ישראל מייבשת את האנרגיה המתחדשת

>> ממשלת ישראל קיבלה בשנים האחרונות כמה החלטות חשובות בתחום קידום אנרגיות מתחדשות, אך נדמה כי החלטות אלה לא מצליחות לצאת מן הכוח אל הפועל. דוגמה טרייה לכך היא ההסדרה התעריפית לתחנות הגדולות, שרבים בתעשייה חיכו לה. ההסדרה פורסמה ב-24 בינואר וקבעה מכסה צנועה של 600 מגה-ואט. ואולם לא עברו להם שבועיים והרשות התחרטה ולא רק שהקטינה את המכסה ל-500 מגה-ואט, היא אף התנתה אותה בבחינה מחודשת של הממשלה.

אין זה סוד שבישראל קמו בזמן שיא לא מעט חברות מקצועיות, איכותיות וזריזות בתחום הסולארי, שעשו את כל ההכנות הדרושות והשקיעו משאבים רבים ויש להם יכולת מוכחת למלא כל מכסה ולהגדיל משמעותית את ייצור החשמל בישראל מאנרגיה מתחדשת. היעדר אפשרות לממש את יכולותיהן מסיבות של בירוקרטיה ומאבקי כוח בין רשויות, גרם לכך שהן מממשות את יכולותיהן כיום בפרויקטים ברחבי אירופה. מדוע זה כדאי וכיצד ניתן לקדם ולממן בארץ פרויקטים של אנרגיה מתחדשת?



החלטת הממשלה להפחית את פליטת גזי החממה ב-20% עד 2020 כוללת כמה מרכיבים, אך חסרה באופן מפתיע עידוד לעבור לייצור חשמל מאנרגיה מתחדשת. עובדה זו תמוהה מאוד לאור העובדה שייצור החשמל בישראל תורם לכ-55% מפליטת גזי החממה. כדי לעמוד ביעד הזה וביעד של ייצור 10% מהחשמל בישראל מאנרגיה מתחדשת עד 2020 (כיום השיעור הוא פחות מ-1%), יש לקבוע הסדרה ברורה, הגיונית וארוכת טווח ולהסיר חסמים ביורוקרטים.



תכנון, הקמה, תפעול ותחזוקת פרויקטים של אנרגיה מתחדשת בהיקפים גדולים יכולים ליצור מאות מקומות עבודה בפריפריה ואף לקדם את תוכניות משרד התמ"ת לעידוד תעסוקת מיעוטים. פרויקטים של אנרגיה מתחדשת מתאפיינים בתקופת תזרים ארוכה בתשואות ובסיכון נמוך. היה רצוי שפרויקטים מסוג זה ימומנו בכספי קרנות פנסיה וקופות גמל.



פרויקטים של אנרגיה מתחדשת יכולים להביא לפריחה בשוק גיוסי ההון בדרך של הנפקת מניות, אג"ח ומכשירים נוספים. ניתן ללמוד מארה"ב, שבה מערכת המס מהווה כלי חשוב לתמרוץ תחומים שמוגדרים בעדיפות לאומית כגון אנרגיה מתחדשת. שימוש מושכל בארגז כלי מיסוי יכול להוות זריקת עידוד לתעשייה.



במקום להילחם בטחנות רוח יש להסדיר תעריפים לחוות טורבינות רוח. ההתמקדות באנרגיה סולארית בלבד אינה עולה בקנה אחד עם מדיניות מושכלת של גיוון סל האנרגיה המתחדשת. יש להשלים את ההסדרה לכל סוגי האנרגיה המתחדשת ובמיוחד לרוח ולביו-מסה, לקבוע מכסות נדיבות ולתת תמריץ לתעשייה שרבים מעוניינים לקחת בה חלק ומחכים ליריית הפתיחה.



לסיכום, ברור כיום כי 2011 תהיה שנת מבחן לתעשיית האנרגיה המתחדשת בישראל. על הממשלה לנקוט מדיניות ברורה, עקבית וארוכת טווח כדי להגיע ל-2020 עם ביטחון אנרגטי וסל מגוון של ייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות, המהווה גם כלי לעידוד תעסוקה, עידוד שוק ההון והחיסכון ושיפור איכות החיים שלנו ושל הדורות הבאים אחרינו.



הכותב הוא שותף, ראש מגזר אנרגיה וקלינטק ב-pwc israel