיליון. מנגד, נדיר למצוא שעות עבודה גמישות או עבודה מהבית. חופשת הלידה בתשלום מסתכמת בעשרה שבועות בלבד - פחות מבסין עצמה ובמדינות אירופיות.



יתר על כן, למרות הצמיחה הכלכלית הבריאה שגורמת למחסור בעובדים, אין הרבה חברות שמוכנות להציע חופשות ארוכות יותר או הטבות לאמהות כדרך למשוך עובדות.



"חברות רבות רואות נשים עם ילדים כסיכון", אמרה מהטני. "אמהות צריכות לעבוד קשה יותר כדי שיסמכו עליהן - אפילו אם ביצועיהן טובים לא פחות, או יותר, משל העמיתים הגברים. הבכירות שעמן דיברתי כאן לא מזכירות 'תקרת זכוכית' אלא 'פילטר בלתי נראה' שגורם לנשים לעזוב את העבודה".



מומחים ופעילים כמו וונג סבורים ששינוי בתוכנית הלימודים והכשרת מורים ימחקו את הסטריאוטיפים המגדריים במערכת החינוך, ויהוו מפתח לשינוי הלך הרוח בקרב גברים ונשים כאחד. הם דורשים ייצוג הולם במוסדות פוליטיים ושינויים במקום העבודה, כמו הארכה של חופשת הלידה.



עבור אנשים אלה ונשים אחרות בהונג קונג, הסיפור של קוונג הו-יינג, מורה מקומית שנלחמה ממושכות על תלבושתה במקום העבודה, מהווה סמל חשוב. ב-2007 היא החלה לעבוד ולבשה חליפת מכנסיים שחורה לכיתה. בחוזה שלה לא נכתב דבר על קוד לבוש, ומכנסיים, אפילו קצרים, אינם נחשבים לבוש בלתי נאות בהונג קונג.



ואולם מנהל בית הספר לחץ עליה ללבוש חצאית. קוונג התפטרה - ובילתה שלוש שנים בקרבות משפטיים, בסיוע נציבות ההזדמנות השווה בהונג קונג, עד שקיבלה התנצלות בכתב ופיצוי בסכום שלא פורסם. "אני לא מהווה מודל", אמר קוונג. "לבישת חצאית אינה דרישה מקצועית ממורה, אז למה לאלץ מישהי ללבוש חצאית או שמלה?"



היא מקווה שהסיפור שלה ישמש דוגמה - ולא רק בחינוך. "תפקיד המורה הוא ללמד את התלמידים להבדיל בין טוב לרע", היא אמרה. "אם הייתי נכנעת, הייתי מנציחה את האפליה - ולא רציתי שזה יקרה".