המדינה יוצרת אי שוויון בתחרות בין חברות התעופה

>> תעופה כחול-לבן היא צורך אסטרטגי של מדינת ישראל, שהיא מדינת אי במצב הגיאו-פוליטי הנוכחי. ישראל היתה בין המדינות הראשונות שהכירו בצורך באבטחת התעופה, אבל השינוי ביכולותיו של הטרור הבינלאומי והמורכבות הטכנולוגית הכרוכה בהתגוננות מפני טרור כזה שינו את כללי המשחק ויצרו דרישות רבות, הכרוכות בין השאר בהוצאות כספיות ניכרות.

האחריות על אבטחת התעופה מוטלת על הריבון, באמצעות גורמי הביטחון של המדינה. גורמים אלה קובעים את הסטנדרטים ומשמשים גורם מנחה, מעריכים את הסיכונים וקובעים את דרכי הפעולה. המדינה, אם כך, היא נשוא האיום; המדינה היא גם הגורם האחראי לזהות את הסיכון, ובסמכותה הבלעדית לקבוע את שיטות ודרכי האבטחה ואת ההוצאה הכספית הנובעת מכך.



בעבר נהגה המדינה לשאת במלוא הוצאות הביטחון. ואולם בשנים האחרונות חל כרסום משמעותי בהשתתפותה בהוצאות אלה, והן גולגלו לפתחן של חברות התעופה הישראליות. אין מדובר בתשלומים סמליים; כיום נדרשות חברות התעופה הישראליות לשלם מדי שנה עשרות מיליוני דולרים, המהווים כ-40% מהוצאות הביטחון הישירות. חברות התעופה הזרות הפועלות בישראל פטורות מהוצאות אלה אף אם הן מפעילות בדיוק את אותם קווי טיסה במקביל לחברות הישראליות.



בנוסף, מפסידות החברות הישראליות מיליוני דולרים עקב מגבלות ואיסורי טיסה ליעדים רבים שמטילה המדינה. נוסעים רבים גם בוחרים שלא לעבור את הבדיקות הפולשניות שהן מנת חלקם של הבוחרים לטוס כחול לבן.



התעופה הבינלאומית היא עניין גלובלי. בשנים האחרונות, עם יישום מדיניות "השמים הפתוחים", גדל באופן ניכר היקף הפעילות של חברות התעופה הזרות הפועלות בישראל. ואולם הפער בין נטל הביטחון המוטל על חברת תעופה ישראלית לעומת חברות התעופה הזרות הופך את התחרות למשימה בלתי אפשרית.



לצורך השוואה, חברת אל על, המפעילה צי של 39 מטוסים, נושאת בנטל של כ-50 מיליון דולר בשנה למימון הוצאות הביטחון. לעומת זאת, אם לופטהנזה, המפעילה צי של 746 מטוסים, היתה צריכה לרשום במאזניה הוצאות ביטחון בסדר גודל דומה, לפי כמות מטוסיה, של כ-850 מיליון דולר, רווחיה היו נמחקים והיא היתה מוצאת את עצמה עד מהרה בחדלות פירעון.



איום הטרור המופנה כלפי מדינת ישראל מטיל עליה לעמוד בחובתה הבסיסית לשמור על ביטחון אזרחיה, הכולל את חברות התעופה הישראליות ונוסעיהן. לפיכך, על מדינת ישראל לשאת במלוא המשמעות הכרוכה בהתמודדות עם הסיכונים. אין להשית עלויות וחובות אלה על חברות התעופה הישראליות.



השנים החולפות לימדו את כולנו כי הטרור אינו תחום לגבולותיה של מדינה מסוימת או לחברת תעופה כזו או אחרת. הסיכונים הם בינלאומיים. יציר הכלאיים החריג שנוצר בישראל, כאשר ביטחון התעופה הלאומית נמצא בחלקו בידיים פרטיות, אינו בר קיימא, שכן הוא עלול להביא לקריסתן של החברות הישראליות החסרות את המשאבים והסמכויות לקחת חלק במשימה ריבונית זו. רק כאשר מדינת ישראל תהיה אחראית על נושא הביטחון ותישא במלוא הוצאות הביטחון יתאפשר לחברות התעופה הישראליות להתמקד בייעודן המסחרי ולהתחרות באופן הוגן ושווה בשוק הגלובלי.



הכותב הוא הרמטכ"ל לשעבר ודירקטור באל על