>> עתירה שהגישה שדולת הנשים לבג"ץ כמה ימים לפני יום האישה הבינלאומי, קוראת תיגר נגד תופעת הפערים בשכר בין נשים לגברים בשוק העבודה בישראל. בעתירה נדרש בג"ץ לתקן את פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה שקבע כי פער שכר קטן בין גברים לנשים אינו בהכרח אפליה בלתי חוקית.
בסוף 2007 קבע בית הדין הארצי ברוב דעות כי אם רמת השכר בין גברים לנשים במקום עבודה גדול שונה באופן שאינו חריג, אין מדובר בהכרח באפליה בלתי חוקית בשכר בין שני המינים. בית הדין קבע כי ייתכן שהפער בשכר נובע מהמשא ומתן שניהלו העובד והעובדת עם המעסיק. בית הדין הארצי לעבודה, בהרכב הנשיא סטיב אדלר והשופטים ורדה וירט-ליבנה ושמואל צור, קיבל חלקית את ערעורה של רשת הום סנטר על פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, שחייב את הרשת לפצות את אורית גורן, שעבדה ביועצת במחלקת כלי עבודה בסניף הרשת ברמת גן. גורן טענה ששכרה החודשי היה 3,500 שקל, בעוד שעובד אחר באותה מחלקה, השתכר 5,000 שקל.
בית הדין האזורי פסק לעובדת הפרשי שכר בסך כולל של 14 אלף שקל. שני הצדדים עירערו על הפסיקה. השופטת וירט-ליבנה קבעה כי מעביד הטוען לאפליה מותרת לפי חוק שכר שווה, חייב להוכיח נסיבות המצדיקות את ההפרש בשכר. לדעתה, כשהשוני בפערי השכר אינו גבוה ומהווה תוצר של המשא ומתן בין העובד למעסיקו, יש להעדיף את חופש ההתקשרות על פני הזכות לשוויון. עוד נקבע כי הום סנטר הצליחה לסתור את טענת גורן שלפיה הסיבה לאפליה בשכר בינה לבין העובד נובעת מעצם היותה אשה.
בעתירה לבג"ץ שאותה הגישה ביום חמישי האחרון גורן ושדולת הנשים נגד הום סנטר ונגד בית הדין, באמצעות עורכות הדין ארנה לין, אודליה לוי אטינגר ושירלי שלומיוק-בבאי, טוענת גורן כי על בג"ץ לקבוע כי "כשעובדת הוכיחה ששולם לה שכר מפלה בשיעור של כ-35% ביחס לעובד אחר שביצע עבודה זהה לשלה, ומשנקבע על ידי בית הדין שהמעסיק לא סיפק נימוק ראוי לפער שכר משמעותי וחריף זה, הרי שיש בכך לעמוד בנטל הראיה המזכה עובדת בסעד של פיצויים ללא הוכחת נזק לפי סעיף 10 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה". העותרות לא הסבירו מדוע העתירה הוגשה רק עכשיו, למרות שפסק הדין ניתן ב-2007.
"פסיקתו של בית הדין הארצי קריטית במיוחד, נוכח פערי השכר המשמעותיים בין נשים לגברים בשוק העבודה הישראלי, שכיום הם כ-40% בחישוב של שכר חודשי, וכ-20% בחישוב של שכר שעתי", טוענת שדולת הנשים.
לטענת גורן ושדולת הנשים, "בסופו של יום, המעסיק הוא זה שיכול וצריך לפעול באופן אקטיבי כדי להבטיח את העמידה בחובה לנהוג בשוויון במשכורותיהם של גברים ונשים כאחד, והוא זה שאחראי מבחינת משפט העבודה לשמירה על רמות שכר שוות בין גברים לנשים. אם קבע המעביד שכר לעובד, ובה בעת קבע שכר פחות ב-35% לעובדת שמבצעת את אותה העבודה בדיוק - אזי עליו לשאת בתוצאות הנלוות להתנהגותו זו".
עוד טוענת שדולת הנשים כי המסר הכלכלי המועבר למעסיקים כתוצאה מהפסיקה הוא "שנקיטה במדיניות מפלה היא משתלמת וכדאית מבחינה כלכלית, שכן הפיצוי הכספי שישלמו (אם ישלמו) יהיה נמוך. בה בעת, המסר הכלכלי המועבר לעובדות הוא שאין כל טעם לתבוע את מעסיקיהן בשל אפליה".
באשר לנימוק של השופטת וירט-ליבנה לפיו משא ומתן חופשי יכול להצדיק פערי שכר בין עובדים המועסקים באותה העבודה, טוענות העותרות כי "מדובר בקביעה שאינה נותנת את המשקל הראוי להפליה המובנית בשוק העבודה הישראלי, אפליה שמונעת את היותו של המשא ומתן האמור חופשי באמת. האפליה המושרשת בשוק העבודה הישראלי מביאה להחלשה יחסית של כוח המיקוח של נשים בהשוואה לזה של גברים".
מהום סנטר נמסר בתגובה: "בית המשפט אמר את דברו ואנו מכבדים את החלטתו. אנו מכבדים גם את החלטת שדולת הנשים להגיש עתירה לבג"ץ". (בג"ץ 1758/11)
"לבטל את פסק הדין שקבע שפער שכר קטן בין גבר לאשה אינו בהכרח אפליה"
מאת נורית רוט
7.3.2011 / 6:49