>> מותו של עיתונאי הרכב הוותיק, טל שביט, בתאונת דרכים בשבוע שעבר חיזק את התחושה כי כלי הרכב הדו-גלגליים מסוכנים מאוד לרוכביהם. אם הרוכב הוותיק והמנוסה - שהנחיל לרבים את עקרונות הרכיבה הבטוחה ונודע בהקפדה על קסדה טובה ולבוש מגן - קיפח את חייו על הכביש, כנראה שאיש אינו מוגן.
הנתונים מוכיחים שאין זו רק תחושת בטן. לפי דו"ח שפירסמה עמותת "אור ירוק", מספר הרוכבים שנהרגו ב-2010 היה 45 - עלייה של 33% לעומת 2009. רק 4% מכלי הרכב בישראל הם דו-גלגליים - אופנועים וקטנועים - אך רוכביהם מהווים 12% מההרוגים בתאונות, פי שלושה מחלקם בצי הרכב.
לפי אותו דו"ח, המכוניות מהוות סכנה גדולה לאופנועים. 45% מהרוכבים שנהרגו או נפצעו קשה נפגעו בתאונת חזית-צד, כלומר, כזו שבה מכונית פוגעת בצד האופנוע, לרוב בגלל אי ציות לרמזור אדום או אי מתן זכות קדימה. שליש מהרוכבים נפגעו בתאונות שבהן לא היה מעורב כלי רכב נוסף, אך לעתים קרובות, בלימת חירום של האופנוען כדי להתחמק מפגיעת מכונית היא זו שגרמה לנפילתו אל הכביש.
ואולם חרף הסכנה שבהם, קשה לוותר על השימוש באופנועים וקטנועים: הם כלי רכב זריז ונוח בערים הצפופות, ומשמשים אף תחביב. גם אם אי אפשר לנטרל לגמרי את הסיכון, אפשר להפחית אותו מאוד בעזרת שיפורים בתשתיות ומודעות רבה יותר של נהגי המכוניות.
מפגעים בכביש
רוכבי אופנוע מושפעים מקמטים וקפלים בכביש, שמן, לכלוך וסימוני צבע חלקים. אולם נראה כי תכנון הכבישים ותחזוקתם לא מתחשבים בנוסעים על שניים. במחקר שערך ד"ר דוד זיידל עבור חברת ההנדסה אמי מתום ב-2009 נמצא כי בממוצע, רוכב אופנוע או קטנוע נתקל בכל קילומטר וחצי של כביש בבעיית תשתית המסכנת אותו.
במחקר התבקשו רוכבי אופנוע לנסוע עם מצלמה ומיקרופון שהותקנו בקסדתם, ולתאר את המפגעים שבהם נתקלו בכביש. ב-178 ק"מ של כביש שנבדקו, נמצאו 125 גורמי סיכון. מרביתם היו מהמורות או שיבושים אחרים בכביש, אך הרוכבים נתקלו גם במדרגות על הכביש, גיאומטריה בעייתית (כמו שיפוע מסוכן) וצבע חלקלק. המחקר, אגב, נערך בימי שמש, ולכן הרוכבים שהשתתפו בו לא דיווחו על בעיות ניקוז שהופכות את הכבישים למוצפים במים.
"יש דה-לגיטימציה מתמידה לאופנועים"
רוכבים רבים טוענים כי בעיות התשתית אינן מקריות, ונובעות מזלזול של רשויות המדינה בחיי האופנוענים. גידי פרדר, מדריך רכיבה ותיק ומנהל בית הספר "אופנוען מאומן", אומר כי "כל מה שנעשה למען רוכבים נעשה אחרי לחץ. הדאגה לרוכבים היא לא חלק מקבלת ההחלטות. עובדה שגדרות הבטיחות בכבישים עדיין קטלניות לרוכבים. ביוזמות חדשות של המדינה, כמו מגרשי הדרכה לנהגים, בכלל לא הביאו רוכבים בחשבון". לדברי פרדר "יש דה-לגיטימציה מתמידה לאופנוענים, שבאה לידי ביטוי בתכנון התשתיות ובביטוח".
משה פרחי, עיתונאי אופנועים ומדריך רכיבה, מוסיף: "המדינה לא סופרת אותנו. תשתית הכבישים לא סלחנית לרוכבים, עם מעקות בטיחות ועמודים שכל פגיעה בהם מסתיימת במוות. בכבישים יש פניות מסוכנות ושיפועים תלולים, ניקוז המים לא קיים וכל מעבר חצייה צבוע בצבע חלקלק. הנסיעה על כלי רכב דו-גלגלי היא זכות, וכפי שמעודדים מכוניות בטוחות, צריך להוריד מיסוי גם על ציוד בטיחות לרוכבים כמו מעילים וכפפות".
בנוסף למצב התשתיות, גם לנהגי המכוניות יש השפעה עצומה על בטיחות הרוכבים. פרדר ממליץ להם לשפר את המודעות: "אופנוע מופיע במקומות שמכונית לא עוברת בהם ונע מצד לצד מהר הרבה יותר. בעת שינוי נתיב או פנייה, צריך לבדוק שוב ושוב שאינך ?חותך' רוכב אופנוע". פרחי מצטרף לדברים: "בבריטניה יש סיסמה יפה: take longer to look for bikes - קח זמן כדי לחפש אופנועים. הנהגים צריכים להיות מודעים לכך שהם לא לבד. חשוב מאוד לא לעשות פניית פרסה באמצע כביש או במקום אסור, שם הסיכוי להחמיץ את האופנוע הוא גדול יותר".
פרדר מציין גם כי "הרבה תאונות נגרמות בשל חוסר ריכוז של הנהג, בשל שיחות טלפון או פעולות אחרות שלא קשורות לנהיגה. אם נהגים היו מרוכזים באמת, תאונות רבות היו נחסכות. הרוכבים הם אורחים על הכביש, ויש יחס של 1 ל-44 בינם לבין המכוניות. אני מקווה שהנהגים ילמדו לארח אותם יפה".
ובינתיים, מה עושה המדינה? לפי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, מקודמים כיום כמה פתרונות ובהם שיפור תשתיות, אכיפה בנוגע לקסדות תקניות, חקיקה שתחייב התקנת abs באופנוע וכן הסברה. בנוסף, הפיקו ברשות ערכה ללימוד נהיגה בטוחה לרוכבים, שזמינה להורדה באתר הרשות.
"המדינה לא סופרת את האופנועים"
מאת דניאל שמיל
8.3.2011 / 6:49