הנשים יורות לעצמן ברגל

>> ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה השבוע את הבחינה מחדש של העלאת גיל הפרישה של נשים מ-62 ל-64. אמנם מדובר רק בבחינה מחדש ועוד לא התקבלה החלטה שלא להעלות את גיל הפרישה של נשים, אבל הכיוון של הדברים הוא ברור: ארגוני הנשים לוחצים והפוליטיקאים אוהבים להיות קשובים למיעוטים רעשניים. לפיכך, הסימנים הם כי הנשים עשויות לקבל בקרוב את מבוקשן ולראות את גיל הפרישה שלהן נשאר על מקומו - 62 בלבד.



אם כך יקרה, הרי שהנשים יוכלו להכתיר את עצמן בתור מי שכורות את הקבר של עצמן. אם תרצו, בתור מי שיורות לעצמן ברגל. לצערנו, אין ניסוח עדין יותר להציג את הדברים.

את הקבר הן כורות לעצמן, באופן פרדוקסלי, דווקא בגלל הריחוק היחסי שלהן מהקבר, הרי נשים חיות יותר מגברים - בממוצע הן חיות שנתיים-שלוש יותר. המשמעות של הממוצע הזה היא כפולה: האחת, נשים בגילאי 60 פלוס אמורות להיות בריאות יותר מגברים ואמורות להיות מסוגלות לעבוד יותר שנים, ואף טוב יותר מגברים. השנייה, נשים צריכות לממן לעצמן פנסיה ליותר שנים, ולכן הן צריכות לדאוג לכך שחסכונות הפנסיה שלהן יהיו גדולים מאלה של גברים. גם זה אמור היה להביא לכך שנשים יעבדו יותר שנים מגברים.



על אף זאת, המצב הוא הפוך. נשים פורשות כיום לפנסיה בגיל 62, כאשר הוויכוח הוא אם יש מקום לדחות את גיל הפרישה שלהן ל-64; גברים פורשים לפנסיה בגיל 67. ההיגיון הפיסיולוגי והכלכלי היה אמנם מחייב שנשים יפרשו מאוחר יותר מגברים, אבל ההיגיון במקרה של גיל הפרישה עובד הפוך.



מדוע? בארגוני הנשים מסבירים זאת בפריווילגיה הנשית - נשים קיבלו זכות חוקית לפרוש קודם, זהו התחום היחיד שבו הן מופלות לטובה ביחס לגברים, ולכן אל להן לוותר על הפריווילגיה הזו. אנחנו מוסיפים הסבר אחר - הפטרנליזם הגברי, שתמיד ראה באשה יצור נחות וחלש מהגברים, ולכן התקבעה התפישה כי נשים אינן מסוגלות לעבוד בגילאים מבוגרים. זה קשה להן יותר משזה קשה לגברים.



ארגוני הנשים מוסיפים ומסבירים כי בפועל זהו אכן המצב. נשים רבות נפלטות משוק העבודה בגיל מבוגר, ולכן העלאת גיל הפרישה תפגע בהן אנושות - הן גם לא עובדות (כי לא רוצים להעסיק אותן וכי הן רוצות לפרוש מפאת העיסוקים השוחקים בהם הן מועסקות), וגם לא מקבלות קצבת פנסיה. והרי המתכון האיום לעוני של נשים מבוגרות.



סטטיסטית, ארגוני הנשים צודקים. בדיקה של המחלקה הכלכלית של התמ"ת בראשות בני פפרמן עבור themarker, העלתה כי שיעור הנשים המבוגרות (גילאי 55-63) המועסקות הוא 52% לעומת 66% אצל הגברים (גילאי 55-66). ואולם יש מקום סביר לחשד כי ההפרש הזה הוא במידה רבה תוצאה של התפישה המסורתית שלאשה קשה לעבוד בגיל מבוגר.



משמע, התפישה של האשה את עצמה, כמורה או כמטפלת, שלפיה היא שחוקה, ולכן אינה מסוגלת להמשיך ולעבוד; וכן התפישה של המעסיק את האשה, כמי שאוטוטו עומדת לקבל פנסיה, ולכן קל יותר לפטר אשה בגיל 60 מאשר גבר. בכך, הפריווילגיה הנשית נהפכת לאפליה לרעה של נשים - בגלל גיל הפרישה המוקדם שלהן, גם נפטרים מהן קודם.



יש יסוד סביר לחשד כי זהו אכן ההסבר. אנחנו יודעים זאת בגלל אותה בדיקה של פפרמן, שגילתה כי מאז הועלה גיל הפרישה של נשים וגברים ב-2003 חל מהפך דרמטי בתעסוקת מבוגרים: שיעור התעסוקה שלהם קפץ ב-9%-10%. ישראל, שהיתה כל השנים מדינה שמפגרת בשיעורי התעסוקה של מבוגרים אצלה ביחס למדינות oecd, נהפכה לאחת המדינות בעלות השיעור הגבוה ביותר של תעסוקת מבוגרים. השינוי, כמה מעניין לגלות, התרחש במידה שווה אצל גברים ונשים - שיעור התעסוקה של גברים גדל ב-9.7% ושל נשים ב-9.1%.



לפיכך, יש מקום להניח כי דחיית גיל הפרישה של נשים - אפילו השוואת גיל הפרישה שלהן לזה של הגברים - יביא לגידול נוסף בשיעור התעסוקה של נשים מבוגרות. העובדה שזה לא קורה, ושהמאבק כעת הוא להותיר את גיל הפרישה של נשים נמוך בחמש שנים מזה של הגברים, מונעת מנשים לעבוד בגיל מבוגר, וגרוע יותר - דנה אותן לחיי עוני נורא כגמלאיות.



זוהי תנועת מלקחיים פיננסית הרסנית. מצד אחד, הנשים חיות כשלוש שנים יותר, ולכן הן חייבות לחסוך יותר כדי לממן לעצמן פנסיה דומה לזו של הגברים. מצד שני, הנשים בפועל חוסכות הרבה פחות - כי הן פורשות קודם.



קרן הפנסיה מבטחים החדשה ערכה עבור themarker תחשיב של מה צפויה להיות קצבת הפנסיה של אשה החוסכת לפנסיה החל מגיל 30 (שכר של 5,000 שקל בחודש, הנחת גידול שכר של 2% בשנה), אם היא תפרוש לפנסיה בגיל 62, 64 או 67. התוצאות: פרישה לפנסיה בגיל 62 תביא אותה לקצבה של 3,870 שקל בלבד.



אם היא תעבוד ותחסוך עוד שנתיים בלבד, ותפרוש בגיל 64, הקצבה החודשית שלה תגדל ל-4,280 שקל - 10.6% יותר כל חודש, לכל ימי חייה. אם היא תעבוד ותחסוך עוד חמש שנים ותפרוש בגיל 67, קצבת הפנסיה שלה תגדל ל-5,400 שקל - 40% יותר כל חודש, לכל ימי חייה. לפיכך, ההתעקשות על הפריווילגיה הנשית של פרישה בגיל 62 גורעת 40% מקצבת הפנסיה של נשים.