תוניסיה: מעוז מפתיע של זכויות נשים

ניו יורק טיימס



>> בעיצומה של ההתקוממות במצרים, שאבו המפגינים עידוד ועצות מעשיות מהודעות טוויטר ופייסבוק תוניסאיות: "עשינו זאת, גם אתם יכולים לעשות זאת!" - לשון אחת ההודעות. אחרת ייעצה: "שימו חומץ או בצל תחת המטפחת נגד גז מדמיע".

תוניסיה, מדינה קטנה שבמשך זמן רב זכתה ליחס פושר מצד העולם הערבי ונתפשה כמדינה פרו-מערבית, משמשת כעת דוגמה לאחרות. רבים מ-10 מיליון תושביה מתגאים במהפכה שנהפכה לסמל ולמופת.



ואולם יש מקור נוסף של חוכמה תוניסאית שמעורר השראה בקרב לפחות מחצית מאוכלוסיית צפון אפריקה והמזרח התיכון: מסורת ארוכה של זכויות נשים, שאין שנייה לה במדינות ערב.



בגל ההפגנות ששטפו את העולם הערבי, קולן של הנשים נשמע חזק יותר מתמיד. בעוד שהמהומות התפשטו למקומות כמו איראן, שם עדיין חל עונש מוות בסקילה לנשים נואפות; ובחריין, שם לנשים עדיין אסור לנהוג ברכב ולהצביע בבחירות; הגורם הנשי בשחר הערבי החדש עשוי להתברר כאחד הכוחות החזקים והיסודיים ביותר המעצבים מחדש את האזור.



חאדיג'ה שריף, מזכ"לית הפדרציה הבינלאומית לזכויות אדם ונשיאה לשעבר של התאחדות הנשים הדמוקרטיות של תוניסיה, מנסחת זאת כך: "לנשים ערביות יש הכי הרבה מה להרוויח ממאה חדשה של התעוררות ערבית".



"אנו מקוות שהאירועים בתוניסיה יעוררו השראה באחרים", אמרה שריף, שהיתה אחת מני רבות שניצבו מול אלות השוטרים ואנשי הצבא בהפגנות, שבסופו של דבר הובילו להדחת הנשיא, זין אל-עבדין בן עלי, ב-14 בינואר.



הראשונות לקבל זכות הצבעה



נשות תוניסיה היו הראשונות בעולם הערבי שקיבלו זכות להצביע, זמן קצר לאחר הכרזת עצמאותה ב-1956. הן עיגנו את זכויות ההפלה באותה שנה כמו בארה"ב. שיעור הנשים בפרלמנט התוניסאי גבוה מזה של הפרלמנט הצרפתי. הפוליגמיה אסורה, הנישואים כפופים להסכמת האישה ובערי תוניסיה חצאיות מיני הן מראה נפוץ לא פחות מרעלות.



ואולם הנתון שאולי חשוב מכל: נשות תוניסיה הן משכילות. שיעור האוריינות של נשים במדינה, 71% לפי אונסקו, גבוה מבכל מדינה אחרת בצפון אפריקה. מספר הנשים בעלות תואר אקדמי גבוה ממספר הגברים, והן מדביקות את הפער במערכות הבריאות והמשפט.



בן עלי אהב להתגאות בסטטיסטיקות הללו. במשך שלושה עשורים זכויות נשים היו מבצרו מול האסלאמיסטים בבית, והאליבי שלו מול ממשלות המערב המוטרדות מפגיעה בזכויות אדם (אליבי שהמערב קיבל בשמחה רבה מדי). ואולם נראה כי אסטרטגיה זו חזרה לרדוף אותו.



"הגברים והנשים שצעדו למען הדמוקרטיה בחודש שעבר היו כולם ילדים ונכדים של נשים שגדלו עם חינוך והבנה של זכויותיהן", אמרה פאטמה בובה דה לה מייסונואב, פסיכיאטרית תוניסאית שמתגוררת בפאריס. היא תמכה במהפכה מרחוק, עם הודעות בפייסבוק ומאמרים בעיתונים צרפתיים.



"אין זה צירוף מקרים שהמהפכה התחילה בתוניסיה, שם רמת החינוך גבוהה, המעמד הבינוני גדול והשוויון בין המינים רב יותר", היא אמרה. "היו לנו כל המרכיבים לדמוקרטיה מלבד הדמוקרטיה עצמה. המהפך היה בלתי נמנע".



גנוצ'י התחייב להגן על הנשים



ואולם אם לנשים ערביות יש בפוטנציה הרבה מה להרוויח מחופש פוליטי רב יותר, יש להן גם הרבה מה להפסיד.



הנעלם הגדול בנוגע לתוניסיה, מצרים ומדינות אחרות הוא מידת החדירה, והפופולריות, של קבוצות אסלאמיות קיצוניות שבעבר התנגדו לזכויות נשים. "אסור להתייחס לזכויות נשים כאל דבר מובן מאליו", התריעה שריף.



קבוצות נשים ערביות הצביעו על אפגניסטאן שבה, תחת הכיבוש הסובייטי, נשים למדו באוניברסיטאות, שעה שתחת הטאליבן משפחות רבות חוששות לשלוח את בנותיהן אפילו לבית ספר יסודי.



"התנועה התוניסאית נוטרלה וזכתה להתעלמות במשך 20 שנה, ושם השיח מתון מאוד", אמר אריק גולדשטין, סגן מנהל חטיבת המזרח התיכון וצפון אפריקה בארגון משמר זכויות האדם. "כעת, כשהם מחדשים את הפעילות הפוליטית, אנשים מתוחים", הוא אמר. "אין זה מובן מאליו שהסובלנות תימשך - בייחוד בנושא זכויות הנשים".



אפילו המוסלמים התוניסאים, הוא הוסיף, זוכים לתמיכת נשים רבות. קהל רב של נשים בלבוש המוסלמי המסורתי המתינו למנהיג הגולה של תנועת אנהדה האסלאמית, ראשיד גנוצ'י, שחזר למדינה ב-30 בינואר.



ואולם כפי שטוענת ראדיה נסראווי, עורכת דין מובילה בתוניסיה לזכויות אדם, בשונה מהטאליבן ב-1996 או מהמולות של איראן ב-1979, גנוצ'י חש בשבועות האחרונים צורך לחזור באופן פומבי על ההתחייבויות להגן על זכויות נשים. "ייתכן שאלה הצהרות טקטיות, אך העובדה שהוא חש שהוא צריך לדבר באופן זה מעידה באופן טוב למדי על כך שהשאיפה לבטל את זכויות הנשים לא זוכה לתמיכה בתוניסיה בימים אלה", אמרה נסראווי.



היא מכירה היטב את התנועות האסלאמיות. היא הגנה על רבים מחבריהן תחת משטרו של בן עלי. "אני מגנה על הגרועים שבהם. אלה שנשותיהם עוטות שחורים מכף רגל ועד ראש", היא אמרה. "לא בגלל שאני מאמינה בפילוסופיה שלהם, אלא משום שאני מאמינה בזכות שלהם לחיות בלי עינויים ובזכות שלהם לחופש ביטוי".



נסראווי מכירה היטב גם את אומץ לבן של נשות תוניסיה. כשכוחות הביטחון של בן עלי איימו על לקוחותיה, ולחצו עליהם להיעזר בעורכי דין אחרים, היו אלה בעיקר גברים שחזרו בהם, לדבריה. "הנשים לא ויתרו", היא אמרה. היא היתה בין האלפים שצעדו בסוף השבוע שעבר בפעם השנייה בשלושה שבועות למען ההגנה על ההפרדה בין הדת והמדינה, ושימור החוקים להגנה על זכויות הנשים.



בין הצועדים נראו נשים ברעלות ונרשמה נוכחות גברית מרשימה, אמרה שריף. "אולי בקרוב המדינה תהיה מוכנה להנהגתה של אשה. הנשים כבר מוכנות".