בועת נדל"ן דווקא טובה לנתניהו

>> כלל ידוע בשוק ההון אומר שאנשים תמיד "מדברים מהפוזיציה": מי שמחזיק במניה של חברה כלשהי, תמיד יגיד שמחירה צריך לעלות, ומי שמחכה לקנותה במחיר נמוך יותר, יאמר שהיא צריכה לרדת. זה רק טבעי שהם חושבים כך. אותם דברים אפשר לומר גם על שוק הנדל"ן: מי שמחזיק בדירה אחת או שתיים יאמר שמחירי הדירות סבירים ואין בועה, ומי שמחפש לקנות דירה ראשונה לא יתקשה להאמין שעלייה של 40% במחירי הדירות בשנתיים מרמזת על שוק בעל אופי בועתי.

ומה עם קברניטי הכלכלה? ובכן, גם הם מדברים מהפוזיציה, רק שאצלם זו הפוזיציה המקצועית או הפוליטית. המשנה לנגיד בנק ישראל, צבי אקשטיין, צוטט השבוע באמירה, "חד-משמעית אין בועת נדל"ן בישראל", ובמקביל רמז שיש חשש להיווצרות בועה - אבל בנק ישראל לא יאפשר לזה לקרות. הפוזיציה של אקשטיין ובנק ישראל ברורה. הבנק הרי אחראי על יציבות המחירים והבנקים, המממנים העיקריים של רוכשי הדירות. הודאה בקיומה של בועת נדל"ן תרמוז שהבנק נכשל בתפקידו.



הפוליטיקאים שפוזלים לדעת הקהל, מדברים אחרת. שר האוצר, יובל שטייניץ, אמר השבוע בהתייחסו לשוק הדיור כי "יש בעיה של עליית מחירים". ראש הממשלה, בנימין נתניהו, פירסם תוכנית חדשה להאצת אישורי בנייה ל-50 אלף דירות. האמירות של שטייניץ ונתניהו נאמרות מהפוזיציה של פוליטיקאים שמריחים בחירות ורוצים להיטיב עם העם. אבל הפוזיציה של הממשלה והאוצר מורכבת יותר. ברמה ההצהרתית הם אולי יאמרו שהם רוצים לבלום את עליית המחירים, אבל בפועל עליית המחירים משרתת אותם היטב. עלייה במחירי הדירות - בין אם היא מוצדקת מבחינה כלכלית ובין אם לאו - מייצרת דינמיקה חיובית שמסייעת למטרות הממשלה בטווח הקצר.



כמו בועות בשוקי המניות, בועות נדל"ן מייפות את נתוני החשבונאות הלאומית; הן מסייעות להראות שיעורי צמיחה גבוהים יותר, מראות השקעה גבוהה יותר בנכסים קבועים ומאפשרות לממשלה לגבות יותר מסים ולגייס הון בריביות נמוכות יותר. הנתונים מפיחים אופטימיות בציבור ומסייעים לתזוזות חיוביות גם בשוק התעסוקה. כלפי חוץ, שטייניץ ונתניהו מקוננים על מחירי הנדל"ן ומבטיחים לטפל בעניין, אבל אם מחירי הדירות יפתיעו ויתחילו לרדת - יש סיכוי טוב שגם נתונים אחרים במשק ייראו פחות טוב. לא בטוח שהם רוצים לראות התפתחות כזאת דווקא במשמרת שלהם.