אם אין שקיפות - יש אטימות

>> קוד אתי נועד בראש ובראשונה למזער את בעיית ניגוד העניינים בין האינטרסים הפרטיים של חבר הכנסת לאינטרסים הציבוריים שהוא אמור לייצג בשם מצביעיו ובשם האומה. אם ישיג את מטרתו זו - יוכל הקוד האתי להגביר את אמון הציבור בנבחריו.

מצד אחד, יפה שחברי הכנסת מגבשים לעצמם קוד אתי. מצד שני, אם חברי הכנסת היו מתנהגים כראוי, לא היינו זקוקים לקוד אתי כדי להגביר את האמון במוסד המחוקק העליון של מדינת ישראל. בעצם הבעיה אינה המוסד, אלא חבריו - הם חייבים להתייצב עירום ועריה בפני הציבור כדי שנוכל לבדוק אותם ולפקח. החשיפה חייבת להיות יזומה ומלאה. רק כך נאמין שחברי הכנסת שלנו פועלים באובייקטיביות בהצבעותיהם ואינם נכנעים ללוביסטים או מתקפלים בלחץ של בעלי הון או בתמורה לטובות הנאה.



גילוי נאות ושקיפות הם המרכיב היסודי בכל הקודים האתיים של פרלמנטים במדינות המערב שאליהן רוצים חברי הכנסת שלנו להידמות - אותן מדינות שכמה חברי כנסת היו רוצים לטוס אליהן על חשבונו של ארגון זה או עמותה אחרת.



הדרישה להותיר את הצהרות ההון של חברי הכנסת חתומות בכספת פשוט מגוחכת. למעשה, גם ההצעה לפקח על הצהרות ההון באמצעות היועץ המשפטי של הכנסת אינה מספיקה. במדינה קטנה שאנשים בה מעט ולחצים בה הרבה - מוצדק לחייב את חברי הכנסת לחשוף את האינטרסים הכלכליים הפרטיים שלהם. כדאי גם לשקול אם לא ראוי לקבוע כלל לפיו חבר כנסת יהיה מנוע מלהשתתף בהצבעות בעניינים שיש לו בהם עניין אישי.