האיש החזק במערכת הבריאות בישראל: חריף, מקושר ובלי גבולות

כזה דבר עוד לא היה כאן: מנהל בית החולים הגדול בישראל, פרופ' זאב רוטשטיין, מסתבך בתגרה אלימה עם עובדים, המסתיימת בשני עובדים שנזקקים לטיפול רפואי, בתלונה במשטרה ובמבוכה גדולה.







הכל החל לפני כחודשיים, כשבשיבא השיקו את מערכת החנייה החדשה והמשוכללת שלהם: את הבוטקה המאוישת החליפה מערכת ממוחשבת מתקדמת, תעריפי החנייה השתנו, אך לא פחות חשוב - נערכה רפורמה בהסדרי התשלום של קבוצות שונות שנהגו לחנות בחינם בשטח בית החולים. אחת הקבוצות האלה היא עובדי בנק הדם של מד"א - 150 איש שעד היום נהנו מחנייה בחינם. מעתה, הוסבר להם, עליהם לשלם 20 שקל ביום עבור החנייה במתחם.



התסיסה על הרעת התנאים לא איחרה לבוא וכללה הפגנות, משא ומתן עקר בין הנהלות שני המוסדות ומתח גובר. ההתפרצות הגדולה הגיעה בראשון לפני שלושה שבועות - והסתיימה באירוע אלים ומטלטל. שעות ספורות לאחר מכן המריא רוטשטיין לחופשה משפחתית מתוכננת ברומניה, והתקשורת החלה לסעור סביב השאלה "מי התחיל ראשון" (ראו מסגרת).



אבל לא רק התקשורת סערה סביב הפרשה. התקרית בשיבא נהפכה מטבע הדברים לשיחת היום במערכת הבריאות. למרות התדהמה מעצם התרחשותו של האירוע האלים, רבים לא הופתעו מזהות המעורבים: מד"א, הנהנה בקרב הציבור מתדמית ממלכתית ונקייה, מוכר היטב במערכת הבריאות כארגון חזק ולוחמני למדי. רוטשטיין נחשב לילד הסורר של מערכת הבריאות, אחת הדמויות החזקות, הצבעוניות והשנויות במחלוקת בתוכה.



חזית נגד המבקר







רוטשטיין, 61, הוא קרדיולוג ומצנתר במקצועו ומומחה בניהול מערכות בריאות. את דרכו כמנהל בכיר בשיבא החל לפני 23 שנה, תחילה כבן טיפוחיו של המנהל האגדי של המוסד, פרופ' מרדכי שני. לאחר שכיהן כסגן וכמנהל בית החולים הכללי בשיבא, מונה למנהל המרכז הרפואי הגדול בישראל ב-2004 - ומאז הוא לא מפסיק לייצר כותרות.



"מדובר באחד האנשים הכי חריפים, מוכשרים וכריזמטים במערכת הבריאות, ומצד שני הוא גם מותח את הגבולות הכי רחוק שאפשר", אומר עליו בכיר במשרד הבריאות. "הוא בטוח שהדרך שלו היא תמיד הצודקת ושאין דרך אחרת, וקשה מאד להגיע אתו לפשרות".



מי שעוקב אחר מהלכיו של רוטשטיין יודע היטב במה מדובר. בשנים האחרונות נקשרו בשמו לא מעט שערוריות ומחלוקות. אחת הבולטות שבהן התרחשה לפני כשנתיים בחזית שפתח מול מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס. דו"ח מבקר המדינה קבע כי במקביל לעבודתו כמנהל המרכז הרפואי שיבא עסק רוטשטיין ב-11 עבודות נוספות, שעל ארבע מהן לא קיבל אישור. לפי ממצאי הביקורת, הכנסותיו של רוטשטיין מכל עבודותיו הפרטיות ב-2000-2006 חרגו חריגה מהותית של עשרות אחוזים מהמותר לפי הוראות התקשי"ר, וכי הוא דיווח בבקשותיו למשרד הבריאות ולנציבות על מספר קטן יותר של שעות.



רוטשטיין לא קיבל בהכנעה את קביעת המבקר. הוא הסביר כי חמש מהעבודות הנוספות שהוזכרו בדו"ח קשורות לתאגידים הקיימים בתוך שיבא ונדרשות ממנו בתוקף תפקידו, וכי אחרות קשורות להוראה באוניברסיטה. אך הוא לא הסתפק בכך: בתגובה חסרת תקדים בחריפותה פתח חזית אישית נגד לינדנשטראוס. "מבקר המדינה מצטייר כמי שסימן מטרה והוא אינו מרפה ממנה גם כשתוצאות החקירה מפריכות את כל הסברות המקדימות שהועלו על ידו", הצהיר. "הוא משחרר טיזר לכותרת עיתונאית צהובה". בראיון עיתונאי אחר אמר כי "יש לנו מבקר מאוד נבחני - הוא מחפש את השערוריות ואת הכותרות בעיתונים. אתם בתקשורת יודעים את זה יותר טוב ממני".



רוטשטיין לא הסתפק בהתבטאויות נגד המבקר, אלא נקט צעדים של ממש: במכתב ששיגר לרופאי בית החולים הודיע חד צדדית כי מעתה ואילך הוראת סטודנטים המבוצעת בשעות העבודה הרגילות בבית החולים לא תיחשב ל"עבודה פרטית", וכי הרופאים יהיו פטורים מהצורך למלא טופס עבודה פרטית אם ברצונם ללמד סטודנטים בשעות העבודה הרגילות - בניגוד לעמדת מבקר המדינה, המתבססת על הוראות התקשי"ר.



את המכתב חתם בעקיצה כלפי עמיתיו בבתי החולים האחרים שלדעתו לא נרתמו לעזרתו: "נוכח האבסורד הזה מבית היוצר של המדינה היתה צריכה לקום זעקה גדולה מכיוון בתי חולים אקדמיים - אך משום מה נשתררה שתיקה. שיבא נאלץ להיות החלוץ לפני המחנה ולהשמיע באומץ ובנחישות את קולו", כתב.



מבקר המדינה לא נשאר חייב: "החוזר והמכתב הנלווה אליו הוא ניסיון להסיח את הדעת מכך שפרופ' רוטשטיין מקדיש חלק ניכר מזמנו לעבודה במקומות פרטיים, וזאת במקום להתמקד בדאגה לחולים במרכז הרפואי שבראשו הוא עומד".



הסכסוך עם מבקר המדינה אינו המריבה היחידה שאליה נקלע רוטשטיין: האיש, הנחשב למתעמת סדרתי, לא מהסס להיכנס ראש בראש עם הגופים הגדולים והחזקים ביותר במערכת הבריאות, שאיש לא מעז להתעסק עמם, ובראשם קופות החולים הגדולות. בימים אלה הוא מנהל עימות מר עם מכבי שירותי בריאות לקראת חתימה על הסכם תלת שנתי לרכישת שירותים משיבא. העימות כולל חילופי האשמות קשים מצד שני הגופים: רוטשטיין מאשים את מכבי שכדי לכופף את ידיו היא מצמצמת את מספר החולים שהיא שולחת לשיבא, ואילו מכבי מאשימה את רוטשטיין בכך שהוא "מסית" נגדה חולים ומבצע צעדים חד צדדיים כמו סילוק האחיות המתאמות של מכבי מחדרן בבית החולים, החלפת מנעול החדר שבו עבדו וניתוקן מרשת המחשבים של בית החולים.



המשבר הנוכחי בין רוטשטיין למכבי מזכיר סכסוך שהתגלע לפני שלוש שנים בין רוטשטיין לשירותי בריאות כללית, באותו עניין ממש - ההסכם התלת שנתי לרכישת שירותים. המשבר, שנמשך כמה חודשים עד לחתימת ההסכם המיוחל, כלל צעדים דרמטיים וחילופי האשמות קשים בין שני הענקים. בין השאר, האשימה הכללית את שיבא בהארכה מכוונת של משך אשפוז מבוטחיה בבית החולים, במטרה לפצות את המרכז הרפואי על ההפסד שנגרם לו מההפחתה במספר מבוטחי הקופה שמופנים אליו.



בתגובה אמר אז רוטשטיין כי "הקופה מלינה כאותו קוזאק נגזל, שקודם כל שורף את מסוף הדלק ואחר כך מתלונן על מחסור ועלייה במחיר. חסימת החולים לשיבא על ידי כללית, גורמת לכך שבמחלקות כירורגיות מאושפזים רק חולים קשים ודחופים, שהתקבלו דרך חדר מיון. זה מסביר את התארכות האשפוז".



במקרה אחר חילקו לעובדי שיבא סטיקרים נגד הכללית וביקשו שידביקו אותם על מכוניותיהם. רוטשטיין אף פנה לממונה על ההגבלים העסקיים בדרישה כי תכריז על הכללית כמונופול, ובהתבטאות אופיינית כינה את הקופה "מונופול שסוחט את בתי החולים".



כשבית החולים הממשלתי המתחרה איכילוב התערב בסכסוך לטובת הכללית, רוטשטיין לא נותר חייב ובסגנונו האופייני כתב: "אני תמה כיצד מרשה לעצמו ?גלדיאטור' מסובסד כמוך לשיר שירי הלל מוזמנים למונופול שמחייך לעברך היום, אבל יתעלם ממך ברגל גסה מחר". הנמען היה ד"ר רוני גמזו - אז מנהל בית החולים הכללי באיכילוב וכיום מנכ"ל משרד הבריאות והבוס של רוטשטיין.



גם עם משרד האוצר לא היסס רוטשטיין להתעמת חזיתית: לפני שנתיים נמכרה חברת ונטור הישראלית למדטרוניק האמריקאית תמורת 325 מיליון דולר. הממציא שעומד מאחורי הפטנט של ונטור - שסתום לב שהכנסתו לא מצריכה ניתוח לב פתוח - הוא פרופ' אהוד שוומנטל, רופא משיבא. לאחר משא ומתן ארוך בין החשב הכללי באוצר, רוטשטיין ושוומנטל, הוחלט כי שיבא והאוצר יקבלו 30% מרווחיו של שוומנטל בעסקה - סכום המוערך ב-100 מיליון שקל.



למרות ההישג הכספי הגדול לשיבא ושיתוף הפעולה עם האוצר, תקף רוטשטיין את המשרד ב-themarker: "תרומתו של האוצר לנושא של פיתוח טכנולוגי, בעיקר בבתי חולים, היא שלילית", אמר. "כשהקונים האמריקאים שמעו שיש להם עסק גם עם המדינה, התגובה הראשונית היתה לברוח מהעסקה, כי יש תחושה שעם ישראל אי אפשר לעשות עסקים - זה ביורוקרטי ואי אפשר לעבור את מכשלת הפקידים והיועצים המשפטיים של המשרדים השונים".



שומר על שיבא מאוזן



שיבא (תל השומר), המרכז הרפואי הגדול בישראל, הוא אימפריה של ממש: הוא משתרע על שטח של 800 דונם, מעסיק כ-7,000 עובדים, ומשרת קרוב ל-1.5 מיליון מטופלים בשנה. זהו בסיס עסקי לא קטן: בתוך שטח המרכז הרפואי פועלים ארבעה בתי מלון, שלושה סניפי בנק, שני קניונים, שבע מסעדות ו-100 מוניות.



מערכת הלחצים שעמה נדרש להתמודד מנהל מרכז בסדר הגודל הזה היא כמעט בלתי מוגבלת: מעבר לאחריות על חיי אדם בקנה מידה של עשרות אלפי איש בכל רגע נתון, עליו להתנהל מול הרגולטור והבעלים (משרד הבריאות), נציבות שירות המדינה, קופות החולים, חברות הביטוח, ספקי התרופות והציוד הרפואי, וכן מול אלפי העובדים, הרופאים, התקשורת ובתי המשפט. במקביל הוא נדרש לשמור על איזון תקציבי, להמשיך ולשפר את רמת הרפואה והמכשור, לגייס תרומות, להתחרות בבתי החולים הגדולים האחרים בגוש דן ובמערכת הפרטית שמושכת אליה רופאים וניתוחים רווחיים.



מנהל בית חולים ממשלתי נבחר באמצעות מכרז שמפרסמת נציבות שירות המדינה. בוועדת האיתור יושבים שלושה חברים: נציג הנציבות, נציג ההסתדרות הרפואית ונציג משרד הבריאות - כולם רופאים. נכון להיום כהונת מנהלי בתי החולים אינה מוגבלת בזמן, ורבים מהם מכהנים בתפקיד שנים.



ב-2009 היה שכרו של רוטשטיין 66 אלף שקל - לא כולל את עבודותיו הנוספות כמרצה באוניברסיטה וכיועץ בחברת הביטוח מדנס, המבטחת בביטוח רשלנות רפואית את מרבית הרופאים בישראל, וכן כיועץ בשתי חברות ביטוח נוספות.



מעבר לאישיות הרבגונית ויוצאת הדופן, מה מקור הכוח האדיר של רוטשטיין? מהו הדבר שמאפשר לו לצאת בבוטות כזו נגד הגופים והאנשים החזקים ביותר במערכת - מבלי להינזק? לדברי בכיר מאחד מבתי החולים, הסיבה היא, כמו תמיד, כסף. "הכוח שלו נובע מדבר אחד ויחיד - מכך שבית החולים מאוזן. כבר שנים שיבא הוא בית החולים היחיד שחוזר בסוף השנה עם צ'ק למשרד הבריאות, ובכך מסייע למימון הגירעונות של בתי חולים אחרים. לכן תמיד יש לו עם מה לאיים על המשרד".



אכן, שיבא הוא בית החולים הממשלתי היחיד שמצליח לסיים כל שנה באיזון, ואפילו ברווח. בדו"ח הפיננסי האחרון על בתי החולים, שפירסם משרד הבריאות באחרונה, נכתב כי ההכנסות של שיבא גדלו ב-2009 בכ-11% לעומת השנה הקודמת, וכי היה זה המרכז הרפואי היחיד שהציג רווח תפעולי. "המרכז הרפואי שיבא בולט ב-2009 ובמשך כל השנים ביעילותו, המתבטאת בעיקר בהוצאות שכר בשיעור של 58.7% מהכנסות הבסיס - הנמוך ביותר, ובאופן בולט, מבין כלל המרכזים הרפואיים", נכתב בדו"ח. "יעילותו מתבטאת אף בהוצאות שימוש בחומרים בשיעור של 15%, הנחשב נמוך ביחס לממוצע בכלל המרכזים הרפואיים, וזאת למרות שבתמהיל הכנסותיו נכללות פעילויות מורכבות. כן מתבטאת יעילותו בשיעור הוצאות הנהלה וכלליות הנמוך ביותר".



"במבחן התוצאה - אין ספק שהאיש הוא מנהל בית חולים טוב", אומר הבכיר מבית החולים המתחרה. "בית החולים תחת ניהולו גדול, חזק ומתפתח כל הזמן. אם אפשר לבוא אליו בטענות - זה רק על הדרך".



הכוחניות והתחכום של רוטשטיין לא מופנים רק כלפי גורמים חיצוניים, אלא גם אל רופאים בבית החולים. המקרה הבולט ביותר מהעת האחרונה הוא העימות הגדול סביב בחירת אחד מבעלי התפקידים הבכירים בשיבא - מנהל מרכז הסרטן. שני מועמדים הגיעו לקו הסיום של המכרז לתפקיד: המועמד מטעמו של רוטשטיין, ד"ר רענן ברגר, מומחה צעיר יחסית; ומועמד נוסף שרוטשטיין התנגד לו, פרופ' יעקב שכטר הוותיק, מנהל מכון אלה לחקר ולטיפול סרטן העור באגף האונקולוגי. לתדהמתו של רוטשטיין, שכטר הוא זה שנבחר לבסוף על ידי ועדת המכרזים לתפקיד.



בעקבות כך, לפי עדויות שונות, הפעיל רוטשטיין לחץ רב על שכטר להסיר את מועמדותו. שכטר ניסה להילחם תחילה על התפקיד ואף קיים התייעצויות משפטיות בנושא, אך לעת עתה רוטשטיין ניצח: כעבור ארבעה ימים בלבד הודיע שכטר כי הוא מוותר על התפקיד שעליו נלחם. הפרשה הותירה טעם מר לא רק אצל שכטר הפגוע, אלא גם בתוך ומחוץ לבית החולים.



לטענת רוטשטיין, שורש הבעיה טמון בכך שלמנהל בית החולים אין יכולת השפעה על בחירה של בעלי תפקידים בכירים כל כך בבית החולים, והקובעת היא ועדת מכרזים חיצונית שבה יש לבית החולים נציגות בלבד. במכתב תקיף ששיגר למשרד הבריאות ולנציבות שירות המדינה כתב רוטשטיין בסגנונו האופייני: "דינן של הנחיות כאלה (לפיהן מנהל בית החולים לא יכול להמליץ על מועמד, רל"ג) להידחות על הסף בשל חוסר סבירות קיצונית, שאחרת מוטב שוועדת המכרזים תיקח על עצמה גם את הניהול וגם את האחריות לתפעול בית החולים. אותי לימדו שאין אחריות בלי סמכות. ואם אין זה מעניינו של מנהל בית חולים מי נבחר על ידי ועדת המכרזים, והוא אינו רשאי להמליץ לוועדה - אז אין למעשה ניהול. ואם בישראבלוף עסקינן, אני לא שם. כנראה שאיבדנו את הצפון".



מגייס כספים מצטיין



לעתים מוצא את עצמו רוטשטיין לא רק בעמדת המתקיף והמטיף בשער, אלא גם בעמדת המותקף והמסתבך. לפני שלושה חודשים המליצה נציבות שירות המדינה למשרד הבריאות לנקוט הליך משמעתי נגדו לאחר שנסע ב-2009 לאירוע משפחתי של משפחת תורמים באיטליה על חשבון קרן המחקרים של בית החולים - בניגוד להנחייתו של משרד הבריאות שלא אישר את הנסיעה. "חרף העובדה שבקשתו של רוטשטיין נדחתה, בחר להתעלם ולטוס, ב ניגוד לנוהל ובניגוד להחלטת מנכ"ל המשרד", כתב עו"ד אסף רוזנברג מנציבות שירות המדינה למשרד הבריאות, והוסיף כי "התנהגות זו בלתי הולמת".



רוטשטיין, הנחשב למגייס תרומות מצטיין שמצליח להשיג תרומות אדירות למרכז הרפואי, טען להגנתו כי הנסיעה הקצרה, בת 24 שעות בלבד, הקשורה לטיפוח קשרים עם תורמים היא יסוד חשוב בעבודתו ורחוקה מלהיות "תענוג גדול". במקביל, תקף את היועץ המשפטי של משרד הבריאות, עו"ד נתן סמוך, שלא אישר את הנסיעה: "אני קובל על כך שדווקא היועץ של משרד הבריאות, שאמור להבין את מצוקת המערכת ולנסות לסייע בהקטנתה, בחר לראות בנסיעת בזק זו טובת הנאה אישית", אמר רוטשטיין ל-themarker. "זוהי התנהלות קטנונית ואפילו נודף ממנה ריח של רדיפה אישית. אמשיך לעשות הכל עבור בית החולים, ואם נגזר עלי לעמוד לדין, אעשה זאת בראש מורם".



באיגרת ששלח לעובדי בית החולים בעקבות האירוע כתב: "גם באירוע זה למדתי על בשרי כי המערכת אינה אוהבת אנשים עצמאיים, חזקים, המחזיקים ברשותם קבלות של עשייה והישגים, ואינם יסמנים חנפנים". ממשרד הבריאות נמסר כי השימוע בנושא יתקיים במהלך החודש.



רוטשטיין הוא אחת הדמויות המקושרות במערכת הבריאות. בעוד שבכירים רבים במערכת אינם מוכרים בציבור ונוהגים להסתופף בעיקר במיליה הבריאות המצומצם, רוטשטיין הוא דמות מוכרת ומקושרת היטב גם בעולם העסקים, וידוע כמי שיודע ליהנות ממנעמי החיים הטובים.



את יום הולדתו ה-60, למשל, חגג בסביון, בביתו של קרוב משפחתו צבי חפץ, לשעבר שגריר ישראל בבריטניה, במחיצתם של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט ורעייתו עליזה, יו"ר מזרחי טפחות יעקב פרי, בעלי גיתם מושיק תאומים ומודי כידון, אשת העסקים ישראלה שטיר, עו"ד חנינא ברנדס ואשתו ועוד - רבים מהם חברים בעמותת הידידים של שיבא.



את ההופעה של לאונרד כהן, שהתקיימה בקיץ שעבר באצטדיון רמת גן, ראה רוטשטיין מתוך התא הפרטי ששכרו שירלי ויגאל זליכה, במחיצתם של כ-150 פוליטיקאים, ידוענים ואנשי עסקים בכירים כמו שרי אריסון, אילן בן דב, סילבן שלום וג'ודי שלום-ניר-מוזס, זכי רכיב, ברי סחרוף, אלי יצפאן, דורי קלגסבלד, דב וייסגלס ועוד. קשריו הענפים עם צמרת עולם העסקים, בישראל וגם בעולם, הם חלק מסוד יכולת גיוס התרומות המרשימה של רוטשטיין. ב-2009 גייס שיבא תרומות בסך 98 מיליון שקל - 25% יותר מבית החולים השני ברשימה (רמב"ם) ופי שניים מאיכילוב המתחרה (שגייס 46 מיליון שקל).



"יש המון אנשים חשובים שחייבים לו, יש לו קשרים בכל מקום ותשתית תרומות ענפה שעמה הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה בבית החולים", אומר בכיר במערכת. "זה אחד מסודות הכוח העצום שלו ושל החוסן הכלכלי של בית החולים".



"טוטלי לעבודה"



קשה להישאר אדיש כלפי רוטשטיין. לצד האויבים הרבים שצבר, יש כלפיו גם לא מעט הערצה: "הוא איש כריזמטי, מבריק ובעל רעיונות מדהימים ומחשבה מקורית מחוץ לקופסה", אומר עליו מנהל בכיר באחד מבתי החולים המתחרים. "הוא רואה דברים מראש, מזהה תהליכים, יודע לנתח, מבין טכנולוגיות. מנגד, יש בו צד ילדותי מאוד, כמו ההתלהבות העצומה מגאדג'טים, מטכנולוגיה רפואית מתקדמת ומהאנשים עצמם - כשאדם חדש מגיע לעבוד בשיבא הוא יכרכר סביבו ויפרוש בפניו שטיח אדום. אבל כמו ילד, בשלב מסוים הוא מתעייף, משתעמם ועובר הלאה".



רוטשטיין מדגיש בכל הזדמנות את ה"גאווה השיבאית" שלו. "הוא טוטלי למקום העבודה שלו, מרים ניירות ולכלוך כשהוא עובר במסדרונות, מצוי בכל פרט ובקיא בכל תוכנית", אומר עובד בכיר בבית החולים. באחרונה נסדקה מעט הגאווה השיבאית כשרוטשטיין הוזכר כמועמד פוטנציאלי לניהול המרכז הרפואי הדסה, שנמצא בימים אלה בתהליך של איתור מנכ"ל חדש. זמן לא רב אחר כך הסיר רוטשטיין את מועמדותו, ובאיגרת מיוחדת לעובדים כתב להם תחת הכותרת "אני שיבאי" כי "אני מודה, זה מאוד נחמד להיות מחוזר, אבל מעבר להרגשה הטובה שרוצים אותך, אני חש מחויבות עמוקה למרכז הרפואי שלנו ולצוות שיבא. איני מחליף את הבית בסיר בשר!"



על כוחו של רוטשטיין במערכת אפשר ללמוד גם מהאופן שבו עמיתיו ניצבים לצדו כמעט בכל פעם שהוא מסתבך. כך היה, למשל, לאחר שנציבות שירות המדינה המליצה לפתוח נגדו בהליך משמעתי: מנהלי בתי החולים שיגרו מכתב משותף למנכ"ל משרד הבריאות ובו גיבו את רוטשטיין. גם לאחר האירוע המביך עם אנשי מד"א יצאו להגנתו באופן פומבי ההסתדרות הרפואית, ארגון מנהלי בתי החולים ורופאי המדינה.



אם לשפוט לפי התמיכה הגורפת הזו ומיכולת ההישרדות שלו בשלל העימותים וההסתבכויות שאליהם נקלע עם השנים, נראה כי לרוטשטיין צפויות שנים רבות וטובות בשיבא, בלי שאיש יצליח לאיים על מעמדו הבלתי מעורער.



עימות בחדרו של פרופ' רוטשטיין - מי תקף ראשון?



בכל הקשור לאירוע שמסעיר בימים האלה את הרוחות בשיבא - העימות בין מנהל שיבא, פרופ' זאב רוטשטיין, לעובדי מד"א, שהתרחש בראשון לפני שלושה שבועות - רב הנסתר על הגלוי. הרקע לאירוע האלים הוא סידורי החנייה החדשים במתחם תל השומר, שנכנסו לתוקף בראשית השנה, שבעקבותיהם שונתה גם מדיניות הפטורים מתשלום שהיתה נהוגה בבית בבית החולים. בעקבות השינוי נדרשים עובדי בנק הדם, שחנו במשך שנים בחינם במתחם המרכז הרפואי, להצטרף למעגל משלמי החנייה. בעקבות כך החל משא ומתן ממושך, שכלל הפגנות מצד עובדי מד"א וניסיון מצד שיבא להשיג הנחות על הרכש ממד"א בתמורה להחזרת הפטור - אך לשווא. לאחר כמעט חודשיים של מאבק, הגיע הפיצוץ בחדרו של רוטשטיין.



העובדות הבסיסיות ידועות: רוטשטיין מצא את עצמו באותו חדר עם 30-40 עובדי מד"א זועמים. במקום התפתחה תגרה, שלאחריה נזקקו שניים מאנשי מד"א לטיפול רפואי והגישו תלונה במשטרה. המחלוקת הגדולה היא בשאלה מי התוקף ומי המותקף.



לטענת עובדי מד"א, רוטשטיין הוא שתקף פיסית את שני העובדים. רוטשטיין ואנשי שיבא מציגים גרסה שונה לחלוטין: "שמענו את צעקותיהם ואת הקריאות האלימות של הוועד שעלו מן המסדרון", תיאר רוטשטיין באיגרת לעובדי שיבא. "נעלתי את הדלתות! לא רציתי כל עימות עמם והזעקתי את אנשי הביטחון. לפתע נפרצה הדלת הנעולה והמון עובדי מד"א מילא את החדר בצעקות שנהפכו תוך שניות לאיומים. הם היו למעלה מ-30 שהסתערו עלי, עמדו על הכורסאות והספות ושאגו.



"הם השמיעו איומים בנוסח ?שלא תיתנו לרוטשטיין לצאת מכאן בחיים'. שניים תפסו את ידי הימנית, שניים את השמאלית, וכמה תפסו בז'קט ובחולצה שלי. ניסיתי לפלס דרכי החוצה, ואז חשתי שמישהו חונק אותי וקשה לי לנשום. בשלב זה קיבלתי החלטה אינסטינקטיבית: אני משתחרר מהאחיזות ויהי מה וזורק את עצמי לכיוון הפתח, שם נבלמו אנשי הביטחון שלנו על ידי החברים הנחמדים של מד"א שמנעו מהם בכוח מלהיכנס לחדר ולחלץ אותי".



במד"א, לעומת זאת, טענו זמן קצר לאחר האירוע כי רוטשטיין הוא שתקף: "עזרא משה, אחראי תפעול התרמות, נחבל בעינו ממהלומותיו של פרופ' רוטשטיין, ונזקק לטיפול רפואי במחלקה לרפואה דחופה בבית החולים. עובדת מד"א נוספת נחבלה אף היא כשרוטשטיין הפיל אותה ונזקקה לטיפול רפואי", נמסר אז ממד"א. באשר לטענות שהשמיע רוטשטיין באגרת נמסר מהארגון: "הנושא נמצא בבדיקת משטרה ולכן אנו מנועים מלהגיב. כל עיסוק בנושא על ידי מי מהמעורבים, יש בו חשש לשיבוש חקירה ולתיאום עדויות".