"בנקי ההשקעות בוול סטריט התנהגו כמו בתי קזינו בלאס וגאס"

גרדיאן



מייקל לואיס, סוחר לשעבר בוול סטריט, התפרסם בזכות הספרים שכתב על האומנות האפלה של בנקאות ההשקעות. הוא כבש את השוק בסערה ב-1989 עם הספר "פוקר שקרנים", שתיעד את עולמם עתיר הטסטוסטרון של האחים סלומון באמצע שנות ה-80.



ספרו האחרון, "מכונת הכסף: המשקיעים שפיצחו את השיטה" (שיצא בישראל בהוצאת בבל), עוסק בקומץ משקיעים נועזים ותמהונים, שהימרו נגד המערכת הפיננסית באמצעות עסקות שורט על שוק משכנתאות הסאבפריים, והרוויחו הון.



למעשה, הספר מספר את סיפור הקריסה של מערכת הבנקאות העולמית ב-2008, בעיקר כתוצאה מטפשותם של מי שניהלו כמה מהבנקים הגדולים בעולם. הצבע והדמויות החזקות ב"מכונת הכסף" הופכות אותו לספר שכיף לקרוא ולתיעוד נדיר של החיים בוול סטריט.



"התעלמות מאחריות"



לואיס, שגר בקליפורניה, הגיע ללונדון כדי לקדם את ספרו, שיצא לאור בתחילת ינואר. בארה"ב נמכרו עד כה 700 אלף עותקים. כשפגשתי אותו במלון מייפייר, הוא קפץ בשמחה על ההזדמנות לדבר על ממצאי ועדת החקירה של המשבר הפיננסי שהקים הקונגרס, שבחודש שעבר הטילה את האחריות למשבר על הרגולטורים, על קובעי המדיניות, על הבנקאים החמדנים - ועל "ההתעלמות מאחריות ומאתיקה בכל הרמות".



"נכון, נכון, נכון - בכל המובנים", אומר לואיס. "ואל תשכח את סוכנויות הדירוג. הן העניקו דירוג גבוה להשקעות המשכנתאות שמשכו השקעות כאילו אין מחר, ונכשלו כישלון חרוץ בביצוע תפקידן".



לואיס הוסיף כי אין זה מפתיע שארבעת חברי הוועדה הרפובליקאים סירבו לאשר את ממצאיה. "הימין מנסה נואשות למצוא נרטיב שיתקבל בציבור. זהו הסיפור שלהם: ההתערבות הממשלתית היא זו שיצרה את המשבר - ביל קלינטון אילץ את הבנקים להלוות כסף לשחורים, וברני פרנק, לשעבר יו"ר ועדת השירותים הפיננסיים של הקונגרס מטעם הדמורקטים, התעלם ממה שקורה בענקיות המשכנתאות פאני מיי ופרדי מק, שיצרו ביקוש לאותן הלוואות.



"זה סיפור מוכר למדי. כשאני מעביר הרצאות, מישהו תמיד קופץ ומנסה לדחוף את הסיפור הזה. אבל כשבוחנים את העובדות, הנתח של פאני מיי ופרדי מק בשוק הסאבפריים נפל ב-2005-2007. הקריסה התרחשה בגלל כישלון השווקים החופשיים והקפיטליזם באופן כללי.



"יתרה מזאת, הבנקים ניצלו בזכות משלמי המסים. במלים אחרות, הבנקים הרוויחו מסוציאליזם, כשכל היתר נאלצים לחיות תחת קפיטליזם. האנשים שקיבלו את המשכורות הגבוהות ביותר חיים לפי מערכת כללים שונה מזו של כל היתר. זה לא אבסורד?"



"לייצר כסף על חשבון הנשמה"



האם לואיס נהנה מכתיבת "מכונת הכסף"? לא כפי שנהנה מכתיבת "פוקר שקרנים". "'פוקר שקרנים' היה כמעט קומדיה. הוא עסק בוול סטריט של גורדון גקו (דמות בדיונית מהסרט "וול סטריט"); באותם אנשים ששלטו בחדרי המסחר ובדברים המגוחכים שעשו (כמו לשדר צ'אטים סקסיים במערכת האינטרקום).



"כשכתבתי את 'פוקר שקרנים' חשבתי שהוא מתאר תקופה שעומדת להסתיים. חשבתי שמערכת המשלמת לבני 24 כמוני כסף כדי לתת ייעוץ פיננסי היא מטורפת - אבל לא חשבתי שהיא תחזיק מעמד".



ב"מכונת הכסף", לעומת זאת, מתוארת טרגדיה שתוביל למשבר כלכלי עולמי ולפיטוריהם של יותר מ-25 מיליון אמריקאים. זה היה אתגר משום שלואיס נדרש להסביר מהן עסקות החלף להגנה מפני חדלות פירעון (cds) ומהן אג"ח מגובות משכנתאות (cdo) לקוראים מהשורה. "הוספתי הערות לקוראים, שבהן אני מודה להם על סבלנותם בעודי צולל לנבכי המכשירים הפיננסיים. בדרך כלל אני מרבה לצחוק בזמן שאני כותב, אבל לא הפעם".







לא קשה להבין מדוע. כפי שנכתב בספר, קרן המטבע הבינלאומית העריכה כי ההפסדים שנבעו משוק הסאבפריים האמריקאי מסתכמים בטריליון דולר. טריליון דולר של הפסדים שנוצרו על ידי אנשי הפיננסים האמריקאים והוטמעו במערכת הפיננסית האמריקאית. אפשר לדמות זאת לפצצות שהונחו בכל מוסד פיננסי מערבי.



ב"מכונת הכסף" אנו נכנסים לחייו של סטיב אייזמן, בניסיונו להילחם בהונאה שנוהלה בידי הבנקים הגדולים, שהעניקו הלוואות לאנשים עניים שלא קראו את האותיות הקטנות בחוזים - שהבהירו כי עלויות הריבית יזנקו כעבור שנתיים.



ומוזכר שם גם מייק בארי, נוירולוג לשעבר הסובל מתסמונת אספרגר שמנצל הזדמנויות כשהשוק צולל, אבל בסוף הספר אומר את המשפט הבלתי נשכח: "העסק הזה הורג חלק בחיים, חלק די חיוני. כלומר, לא זיהיתי בדיוק מה הוא הורג. אבל זה משהו חיוני שמת בתוכי - אני יכול להרגיש את זה".



לואיס יודע מהו החלק הזה: "הלחץ המתמיד לייצר כסף על חשבון כל השאר, אולי אפילו על חשבון הנשמה שלך" (לואיס, דרך אגב, אינו סוציאליסט, משום ש"סוציאליזם אינו עובד").



אחת הטענות האהובות עליו היא שהמגזר הפיננסי הוא גדול וחשוב מדי. "הוא שואב המון משאבי אנוש שלא מחזירים הרבה לחברה בתמורה. בשביל מה אנחנו צריכים מערכת שעוותה בידי תמריצים פיננסיים מנופחים - מה שהביא לכך שכמעט כל הסטודנטים המובילים מסטנפורד ומהרווארד רוצים להיכנס אליה?"



יחס מפתיע



"מכונת הכסף" הוא סיפור על שוקי האג"ח - לא על שוקי המניות, שבהם המשקיעים יכולים לבצע עסקות לונג או שורט על מניות, בהתאם לתחזיותיהם. בשוקי האג"ח, הדרך להמר בשורט על משכנתאות סאבפריים היא לקנות חוזה החלף להגנה מפני חדלות פירעון (cds) - מעין תעודת ביטוח נגד חדלות פירעון על אג"ח הקשורות למשכנתאות סאבפריים. משקיע שקונה cds משלם פרמיה כל עוד המשכנתא מוחזרת בהתאם לתנאים. אבל כשההלוואה משתבשת, בעל ה-cds מרוויח בגדול.



לפי השורטיסטים בספר, ולפי רבים בעולם שמחוץ לוול סטריט, היו עדויות רבות לכך ששוק הסאבפריים עומד לקרוס - כך שהיחס בין השורטיסטים המעטים לבין הרבים שהימרו לטובת אותן משכנתאות הוא מפתיע. בנקים, כמו מריל לינץ' וסיטי עסקו מסביב לשעון בהנפקת משכנתאות ובהשקעות במשכנתאות, שנרכשו גם בידי בנקים אחרים וקרנות גידור. אחת הדמויות בספרו של לואיס אף אומרת כי המוסדות בוול סטריט הימרו בלונג על משכנתאות הסאבפריים משום שבמוסדות האמינו לשקרים שהם למעשה יצרו.



עם אותם מוכרי שורט נמנה גרג ליפמן מדויטשה בנק, שבניגוד לעצתו ונטייתו של הבוס שלו הימר בשורט על האג"ח מגובות משכנתאות הסאבפריים (cdo) ולאחר מכן ייעץ לאחרים לעשות כמותו. נוכח הסבירות לקריסה מכנה לואיס את אותן אג"ח "המוצרים הפיננסיים הזולים ביותר ביחס לערכם שנמכרו אי פעם".



נקודה זו לא נעלמה מעיני השורטיסט האגדי ג'ון פולסון, שהרוויח 20 מיליארד דולר בעבור לקוחותיו ו-4 מיליארד לעצמו. "איש לא הרוויח כל כך הרבה כסף כל כך מהר בוול סטריט", מדגיש לואיס. "והוא עשה זאת באמצעות הימור נגד אותן אג"ח מגובות משכנתאות סאבפריים שפגעו בסיטי. בנקי ההשקעות בוול סטריט התנהגו כמו בתי קזינו בלאס וגאס. והקזינו ביצע טעות חמורה בחישוב".



"מה אני מבין?"



האם לואיס סבור שבבנקים למדו לקח? "הבנקים קצת חוששים כיום מסיכון, והחששות יימשכו לזמן מה. אבל המשבר הבא עלול להגיע מהבנקים האירופיים, ולא מוול סטריט".



במבט שובב של מי שעדיין לא איבד את אינסטינקט המסחר שלו, מסיים לואיס: "שמעתי שיש החושבים כי כדאי כעת להמר נגד האג"ח הצרפתיות - אבל מה אני מבין?"