בנק ישראל: שכר הנטו של השכירים עלה

בעשור האחרון ניכרת ירידה חדה בקצב הגידול של השכר הריאלי ברוטו למשרת שכיר, מ-1.8% לשנה בעשור הקודם ל-0.02% בעשור הנוכחי - כך עולה מקטע נוסף שהותר לפרסום מתוך ד"וח בנק ישראל שיפורסם במלואו ב-30 במארס 2011.

בדו"ח נכתב כי מאחר שהן התוצר לנפש והן התוצר לעובד גדלו בשתי התקופות בשיעורים דומים, הסבר אפשרי לשינוי המגמה הוא הירידה בשיעורי המס על השכר שאיפשרו צמיחה ללא גידול בשכר מנקודת הראות של המעביד:

בשנת 2003 החליטה הממשלה על תוכנית ארוכת טווח של ירידה במס הישיר על עבודה. בשנת 2005 התוכנית אף הואצה, ובשנת 2009 היא הורחבה עד לשנת 2016. משנת 1995 עד שנת 2000 עלה שיעור המס הממוצע על השכר הממוצע מ-29% ל-32%, ומשנת 2001 הוא ירד בשיעור חד עד 23% בשנת 2010.

השינויים בשיעור המס באו לידי ביטוי בעלייתו של השכר נטו הממוצע הריאלי למשרת שכיר בין 1995 ל-2001 בקצב ממוצע של 2.8% בשנה - פחות מקצב הגידול של השכר ברוטו בתקופה זו, ובין השנים 2001 ל-2010 - בקצב ממוצע של 0.7% לשנה - מעל לקצב הגידול הממוצע של השכר ברוטו בתקופה זו. מאז תחילת הרפורמה במס ההכנסה בשנת 2003 ניכרת ירידה של היחס בין השכר ברוטו לבין התוצר לעובד, בעוד שהשכר נטו ביחס לתוצר לעובד דומה לממוצע ארוך הטווח שלו.

העלייה בשכר הנטו הממוצע של העובד, כפי שחושבה, אינה מבטאת בהכרח עלייה בשכר נטו של כל קבוצות העובדים; אולם היא משקפת עלייה בשכר נטו של מרבית העובדים שעבדו לפחות 10 חודשים במשך שנה, וזאת על פני כל התפלגות השכר.

בסיכומו של דבר נטען בדו"ח כי הרפורמה להפחתת המס הישיר מעבודה, שהחלה בשנת 2003 וצפויה להימשך עד שנת 2017, תרמה לתחרותיות של המשק הישראלי. הפחתת המס איפשרה עלייה בשכר נטו של העובד ללא גידול של עלויות הייצור למעסיק והגדילה את השכר נטו של מרבית העובדים שעבדו לפחות 10 חודשים בשנה, במיוחד של אלה ששכרם גבוה.