המצרים מקווים לעמוד בהתחייבויות - אבל הגז יזרום לזמן מוגבל בלבד

בספטמבר 2000 פרצה ברחבי יהודה ושומרון האינתיפאדה השנייה - אינתיפאדת אל-אקצה. יו"ר האופוזיציה דאז, אריאל שרון, עלה להר הבית, רשת הטלוויזיה הצרפתית הפיצה את סרטון מותו של הילד הפלסטיני מוחמד א-דורה - והעולם הערבי כולו רחש וגעש, כשהמונים משולהבים יוצאים אל הרחובות בקריאות נקם בישראל.



לא חלפו שבועות, ובמצרים נאלצה חברה זרה למכור את אחזקותיה (20%) בבית הזיקוק החדש מידור שבאלכסנדריה, שנה בלבד לאחר שהוקם בהשקעה של 1.3 מיליארד דולר. אותה חברה זרה היתה קבוצת מרחב של איש העסקים יוסי מימן. שותפיו לבעלות בבית הזיקוק היו איל ההון המקומי חוסיין סאלם (70%) וחברת הנפט הלאומית המצרית (10%). "זו לא היתה העת להחזיק נכס שכזה במצרים", הסביר מימן בראיון שהעניק לפני שלוש שנים ל-themarker, והעדיף ניסוח מרומז זה לתיאור הפעם הראשונה שבה סיכלה האווירה הפוליטית במצרים את מהלכיו העסקיים. זמן קצר לאחר מכן כבר היו שותפים מימן וסאלם לייסודה בקהיר של חברה חדשה: ספקית הגז הטבעי emg.



1. הכללים המצרים שונים



emg - oil & eastern mediterranean gas קיבלה מן השלטונות המצריים מנדט לייצא גז טבעי מצרי למדינות האגן המזרחי של הים התיכון, אשר גובה ב-2005 בהתחייבות מצרים כלפי ישראל לאספקת 7 מיליארד מ"ק (bcm) גז טבעי בשנה למשך 20 שנה (עם אופציה להכפלת תקופת ההתקשרות).



במלים אחרות, emg קונה גז טבעי ממצרים, מוכרת אותו בישראל וגוזרת עמלת תיווך. אלא שכדי ליזום פרויקט בינלאומי במזרח התיכון (ועוד בין שתי מדינות המנהלות שלום קר), להשקיע בו כחצי מיליארד דולר ולתחזק אותו למשך 20 שנות זיכיון לפחות - חורג סיפורה של emg מן הגבולות המוכרים של תיווך עסקי.



emg נולדה במשרדי קבוצת מרחב ההרפתקנית, בחיקו של חזון שמעון פרס ל"מזרח תיכון חדש", לאחר שעוזרו לשעבר, ד"ר נמרוד נוביק, נקטף בידי מימן כדי לתרגם את חזון השלום האזורי לעסקים. באמצעות קשריו המדיניים הענפים של נוביק בארה"ב ובמצרים, הגישה אז מרחב לשלטון המצרי חמש הצעות לפרויקטי-ענק בתחום האנרגיה. בין ההצעות נכללה הקמת צינור אשר יוליך גז טבעי ממרבציה העשירים של מצרים אל השוק הישראלי, וכן הקמת בית זיקוק לנפט. המצרים העדיפו תחילה את בית הזיקוק - מיזם בוטה פחות מצינור המחבר בין שתי המדינות. מאוחר יותר נתנו אור ירוק לפרויקט הגז, שזכה לאחר עבודת "בחישה" שקטה גם בגיבוי הממשל האמריקאי.



הרציונאל שעמד מאחורי המיזם היה פשוט: ישראל מקבלת גז טבעי וזוכה בגיוון מקורות ובמפלט משוק מונופוליסטי, ומצרים נהנית ממזומנים וזוכה לאהדת הקונגרס האמריקאי. "במזרח התיכון", הסביר מימן, "החלטות כלכליות מחוברות לפוליטיות, והיגיון כלכלי לעולם לא יספיק לבדו".



אלא שכדי לחבר את העולם הכלכלי לפוליטי נדרש במשוואה זו כוח נוסף, מתווך, שירקח את האינטרסים של שני העולמות לכדי מוצר רווחי ובר-קיימא. כאן נכנס לתמונה מימן, שמן היאכטה הפרטית שלו טילפן ב-2003 ראש הממשלה דאז למצרים, כדי להפשיר את פרויקט הגז התקוע. מן העבר השני היה זה סאלם, "מלך ההתפלה", "נסיך המלונאות", איל הון ואדם רב-עוצמה, שנודע בקרבתו לצמרת השלטון המצרי, ובייחוד לנשיא חוסני מובארק וליד ימינו, עומר סולימאן.



"אם אתה יזם פרויקטים במדינות מתפתחות, אתה צריך להוסיף על הדיסציפלינות הקלאסיות לפחות שני רבדים נוספים: הבנה של התרבות העסקית המקומית ויכולת להתנהל בסנדוויץ' שמחבר את דרג מקבלי ההחלטות עם דרגי הביצוע", הודה נוביק לפני כשנתיים. "הלוואי שהמדינות היו מגיעות להסכם כלכלי מבלי שחוסיין סאלם יעשה את הלובינג שם ואנחנו פה. אבל זו דרכו של עולם. גם בארה"ב מבינים שבלי לובי של עולם העסקים, חלק גדול מן ההזדמנויות העסקיות לא יתממשו, ומשום שזה האינטרס של הכלכלה הלאומית, קבעו כללים מדויקים של איך לעשות זאת מבלי שזה יהפוך לשחיתות", הוסיף.



אלא שבמצרים לא נקבעו כנראה כללים מדויקים דומים. עיתון כווייתי דיווח השבוע כי בניו של מובארק, גמאל ועלא, גרפו מאות מיליוני דולרים מעסקת הגז שנחתמה בין emg לבין חברת החשמל הישראלית, לאחר שקיבלו מידי סאלם עמלה בשיעור של 7.5% מהיקף העסקה.



קשה לראות כיצד סאלם מזרים מכיסו כסף רב כל כך עבור מיזם עתיר השקעה שהחל למכור גז רק לפני שנתיים וטרם הניב לבעליו דיווידנד (ראו מסגרת). ואולם את אחת התשובות לתהייה סיפק אולי צ'אלרם יובמרונג, חבר אופוזיציה בפרלמנט התאילנדי, שבשבוע שעבר האשים כי ענקית האנרגיה הממשלתית ptt, שרכשה לפני שלוש שנים 25% ממניותיו של סאלם בפרויקט, עשתה זאת באמצעות חברת קש לכאורה, שדיווחה על רכישה בסכום של 13.25 דולר למניה - לעומת דיווח ptt, שהיה 14.76 דולר למניה - וכך גרפה לקופתה העלומה 83 מיליון דולר.



ייתכן שיהיה זה תמים לסבור שפרויקט רב סיכון כמו הנחת צינור גז תת-ימי לאורך 100 ק"מ בין אל-עריש לאשקלון יזכה לתמיכה ממשלתית מצרית מבלי לערב בקרביו גם את אנשי שלטון היחיד במצרים. מאידך, אולי יהיה זה נמהר להטיף מוסר צדקני למצרים, כאשר פוזלים אל מעללי חברות תעשיית הנשק הישראלית באסיה, למשל. זאת, אגב, כאשר גם בישראל נחשד שר תשתיות לשעבר (אביגדור ליברמן) בקבלת שוחד מידי אחד מבעליו של שדה הגז הטבעי מול עזה (מרטין שלאף).



ואולם בין אם מדובר בקצה הקרחון של שחיתות שלטונית בסדרי גודל או שמא סיפורי בדיה חסרי שחר, העבותות שבהן נקשר פרויקט הגז של emg למשטר המצרי עמדו לזכותו כל עוד החזיק מובארק במושכות השלטון. קשרים הדוקים אלה שאיפשרו את הולדת הפרויקט, הפכו לנטל למן הרגע שבו הופל השלטון במהפכה עממית רוויית זעם ותסכול. בראיון ליומון "אל מסרי אל יום" אמר לפני שבועיים נשיא emg, מוחמד טאווילה, כי סאלם (אשר נמלט בינתיים לאירופה) לא נמנה עם בעלי המניות של emg וכי הוא מכר כבר לפני שנים את יתרת מניותיו בפרויקט (28%). מעידן שבו מטריית מובארק העניקה חסות, חסינות ופתחה דלתות, עברה מצרים לעידן שבו שמו של השליט המודח הפך מוקצה, ומי שנקשר בו מחפש כל דרך כדי להינקות מכך.



2. נאסר על נשיא emg לצאת ממצרים



"אני לא נאיבי, אין לי אמונה בחזון אוטופי של שלום ואחווה - אבל אני מאמין ששיתוף כמות כזו של אינטרסים תבטיח שקט" - כך השיב מימן לפקפוק ביכולת המיזם להתקיים לאורך שנים. "הגיבור האמיתי ביחסים שבין ישראל למצרים הוא לדעתי דוביק לאוטמן, שהעתיק את מפעלי הטקסטיל לשם, ומייצר במצרים אלפי מקומות עבודה. יצוא טקסטיל וגז ממצרים ב-2 מיליארד דולר בשנה כבר הופך את שמירת היחסים בינינו לרלוונטית", הוסיף. אך מה קורה כאשר גם דלתא של לאוטמן מפסיקה באחרונה את הייצור המצרים בעקבות ההפיכה?



אם הפוליטיקה עורבבה במישרין בכל ניסיון לקידום היזמות הכלכלית במצרים, ספק אם ניתן יהיה להתעלם מהשלכות התהפוכות בה כיום. הציבור המצרי טרוד כיום במצוד אחר מובארק ומורשתו, שליחיו הזמניים בשלטון הופכים כל אבן בניסיון לאתר כל בדל ראייה למעשי שחיתות מצד מקורביו - ועסקות הגז הטבעי שניהל השלטון המצרי בעשור האחרון מהוות מטרה כמעט מושלמת עבורם.



ראשון הניצודים היה סאמח פהמי (61), מהנדס כימי בהשכלתו, דמות מפתח במיזם הגז, שכיהן כשר הנפט המצרי מאז 1999. בסוף השבוע דווח במצרים כי זומן לחקירה בטענה כי איפשר מכירה של גז טבעי במחירים מוזלים לישראל ולשש מדינות אירופיות אחרות, והסב בכך למצרים הפסד של 3 מיליארד לירות מצריות (יותר מחצי מיליארד דולר). בדיווח צויין כי פהמי טען להגנתו כי מילא אחר הוראותיו של נשיא מצרים המודח, מובארק.




טקס החתימה על הסכם הגז עם מצרים ב-2005



למחליפו של פהמי בממשלה הזמנית שהוקמה במצרים תחת אחמד שפיק, מונה ב-23 בפברואר מקורבו של פהמי, מחמוד לטיף (עאמר). לטיף מונה לפני כעשור בידי פהמי לסגן יו"ר חברת הנפט הלאומית המצרית (egpc), ובחלוף שנים מונה ליו"ר egas, המחזיקה כאמור 10% ממניות emg. מינויו של לטיף גרר אנחת רווחה בישראל, משום קרבתו לפרויקט הגז והעובדה שרק אשתקד היה לטיף מי שהציג בפני לקוחות emg בישראל את תוכניות אספקת הגז לשנים הבאות. ואולם לטיף לא הספיק אפילו לחמם את כסאו. כבר בחלוף שבוע ימים נאלץ להתפטר מתפקידו יחד עם יתר חבריו לממשלה, בלחץ האופוזיציה ודעת הקהל במצרים.



לצד לטיף, סומן במצרים מינוי ותיק אחר שנרשם בעבר על שמו של פהמי - מוחמד טאווילה. בתחילת הקדנציה שלו מינה פהמי את טאווילה ליו"ר egpc, לאחר שכיהן בעבר גם כמנכ"ל egas. לימים, פרש טאווילה מן השירות הציבורי והוצנח לנשיאות emg, שם הפך לדמות המקצועית הבכירה והדומיננטית בחברה. לפני שבועיים דווח במצרים כי טאווילה התפטר מתפקידו במה שעשוי היה להוות מכה קשה ל-emg. זאת, משום שטאווילה נחשב לאיש הקשר מול הגורמים המקצועיים בענף האנרגיה במצרים, ול"אביהם המקצועי" של בכירי egas. הדיווח התברר לבסוף כמוטעה, אך בימים האחרונים פורסם כי נגד טאווילה הוצא צו האוסר עליו לצאת ממצרים.



"פרויקט של מיליארד דולר, ללא ניסיון מוקדם, במדינה שקיים בה מונופול זיקוק ממשלתי המוקם בידי זרים, ורחמנא לצלן - ציונים, שבראשם עומד מי שלפי פרסומים זרים נמנה עם משרתי הביון של ישראל. בדיונים פנימיים שניהלנו במרחב היתה תזה שלפיה 'עלינו למגרש עם 5 עבירות - עוד לפני שנפתח המשחק'", העיר נוביק בחיוך לפני שנתיים.



ואולם emg לא מהווה כר פורה לחקירות המתוקשרות רק משום הלקוח הציוני השנוא או חברת הכלאיים המתווכת שרבע מבעליה הם ישראלים. הרחשים המטרידים סביב פרויקט הגז המצרי-ישראלי החלו כבר לפני שלוש שנים, ככל שהתקרב מועד תחילת הזרמת הגז המצרי לישראל.



תחילה, היתה זו סוגיית המחיר שבו התחייבה מצרים למכור ל-emg את הגז עבור המשק הישראלי החל במאי 2008. מחיר זה נקבע עם ייסודה של emg ב-2000 ולא עודכן מאז. על בסיסו זכתה emg במכרז ההיסטורי שפירסמה באותה שנה חברת החשמל. ואולם, ככל שהתקרב מועד ההזרמה, נשמעו במצרים "קולות אופוזיציוניים" אשר מלינים על מחיר הגז האבסורדי לכאורה שנקבע לישראל, ותובעים את הקפאת המיזם. בתום כמה חודשים של משא ומתן הכפילה מצרים את מחיר הגז שמכרה ל-emg. מצדה, emg הודיעה ללקוחותיה בישראל כי תאלץ לפתוח את החוזים עמם ולגלגל את הייקור גם לכיסם. בתום שנה של משא ומתן נאלצה גם חברת החשמל להתקפל, לפתוח את החוזה מול emg ולהסכים לייקרו ב-46%.



פתיחת חוזים במטרה לייקר את הגז המצרי המיוצא היתה גם מנת חלקן של צרפת וספרד למשל, אך ברקע סוגיית תמחור חסר זו, עמדה מצרים בפני בעיה יסודית יותר; זו אשר הביאה תכופות להפרעות באספקת הגז בצנרת לישראל. מצרים אמנם בורכה במאגרי גז טבעי, אך מיהרה בשנים האחרונות להתקשר עם מדינות זרות בחוזים ארוכי טווח ליצוא הגז הזה. במקביל, הפתיע המשק המצרי בצמיחה גבוהה שלוותה בזינוק חד בצריכת הגז המקומית. כך, היקפי ההפקה, תשתיות ההולכה וצנרות החלוקה לא היו ערוכים לצריכה שכזו מבית, והביקושים פגשו עד מהרה במחסור מלאכותי. זאת, בייחוד בתקופות צריכת השיא של חג הרמדאן, למשל, שבמהלכו נאלצה מצרים לצמצם את כמויות הגז ליצוא לטובת הבטחה לאספקה בסיסית עבור תושביה. הזעם הציבורי תדלק את הביקורת הקיימת ממילא כלפי היד המצרית הקלה שחתמה על חוזי היצוא. את מרב האש, ספג מן הסתם חוזה שיווק הגז המצרי לישראל - ואלה שהיו מעורבים בו.



3. הדילמה של טנטאווי



כדי להשקיט את הגופים המוסדיים בישראל אשר רכשו 4.4% ממניות פרויקט emg מידי חברת אמפל שבשליטת מימן, תמורת כ-100 מיליון דולר, הביא מימן לדירקטוריון אמפל את פרופ' שמעון שמיר (שגריר ישראל במצרים לשעבר, א.ב.) להצגת דו"ח ניתוח סיכונים. "לא היה שלב בתכנון שבו לא היינו מודעים לסיכון הפוליטי, ולכן ביצענו מהלכים שנועדו להלביש שכפ"ץ כנגדו", אמר נוביק.



השכפ"ץ אליו כיוון בדבריו היה למעשה העמקת רב-לאומיותו של המיזם. דווקא חוסיין סאלם היה מי שדאג ליום סגריר, ומימש 37% ממניות emg תוך שהוא גורף לכיסו את הרווח היזמי, אך גם מעבה את מבנה הבעלות ב-emg ומגוון אותו גיאוגרפית.



תחילה היו אלה איל הנדל"ן האמריקאי סם זל (10%) ואיש העסקים היהודי דיוויד פישר (2%), שרכשו לפני ארבע שנים את המניות תמורת כ-260 מיליון דולר. שנה לאחר מכן היתה זו ptt התאילנדית שרכשה 25% מאחזקותיו של סאלם תמורת 490 מיליון דולר.



"יש לנו הסכם שלום יציב בן עשרות שנים, ומעולם לא הופרו תנאיו. אבל הגלובליזציה - היא התשובה לחששות", אמר אז מימן. "אתה הרי לא יכול להעניש לקוח אחד ולצפות לאדישות מן העולם", הוסיף. ואמנם, מן הרגע שבו התברר כי הפסקת ההזרמה ממצרים לישראל כבר אינה תולדה של תיקונים טכניים המבוצעים בתשתית בעקבות אירוע החבלה ב-5 בפברואר, אלא ככל הנראה משום העדר הנחייה שלטונית-מצרית לחדשה, פנו בעלי המניות הזרים ב-emg אל ממשלותיהם בבקשה ללחוץ על שלטונות מצרים לחדש את ההזרמה.



אין כמו ראש המועצה העליונה של הכוחות המזוינים והשליט בפועל במצרים, מוחמד חוסיין טנטאווי, כדי להכיר בחשיבות הסיוע הביטחוני שמעמידה ארה"ב למצרים מדי שנה. גם היועצים שסביבו ודאי מכירים בסכנה התדמיתית הטמונה בכך שהצעד האופרטיבי הראשון בעידן פוסט-מובארק יהיה הפרת חוזה. ואולם, מעבר לכך, קשה לראות בעולם המודרני של ימינו מדינה אשר מבצעת באופן חד-צדדי מהלך שיש בו כדי להביא לאיום קיומי על שכנותיה.




מוחמד חוסיין טנטאווי; צילום: אי-פי



אם נניח לרגע את הסוגיה המסחרית, הרי שבמוצר חיוני עסקינן. כזה שעליו מושתתת 40% מאספקת החשמל בישראל וכ-80% מייצור החשמל בממלכה הירדנית, למשל. ניתוק צינור חמצן בין מדינות ידידות אינו מהלך קביל בנורמות הפוליטיות כיום. מאידך, כיצד יוכל השלטון הזמני והרעוע במצרים, הנשלט בידי צבא שמשתדל אף הוא להלך בין הטיפות, לבצע צעד בינלאומי ראשון דווקא בחידוש הפרויקט המושמץ עם האומה הציונית שמצפון? ועוד זה שעומד בדיוק בימים אלה בראש רשימת החקירות המתנהלות נגד הרודן שהודח, ועשוי להביא להתלקחות מחודשת של המון מוסת נגד ישראל והממשל?



טנטאווי ניצב לפיכך בפני דילמה לא פשוטה, וסביר שינסה לדחות ככל הניתן את ההכרעה המתבקשת בה - רק כדי לקנות עוד זמן. למרבה האירוניה, דווקא התקלה שאירעה בשבת במתקני הספקית המתחרה ים-תטיס - אשר הביאה לניתוקה של ישראל מגז טבעי למשך שבת - ייתכן שסייעה לו לקבלת ההחלטה. שהרי פרסום דרמטי ומתלהם דוגמת זה שהופץ במצרים שלשום, שלפיו נאבקה ישראל בשבת על חייה - רק סייע לישראל. השלטונות המצרים לא יוכלו הרי להישאר אדישים למצוקה קיומית של שכנתם מצפון, ואירועים שכאלה עשויים לשמש עילה לחידוש ההזרמה. זאת, כאשר בניגוד לישראל, שנתברכה לפחות במאגר גז חלופי (אם כי מידלדל), הרי שירדן למשל מחוסרת כל חלופה לגז. הממלכה נאלצת לשרוף מזה חודש מזוט וסולר יקרים שיזניקו את תעריף החשמל בממלכה בימים שבהם העלאת מחירים עשויה להוות זרז להפיכה שלטונית.



אספקת הגז לירדן, סוריה וגם לישראל תחודש לפיכך במוקדם או במאוחר. השאלה היא לאורך כמה זמן. בעתיד הקרוב כבר תישען ישראל על מקורות גז מספיקים מחופיה - אז כבר לא ירגיש השלטון הבא במצרים חובה לשמר את אספקת הגז לישראל, כשכל ייעודו יהיה אז שמירה על תקרת מחירים תחרותית בשוק. האם קיימת כיום אותה רמת ודאות לגבי 17 שנות הפרויקט הנותרות - בעידן חם פחות כלפי ישראל, שבו גובר כוחם של האחים המוסלמים ברחוב המצרי, וכשעל הנהגת המדינה מתמודדים שניים שאינם מאוהדי ישראל (מוחמד אל-בראדעי ועמרו מוסא)?



4. מבט דואג לעתיד



"אנחנו לא יודעים יותר מכל אחד אחר מתי ומי יהיה הנשיא הבא של מצרים, אבל אני זוכר התלבטויות כאלה גם בימי סאדאת", השיב נוביק לפני שנתיים כשנשאל על עתיד פרויקט הגז בעידן פוסט-מובראק.



ואולם דין יציבות מדינית וביטחונית אינו מעיד בהכרח על קיום חוזים עסקיים בין מדינות, וודאי שלא בין מדינה לבין חברה פרטית. כפי שמובארק התיר את פתיחת חוזה מכר הגז ל-emg - כך גם יכול טנטאווי עצמו לדרוש פעם נוספת את ייקור מחיר הגז שישווק לישראל, ולהביא בכך לסיום ההתקשרות עם הלקוחות הישראליים. עדות לכך התקבלה כבר אתמול בדיווחים על דרישת מצרים לייקר את הגז הנמכר לירדן. כפי שמובראק התקשה בטיפול ב"שלטון הבדואי" בחצי-האי סיני, כך יכול גם הבא אחריו לדחות את הטיפול בגידול ממאיר זה לשנים הבאות. זאת אגב, כאשר הכנסת כוחות צבא מצרים לסיני במטרה לאבטח את תשתיות הולכת הגז אינה במסגרת הסכם השלום בין מצרים לישראל.



פרויקט אספקת הגז המצרי לישראל יחזור לפיכך לתפעול בעתיד הקרוב - אך על עתידו הרחוק רובצים סימני שאלה כבדים. בינתיים, מונה שלשום לשר הנפט החדש של מצרים עבדאללה גוראב, יו"ר egpc לשעבר ויוצא תעשיית הנפט במצרים. דמות אלמונית יחסית לפעילי הגז הטבעי, וחסר קשר רשמי ידוע לפרויקט emg. "מגזר הנפט ידבוק בחוזים עם השותפים הזרים", צוטט גוראב בטקס השבעתו. "אנו מקווים ששיתוף הפעולה יימשך ושנוכל למלא אחר כל התחייבויותינו", הוסיף.