אזורים נותרה הנכס היחיד של בוימלגרין ששווה משהו

במארס 2006 רכש שעיה בוימלגרין את אזורים מידי נוחי דנקנר לפי שווי של כ-2.2 מיליארד שקל. חמש שנים אחר כך הוא מכר את אחזקותיו בחברה לפי שווי של פחות מרבע מהמחיר הזה.

בתודעת הצרכן הישראלי אזורים נשארה מותג מוכר, שבונה כבר שנים ארוכות שכונות לזוגות צעירים בערי ישראל, בהן רמת גן, אשקלון, ראשון לציון ורחובות. אזורים יכולה להודות על גורלה ששפר עליה. בתוך אימפריית הבועה שבנה בוימלגרין, בדמות מבנה סבוך של חברות בורסאיות, אזורים נותרה הנכס שבכל זאת שווה משהו.



עם הנכסים שמחזיקה אזורים נמנה קניון עיר ימים בנתניה, שצפוי להיפתח במחצית השנייה של 2011. בקניון זה שותפה אזורים בחלקים שווים עם שיכון ובינוי. בנוסף, מחזיקה אזורים בקרקע גדולה בצומת גבעת אולגה שליד חדרה, בשטח של כ-110 אלף מ"ר. על הקרקע הזו עתידים להיבנות בנייני משרדים ומרכז מסחרי. החברה גם מחזיקה בקרקעות המיועדות לנדל"ן מניב במקומות נוספים בישראל.



אזורים ממשיכה למכור דירות לאזרחי ישראל. החברה מכרה 645 יחידות דיור בתשעת החודשים הראשונים של 2010 - קצב דומה לזה שבו פעלה לפני חמש שנים, המעיד על קיפאון אבל לאו דווקא על נסיגה. אך למרות זאת, החברה שנמכרה להרשי פרידמן אינה אותה חברה שנרכשה על ידי בוימלגרין לפני חמש שנים.



למרות הגאות במחירי הנדל"ן בשנים האחרונות, ועל אף שאזורים מכרה מדי שנה 600-800 יחידות דיור, היא לא הצליחה לתרגם זאת לרווחים.



אזורים בתקופת בוימלגרין עשתה סדרה של טעויות. הטעות הגדולה ביותר של החברה היתה רכישת חברת לגנא הולדינגס מידי יצחק אנגל: חברה ממונפת לדבעי שהיתה פעילה במזרח אירופה דרך שתי חברות בנות, אנגל משאבים ואנגל אירופה. בוימלגרין גרם לאזורים לשלם על לגנא פי שניים משווי השוק שלה תוך נטילת הלוואות. החברות שנרכשו התמוטטו, נקלעו לחדלות פירעון ומרבית ההשקעה בהן נמחקה. לטעות הפטלית הזו חברה השקעה נוספת של אזורים בתחומים נוספים - כמו השקעתה בבתי מלון בישראל שלא נשאה פרי.



ההשקעות האלה, בעיקר במזרח אירופה, גזלו את תשומת הלב הניהולית של החברה ופגעו גם בפעילותה המוצלחת בישראל. בתשעת החודשים הראשונים של 2010 הפסידה אזורים 100 מיליון שקל ושילמה הוצאות מימון של 90 מיליון שקל, שגרמו לחברה למכור נכסים מניבי תזרים מזומנים כמו קניון קריית אונו ואף נכסים שהתזרים העתידי שלה תלוי בהם כמו מגרשים בנתניה.



בוימלגרין התמנף יתר על המידה כדי לרכוש חברה בתקופת השיא של השוק. הוא המשיך לבצע רכישות במהלך אותה תקופה ולקח הלוואות שהעמיסו עליו הוצאות מימון. החטא הקדמון של בוימלגרין היה רכישת חברת אזורים, שעבורה נטל על עצמו חוב של 750 מיליון שקל, שלא יכול היה לעמוד בריביות עליו. החוב הזה שנטלה בוימלגרין קפיטל, החברה האם, מוטט אותו. אבל גם אזורים, החברה הנרכשת, סבלה. היא נותרה לעמוד על הרגליים כחברה פעילה, אבל חלשה הרבה יותר.