>> לרגל יום האשה - מהו הסיוע המשמעותי ביותר שהמדינה יכולה להגיש לנשים בישראל? מרבית הנשים ישיבו מיד: סיוע במימון הוצאות הטיפול בילדים, משמע הכרה בהוצאות המטפלת או בהוצאות המעון.
הנתונים מלמדים כי יש לא מעט צדק בדרישה הנשית הזו: משרד התמ"ת מפעיל כיום 1,600 מעונות יום מסובסדים ברחבי הארץ. במעונות הללו שוהים כיום כ-100 אלף ילדים בגילים 0-3. מדובר בכרבע בלבד מאוכלוסיית הילדים בגילים הרלוונטיים: עוד חצי נמצא בבית תחת השגחה של אחד מבני המשפחה (מסגרות ללא תשלום) ורבע נוסף נמצא בגנים פרטיים או עם מטפלת.
האם סבסוד של רבע מאוכלוסיית הילדים בישראל הוא מספק? ניתן להניח שלא. גם התמ"ת וגם נעמ"ת, שהיא אחד הזכיינים הגדולים ביותר של מעונות יום מטעם התמ"ת, מדווחים על ביקושי יתר במעונות שלהם. עיקר הביקושים הם דווקא באזורי המרכז המבוססים - תל אביב, פתח תקוה, רעננה, רמת גן, וגם שכונות מסוימות בירושלים. ניתן לנחש שאלה הורים המשתייכים למעמד הבינוני-נמוך, המתגוררים באזורי המרכז ומנסים להתקבל למעונות המסובסדים, אבל מוצאים את עצמם בלי היצע מספק במעונות המסוגל להכיל אותם. כלומר, המעמד הבינוני-נמוך אינו זוכה למענה שהוא זקוק לו מצד המעונות המסובסדים.
דווקא באזורי העוני המובהקים אין בעיה של ביקושי יתר. דוברת נעמ"ת דיווחה כי אין בעיה של ביקושי יתר באזורי הפריפריה. כך גם אין בעיה של ביקושי יתר בערים החרדיות - ככל הנראה בגלל ההיצע הגדול של מעונות יום של התמ"ת.
לפי נתוני התמ"ת, 360 מעונות הוקמו בערים החרדיות. 360 המעונות הללו משרתים 200 אלף ילדים חרדים עניים. לעומת זאת, 418 אלף ילדים ערבים עניים (לפי נתוני הביטוח הלאומי) מסתפקים ב-31 מעונות יום. כן, מספר הילדים הערביים העניים הוא כפול ממספר החרדים, אבל הם מסתפקים בעשירית ממספר מעונות היום המסובסדים.
אז הנה שתי עדויות לכך שהיצע מעונות היום המסובסדים בישראל אינו מספק: ראשית, המעמד הבינוני-נמוך, הזקוק לסיוע בטיפול בילדיו, אינו זוכה לסיוע כזה - בשל העדר מספיק מקום במעונות באזורי המרכז. שנית, בקרב האוכלוסייה הערבית ישנה הזנחה פושעת ממש של הטיפול בילדים עניים, כשהמדינה פשוט אינה מספקת שום פיתרונות לילדים או לאמהות שלהם. העובדה שרק 20% מהנשים הערביות יוצאות לעבוד יכולה להיות מוסברת גם בכך.
כל הנתונים, יש לציין, הם לאחר שמדינת ישראל כבר התעוררה להבין שיש לה בעיה קשה בהיצע מעונות היום שלה - בחמש השנים האחרונות זינק תקציב מעונות היום של התמ"ת מ-400 מיליון שקל לכמיליארד שקל כיום, גידול של פי 2.5 בתקציב בתוך פרק זמן קצר. ההערכה היא כי מספר הילדים שיקבלו מענה במעונות מסובסדים יגדל עקב כך בשנה הקרובה ל-133 אלף. ועדיין, ספק אם יש גם בתקציב הנוכחי כדי לענות על כל הצרכים.
אז נכון, זה לא התחום היחיד שבו מדינת ישראל מתקשה לספק מענה לכל הצרכים, אבל דווקא בתחום של מעונות היום יש מקום לחשיבה מחודשת מסיבה כפולה. האחת, המעבר לחינוך חובה חינם בישראל לגיל הרך הוא מהלך חברתי-כלכלי, שעשוי לשנות את פניה של המדינה בכמה מישורים בו-זמנית. תעסוקתית, הוא ישחרר נשים עניות לשוק העבודה (ראו המקרה של הנשים הערביות). כלכלית, הוא יקל מאוד את עלויות המחיה גם למעמד הנמוך וגם למעמד הבינוני. חינוכית, הוא יאפשר להעניק חינוך טוב לכל ילדי ישראל, כשכל המחקרים בעולם מלמדים כי החינוך בגיל הרך הוא הקריטי ביותר להתפתחות הילד. חברתית, המהלך יפתור במידה ניכרת את בעיית העוני של ילדים, כשכל הילדים העניים יהיו במסגרות טיפוליות טובות, המעניקות להם גם חינוך וגם ארוחה חמה.
מדובר במהלך בעל תרומות ארוכות טווח ורב-מערכתיות, והיופי בו - וזאת כבר הסיבה השנייה לבחון אותו - שיש לכך אפילו מקורות תקציביים. כל שצריך הוא לקחת את 5 מיליארד השקלים שמדינת ישראל מוציאה בכל שנה על קצבאות ילדים, ולהפנות את התקציב הזה לסבסוד מעונות יום (ואולי גם להרחבת מס הכנסה שלילי). במקום שתקציב קצבאות הילדים ישולם להורים, בלי שהמדינה מפקחת על השימושים בו ועל התועלת הנובעת ממנו, המדינה תיקח את הכסף לידיה ותנתב אותו לצעד החשוב ביותר לרווחת הילדים והמשפחות שלהם - חינוך חינם לגיל הרך.
עכשיו כל מה שצריך הוא ממשלה עם מספיק חזון ומספיק תעוזה כדי לבצע מהלך אסטרטגי חשוב שכזה.
רוצים מהפכה חברתית? תנו חינוך חינם לגיל הרך
מירב ארלוזורוב
10.3.2011 / 6:55